כמה התרגשות בכל פעם מחדש לקרא על עקידת יצחק. על העצב במותה של שרה שלא זכתה לחוות את חתונת בנה ושמחתו. כולנו מתייחסים לעקידת יצחק. האם לא הייתה עוד עקידה? לא כולם יודעים אבל הייתה עקידה נוספת - עקידת שרה.
אם כך, מדוע בתקיעת שופר מזכירים רק את עקידת יצחק ולא את עקידת שרה, מדוע עם ישראל כה מסובך במאבקו מול ישמעאל וצאצאיו בדורנו?
המדרש בויקרא רבא מביא את סיפור העקידה, "תדע שכשחזר יצחק (מן העקידה) אצל אימו, אמרה לו: אן היית ברי (בני)? אמר לה: נטלני אבי והעלני הרים. אמרה לו: ווי על ברי דריותא (אוי לי על בן השיכורה). אילולי מלאך כבר היית שחוט. אמר לה: אין. באותה שעה צווחה שישה קולות כנגד שש תקיעות. אמרו: לא הספיקה את הדבר עד שמתה"....
ההסבר המצוי הוא ששרה נפטרה משום ששמעה מהשטן על העקידה וגילה אוזנה על העקידה ולא אמר מאומה על ההצלה ולכן פרחה נשמתה.
עלינו להציב לעצמנו מספר שאלות: למה קראה לעצמה שיכורה, במה היא חטאה, מדוע מדגישה את תפקידו של המלאך בהצלה של יצחק, מה הקשר, הרי ידעה שהמעשה היה ניסיון לאברהם מאת ה׳?
מהסיפור בתורה על גירוש הגר למדבר ע"י שרה וכל הנלווה לכך, אנו למדים שלולי המלאך שנגלה אליה והראה לה מקור מים ישמעאל היה מת, האם שרה אימנו עשתה מעשה לא נכון בדרישתה לגרש את האמה ובנה?
המדרש (בראשית רבה נג, יג) :"על שכמה ואת הילד"- בן כז׳ שנים ואת אמרת על שכמה?" היינו: הרי כשגורשו היה ישמעאל בן 27 אז איך על שכמה? ממשיך המדרש: "אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין רעה ונכנסה בו חמה ואכאבית..." גרושו של ישמעאל היה מגובה ע"י ה׳ שהרי אמר לאברהם: "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה". אבל למה למדבר, למה בלי מים ומזון מספקים, ולמה כשהוא חולה עד שלולי התערבות המלאך הוא היה מת?
כאשר יצחק סיפר לאימו על עקידתו והצלתו, כמו ישמעאל, רק בזכות המלאך. הבינה שרה שהעקידה היא עונש אלוקי על ניסיונה להמית את בן אמתה. מידה כנגד מידה. היא קלטה שהיא הייתה שיכורה מתמיכתו של ה׳ בה מול אברהם וכך היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, שיכרון כוח. היא מודה בחטאה ומקבלת עליה את האחריות ותולה את סיכון בנה בעקידה בהתנהגותה. לכן אומרת לו: ווי על בן השיכורה. היא קוראת לעצמה שיכורה ולוקחת האחריות ואז פורחת נשמתה.
כמו במעשה ר׳ אלעזר בן דורדיא – אנו רואים אחריות גדולה של מנהיג: לקחת אחריות על מה שקרה ומודה בטעותו. אמנם אנו מזכירים את עקידת יצחק בתקיעות אבל קול השופר מזכיר לנו את בכיה של שרה כשהיא גם עברה סוג של עקידה שהרי באותה שעה צווחה שישה קולות כנגד שישה תקיעות ובכך יצאה נשמתה.
יוצא אם כן "ותמות שרה", לא מדובר בסתם מיתה טבעית רגילה, אלא סוג של מוות בעקידה שהיא עקדה את עצמה בגלל התנהגותה כשיכורה, שיכרון כוח.
כל הסיטואציה הזו שבה ה׳ שופט את ישמעאל "באשר הוא שם" כפי שהוא והעננה על שרה יצרה לו זכות אצל הקב"ה שעומדת לו עד היום תוך כדי התנכלות עמו אל עם ישראל שבה אנו סובלים היום. אומר הזוהר בפרשת וארא שזכות זו תעמוד לישראל עד ביאת גואל צדק ואז ה׳ יתגלה במלא הדרו בעולם ותבוא הגאולה.
הכותב הוא נשיא האקדמית הדתית לחינוך שאנן