היום מצוין ברחבי העולם יום הילד הבינלאומי, מטרתו להביא לקידום רווחתם של ילדים ושל נערים אשר רבים מהם חיים בתנאים סוציאליים קשים ומתמודדים עם אתגרים לא פשוטים.
בעוד שכל קושי ואתגר כזה ראוי לאזכור, דווקא ביום הזה, חשוב לשים זרקור על האתגרים עמם מתמודדים ילדים עם מוגבלויות ברמות תפקוד שונות.
מנתונים של מכון ברוקדייל, נכון לשנת 2020 חיו בישראל כ-326,000 ילדים עם מוגבלות (כולל ילדים עם לקות למידה או הפרעת קשב וריכוז ברמה חמורה), המהווים 10.9% מכלל הילדים בישראל. נתונים אלו מעידים על עלייה בשיעור הילדים עם מוגבלות בישראל בהשוואה לנתונים קודמים.
גם בישראל 2022, רבים עדיין נרתעים מאנשים וילדים עם מוגבלויות, מהמראה הייחודי שלהם, מאביזרי השיקום בהם משתמשים, מצורת ההתבטאות או מהתנהגותם השונה. אנשים אלו מייצרים ומציבים חומה הבנויה מסטריאוטיפים ודעות קדומות, כזו המונעת את שילובם המלא של אנשים אלו בחברה ומותירה אותם ואת בני משפחתם להתמודד לבדם עם האתגרים שבגידול ילד מיוחד.
אנו נוטים להקל ראש בתגובתם של ילדים למראה אדם עם מוגבלות וליפות את המציאות במשפטים כמו "הוא רק ילד, הוא לא מבין", אך זוהי טעות נפוצה המנציחה את הריחוק והפחד מהאדם השונה מאיתנו. החינוך והשיח לסובלנות, שוויון וקבלת השונה מתחיל קודם כל בבית, במסרים הגלויים והסמויים המועברים מההורים כבר מהילדות. הורה המגלה חוסר סבלנות כלפי אדם השונה ממנו, מעביר לילדו את המסר שכך יש לנהוג כלפי השונה.
אנו רואים זאת בגן השעשועים השכונתי, כאשר אמא מושכת את בנה אלייה ומרחיקה אותו מילד אחר המתמודד עם מוגבלות. בקופה בסופרפארם, כאשר אבא לילדה עם מוגבלות מקבל מטר של צעקות ובמבטים זועמים רק כי עקף את התור בהתאם לחוק המאפשר לו לעשות זאת, חוק המבקש להקל עליו ועל ילדתו.
זוהי זעקתם של ילדים עם צרכים מיוחדים והוריהם, זעקה אמיתית המגיעה ממעמקי הנפש. זוהי עוולה גדולה שאין הממשלה אשמה בה, אלא את, אתה ואני, אנחנו כחברה. את קולם של ילדים אלו, מבקשים להשמיע הוריהם ובני משפחתם, החיים גם הם במציאות מורכבת ומתמודדים עם אתגרים רבים. רבים מהם משתפים אותי שאחד הקשיים העיקריים בגידול ילד עם צרכים מיוחדים הוא לאו דווקא סדר היום השונה ותובעני הכולל טיפולים, בדיקות או היעדרות מהעבודה, אלא הקושי הטמון בהתמודדות היומיומית מול חברה וסביבה שאינה מקבלת אותם ואת המוגבלות של ילדם. לא מעט הורים מסתירים "את האבחנה", לא משתפים את הסביבה ואפילו את בני המשפחה שיש להם ילד עם צרכים מיוחדים, נמנעים לצאת לגני שעשועים, למסעדות או לקניון, אחים שנמנעים להזמין חברים הביתה, בכדי לא להתמודד עם המבטים הנוקבים, ההערות הפוגעות, מעברים לצד אחר של המדרכה ועוד..
למשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים ולילדים עצמם אין במה להתבייש ואינם צריכים להימנע ולהתחבא. זוהי המשימה של כולנו לעשות תיקון עולם חברתי ולחנך את ילדינו לקבלת השונה.
כאשר אנו פוגשים באדם השונה מאתנו, ילד עם מוגבלות, חשוב שנשים לב כיצד אנו מסתכלים עליו, כיצד אנו מגיבים אליו ולמראהו, מה המסרים הגלויים והסמויים אותם אנו מעבירים לילדינו בנוגע לקבלת השונה, סובלנות ושוויון.
הכותבת היא עובדת סוציאלית, מנהלת מעון היום השיקומיים בכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן" ומדריכת הורים