יו"ר תנועת ההתיישבות 'נחלה', דניאלה וייס, מתייחסת בראיון לערוץ 7 לתובנות העולות מהתנהלות הליכוד והעומד בראשו כלפי נציגי ההתיישבות והציונות הדתית במו"מ הקואליציוני.
"רואים את המתנחלים כנחמדים, אידיאליסטים שרוצים טוב אבל קצת פרימיטיביים, אנשי שטח, וכך קורה שאיש ימין עם דוקטורט לא אומרים שהוא דוקטור, אבל כשביילין נכנס אומרים דוקטור ביילין", אומרת וייס החשה שגישה זו שהמתנחלים הם 'בסדר אבל' היא זו שמנחה את אנשי הליכוד לעמול כדי למקם אותם בתיקים משניים בממשלה הנרקמת, אך לא למסור לידיהם אחריות של ממש.
"לקחתי את תוצאות הבחירות כאות מאת ה'. נגמר עידן והתחיל עידן חדש. אנחנו כבר לא סרח עודף. אנחנו לא עוזרים לאחרים אלא יחד עם השלטון. אני זוכרת את הצריבה בלב שלי כשבגין נבחר, הייתי אז על הר טרשים קרח ואני שומעת שהוא לוקח את משה דיין כשר החוץ. אמרתי 'למה? אין במחנה הימין אנשים עם שיעור קומה?'".
לדבריה מאותם ימים והלאה קיימת תלות של אנשי הימין באנשי השמאל ותלות זו הסתיימה, "אנחנו המתנחלים יכולים לקבל על עצמנו תפקידי פסגה", היא משוכנעת ומבהירה כי בהתייחסותה ליחסי נתניהו-סמוטריץ' היא אינה נכנסת לסוגיית שיבוץ השרים, "נכנסתי עם כל הראש לכך שיהיה שינוי במדיניות, ואם בצלאל הוא מי שמעוניין לשנות את המדיניות כמו ביטול המנהל האזרחי שמקדם את הערבים והורס ליהודים, ולא רק שיפור, דברים רעים צריך לטפל בהם", היא אומרת ומזכירה את החלטת נתניהו בשעתו לסגור את האוריינט-האוס שבירושלים על אף תרחישי האימים שפוזרו על ידי השמאל ודבר לא קרה.
"אנחנו מתנחלים אוהבי ארץ ישראל, בדיוק כמו מתנחלי חדרה ויסוד המעלה, ובמשך השנים כתוצאה מהמאבק למען ההתיישבות רכשנו ניסיון. יש לנו שכל, מוטיבציה, יכולות, ניסיון ואומץ ואם אנחנו במשרד הביטחון אז אפשר לבטל את המינהל האזרחי. בימים אלה ניגש אליי קצין כשאני על גבעה ואומר לי שזה של ערבי. לא, זה של מדינת ישראל. ההתייחסות צריכה להשתנות מהקצה אל הקצה ולכן רציתי שבצלאל יהיה שר ביטחון ואני עדיין רוצה. העיקר הוא שיהיה שינוי במדיניות הממשלה".
האם ממשלת נתניהו המסתמנת מפיחה בדניאלה וייס אופטימיות שאכן שינויים שכאלה יתבצעו? וייס זהירה: "הייתי אומרת שיש בי אופטימיות זהירה. למעגלי המתנחלים יש תפקיד מפתח. אם ניתן לנתניהו להמשיך במסלול שיש לו נטייה להיות בו, של להיות טובים עם האמריקאים ומדי פעם להחציף פנים באלגנטיות, אם נשתוק ונלך אתו לסיכומים בחדרי חדרים כמו שהוא ניסה לעשות בתכנית טראמפ, המשמעות היא שאנחנו חוזרים למסלול השלילי של תיאום עם האמריקאים".
וייס לא מקבלת את המחשבה שיש להמתין שנתיים עד לתום כהונת ביידן. "לחכות למי?" היא שואלת. "אנחנו המתנחלים לא רק נחמדים. אנחנו יודעים טוב מאוד מה אנחנו רוצים. אנחנו יודעים איך להשיג את זה ויש לנו גם מרחב של ציבור גדול. אנחנו יכולים להפגין ולהיות בשטח. יש לנו כוח כלכלי עצום שעדיין לא יודעים להעריך את היקפו", היא אומרת.
על המפגש שקיימה עם נתניהו לפני הבחירות וההבטחות שפוזרו בו, היא אומרת שידעה שמדובר בהבטחות טרום בחירות, "אבל רציתי לשמוע את זה. רציתי לשמוע על אביתר דברים ברורים, גנץ הבטיח והליכוד יקיים. רציתי לשמוע זאת", היא אומרת ומספרת על תכנית התיישבות שתנועתה הגישה לנתניהו. תכנית זו "כוללת עשרות ישובים. הוא שאל אותי בתוך כל קמפיין הבחירות, אם יש מבנים במקומות הללו. אמרתי שבחלק, אבל שאת כולם בדקנו והם על אדמות מדינה וראויים להפוך לישובים. הוא פנה לאביחי בוארון ושאל מה עם קראוונים...".
לדבריה העירנות שגילה נתניהו סביב נושא ההתיישבות במפגש הזה בשאלותיו, הייתה נעימה לאוזניה. "ברור לי שהוא צריך לתת דיווח למזכיר המדינה האמריקאי, אם כשהוא מדבר על קידום אביתר הוא מדבר על משהו חדש, וכשמדברים על 'שיר ציון' שעל יד חאן אל אחמר, אם יש שם מבנים או לא. אם יש מבנים קל יותר להסביר זאת".
וייס מספרת שגם היא נתונה תחת מכבש קמפיין הליכוד המבקש לגמד את סמוטריץ' ודרישותיו. היא מקבלת עוד ועוד הודעות "שואלים אותי למה אני מגבה את סמוטריץ', תני לו לגדול, תבשילו קצת, תנו קודם לאחרים... אני תחת מתקפה אבל אני תומכת בבצלאל כי הוא מוכשר, הוא חכם, הוא מסוגל והוא מייצג בנאמנות מדיניות חדשה. למה שנצטנע ולא נתמוך בזה?", היא שואלת.
את המתקפות האישיות שהיו כלפיה וכיום מופנות במלוא העוצמה כלפי סמוטריץ', כולל השוואה לראשי החמאס, רואה וייס כחלק מהקנאות למנהיגותו של נתניהו, "מעין אל תגעו במשיחי. אני מזכירה גם לקרובים אליו, שידע הוא ושידעו כל מי שעל ידו, שביקורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה במובן החיובי ביותר. ראש הממשלה לא יתקדם אלא אם יבצע את המדיניות שהציבור שבחר בו רוצה. הביביסטים מנסים לשכנע אותי לשתוק ואומרים לי 'תני לביבי לעבוד', אבל מה זאת אומרת? על מה הוא הולך לעבוד? אנחנו רוצים שיבהיר במדויק מה המדיניות שלו ואם היא חדשה".
באשר לרעיון האחדות עם גורם כלשהו מהמרכז שמאל, מבהירה וייס כי בעיניה גנץ אינו מרכז אלא שמאל לכל דבר, "ראיתי שהוא שמאל, ראיתי שהוא הושפע מהשמאל ונכנס למעגל קסמים. זה לא רלוונטי. לגבי סער ואלקין אני מבינה שהם בפלונטר עם ביבי, אבל הלוואי והם היו חוזרים למה שהם היו. הרי סער היה בתחייה ואלקין מתנחלי באורחות חייו והחשיבה שלו, אבל נוצר קרע עם ביבי. הייתי בהחלט רוצה שיהיו שמונים חברי כנסת בממשלה".
ברמה המעשית סבורה דניאלה וייס ש"אביתר וחומש תחילה. זה הכי ברור, כי שני המקומות האלה הם סמל. אביתר הוא ישוב ישן חדש וחומש זו שערורייה מוחלטת. אומרים לי שהעניין בחומש מסודר, אבל מה מסודר? שלא יציבו מחסומים בדרך לישיבה שגילתה מסירות נפש עילאית במשך עשרים שנה? לא! חוק ההתנתקות חייב להיות מבוטל ואני אומרת לכל הביביסטים, תפסיקו להסתחרר סביב עצמכם. משמעות חוק ההתנתקות היא שמשכם, להוציא שבי שומרון, ועד עמק יזרעאל יש מדינה פלשתינאית. את זה ביבי ישאיר? בשום פנים ואופן לא להשאיר את זה. חומש הוא סמל והוא חיים. חוק ההתנתקות יישאר בממשלת ימין על מלא?".