מערכת הביטחון זקוקה למהפכה. אין כמו הפריצה השבועית לבסיס צה"ל, וגניבת עוד מנה של עשרות אלפי כדורים, עם בונוס של עשרות רימונים, כדי להמחיש גם לאחרוני המדחיקים את מצבו העגום של צה"ל.
הטיילת הבדואית בנשקיות ובבונקרי התחמושת בצאלים נמשכת כבר שנים. דו"ח מבקר המדינה חשף 52 פריצות רק בצאלים ורק בשנה אחת. כשהשערורייה פרצה אי שם ב-2017, התברר לאנשי המילואים, שציודם הצבאי והאזרחי נגנב לנגד עיניהם, שצה"ל למעשה החליט לאפשר את המצב הזה. כי אם כתוצאה מפנייתם למפקדים הם מקבלים את התשובה "תקראו למשטרה", סימן שזו מדיניות ולא תמימות, כי המשטרה אינה קיימת כבר מזמן במקרה הטוב, ומתפקדת לפעמים כגוף התומך בפושעים ובמחבלים במקרה הרע.
בסיסי צה"ל נשמרים ברמה נמוכה בהרבה מכל בית עסק ממוצע. בכל קיוסק בכפר ערבי נידח ביו"ש ישנן מצלמות אבטחה, אך לא בבסיסי צה"ל. הגדרות פרוצות, הבונקרים אינם שמורים 24/7, האווירה מופקרת, אין כוח אדם ובמה שיש אין משמעת ואין אחריות.
ערבים נכנסים לימ"חים, קורעים את מעטה הפלסטיק של האחסנה היבשה שנועדה לשמר את הרכב והטנקים מפני לחות ופגעי מזג האויר, גונבים ציוד ונשק, כולל טילי נ"ט, ציוד ראיית לילה, ולמעשה את כל מה שמתחשק להם. אין גם שום בעיה לחבל בכשירות הרכב. מי יכול להתחייב שבמלחמה הבאה לא יותקף בסיס נבטים, למשל, במרגמות צה"ליות לשעבר מהמאחזים הבדואים הממוקמים מכל עברי הבסיס? הרי "בשומר חומות" הובאו לשם טייסים במסוקים כי הכבישים נחסמו.
מי יכול להתחייב שלא החדירו סוכר למכלי הדלק של הטנקים המאוכסנים בבסיסים המופקרים, או חתכו צינורות מים ובלמים? מישהו בודק? מישהו מתקן? מישהו שומר?
כלומר, לא רק שצה"ל הפך לספק האמל"ח הראשי והענק לפשע והטרור, ולמעשה "צייד" צבא ערבי שקם בתוכנו, אלא שגם ללא שינוי קיצוני במצב ובדיקה ותיקון נזקים, אין לנו בכלל מושג אם יש לנו צבא יבשה פרט ליחידות הסדירות.
לפי ההתמשכות של התופעה וההזנחה המופגנת בטיפול בה, נקודת המוצא היא שצה"ל כצבא הכולל את כל האוגדות המופיעות על הנייר, אינו קיים, עד שיוכח אחרת.
ההתקפלות של ממשלת לפיד בפני לבנון בוויתור המוחלט על המים הכלכליים שהיו במחלוקת קיבל גיבוי ממערכת הביטחון. לאור מצבו של צה"ל, אי אפשר שלא להגיע למסקנה שמדובר בכניעה הנובעת מחולשה צבאית. פעם נהגו להתבסס על כך "שהרקטות של החיזבאללה יחלידו על המשגרים", כלומר, הזמן עובד לטובתנו. כעת הזמן עובד לרעתנו גם בהתקדמות ההתעצמות האדירה של החיזבאללה ויתר גרורותיה של אירן, וגם בהתפוררות צבא היבשה שלנו.
הדבר המטריד ביותר הוא האדישות וחוסר האכפתיות במערכת הביטחון נוכח הגניבות, או שמא "האיסוף" של התחמושת והציוד מבסיסי צה"ל, דבר שהפך לשגרתי במשך שנים, והעובדה שהמערכת, החל משרי הביטחון ועד הרמטכ"לים והקצינים אינם שמים קץ למצב הזה מצביעה באופן מדאיג, עד מחריד, על השלמה עם ההתפוררות מתוך חוסר מוטיבציה מצד אלו המופקדים על עצם הקיום של כולנו.
הבעיה הבוערת הנוספת היא המצב ביו"ש לאורך העשור האחרון, של הקמתה בפועל של מדינה פלשתינית.
הרש"פ, במימון עתק של אירופה, משתלטת על שטחי ענק בקצב רצחני. האדישות המוחלטת של המנהל האזרחי לכך מול עודף המוטיבציה לבלום כל בניה יהודית מוכיחות שמדובר במדיניות מכוונת. שיא החוצפה של המנהל הוא בחאן אל-אחמר, שאותו אין מפנים למרות החלטה של בג"ץ, אבל כשנוער כפר אדומים בנה פרגולה בסמוך, בתוך שטח הישוב, מיהר המנהל להרוס אותה. ישנם כ-900 מאחזים ערביים דוגמת חאן אל אחמר שאיש אינו נוגע בהם.
ההשתלטות הערבית על השטח נעשית לפי תכנית אסטרטגית במגמה להקיף ולחנוק ישובים, בסיסי צה"ל ודרכים. כבישים בינעירוניים הופכים בהדרגה לכבישים העוברים בתוך ישוב ערבי שנבנה בית אחר בית סביבם. השלב הבא הוא ידויי אבנים, ירי, בעיות תחבורה ויכולת האויב לנתק את הכביש כרצונו.
המנהל מעסיק פקידים ערבים בדלפקי קבלת הקהל שלו, והם משמשים כסוכנים של "המנגנונים" של הרש"פ, כתוצאה מאיומי המנגנונים על חייהם. כלומר המנהל חי בשלום עם העובדה שאנשיו מספקים ידיעות לאויב, ושפרטי הערבים המגיעים לדלפק שלו ומבקשים למכור קרקע לקונה החשוד כיהודי, מועברים, ושהתוצאה היא שאותם מוכרים נחטפים, מעונים ואף נרצחים.
כשתופעה כזו נמשכת שנים ואינה מטופלת, ברור שמדובר במדיניות מכוונת, נפשעת ומושחתת במיוחד.
בעיה בוערת נוספת היא ההתמוטטות הביטחונית מעשה ידי בני גנץ. האינתיפאדה הראשונה פרצה ב-1987, כשקם דור חדש שלא חווה את הטראומה של מלחמת ששת הימים, 20 שנה קודם, וכשישראל הראתה חולשה בהפסקת מבצעי מעצרים באמצע, וב"עסקת ג'יבריל" שבה שוחרר המטכ"ל של הטרור- 1150 מחבלים, חציים לרחובות יש"ע.
היום אנחנו בדיוק 20 שנה אחרי מבצע חומת מגן שהשמיד את תשתיות הטרור ביו"ש, וקם דור חדש שלא חווה את טראומת חומת מגן. דווקא כעת, באוגוסט 2021 עצר גנץ את המעצרים במחנה פליטים ג'נין ובקסבה של שכם, שני מוקדי הטרור הקיצוניים ביותר. הטרור קינן עד לחודש מרץ 2022 והתפוצץ לנו בפרצוף בתל אביב, בני ברק ואלעד, והחל מתפשט דרומה. מערכת הביטחון החלה לחסל את כנופיית "גוב האריות" בשכם, אך עצרה כדי להגביר את סמכות ה"פרטנרים" מהרש"פ.
כעת מקים הג'יהאד האסלאמי בכל הגזרה גדודי טרור לפי מודל איראני. 1000 חמושים מסתובבים בשטח, במחנה הפליטים בלאטה, טובאס, טול כרם, ועוד, ולא מטופלים. זו דווקא הזדמנות ליצור להם טראומה חדשה ע"י חיסולם, אך אין מי שיעשה את המלאכה, אין מוטיבציה.
הפיגוע ליד קרית ארבע בסוף אוקטובר 2022, שהתמשך לאורך 17 דקות, טופל רק ע"י כוחות הביטחון האזרחיים, למרות שהוא קרה במרחק של דקות נסיעה מבסיסי צה"ל ומג"ב הקרובים מאוד. זהו עוד תסמין לבעיית המוטיבציה של המערכת, ומי שחיסל את המחבל ווידא את הריגתו היו אזרחים, שהמוטיבציה שלהם בלטה מול היעדרם של כוחות הביטחון.
אני חושש שאת הטלטלה שהמערכת זקוקה לה נואשות לא יוכל לעשות מישהו שיצא מתוכה. יותר מדי מערכות יחסים, יותר מדי קיבעון והשלמה עם הקיים, ופחות מדי מוטיבציה. הבחירות סיפקו לנו שני מועמדים מהמגזר בעל המוטיבציה, איתמר בן גביר המועמד לבט"פ ובצלאל סמוטריץ' הדורש את משרד הביטחון.
לדעתי סמוטריץ' הוא האדם הנכון ביותר מתוך המערכת הפוליטית הבנוי לבצע את המהפכה המתבקשת במערכת הביטחון החולה שלנו. הוא נמרץ, מוכשר, לא חייב דבר לאיש מהמערכת, בעל נקודת מבט שאינה מקובעת ומרובעת, והכי חשוב – יש לו מוטיבציה.
מאת: