אחד מתלמידיי שעלה מאתיופיה סיפר לי שכבר בילדותו חינכו אותו שאתיופיה אינה הבית האמיתי שלהם. "אין טעם להשקיע במקום הזה כי אנו שוכנים בו באופן זמני" כך היו הוריו אומרים לו, כל לילה לפני השינה.
הנחתה אותנו רק השאיפה לירוסלם – לירושלים כך אמר לי בעיניים בורקות. אלו היו יהודים של גאולה, הם אלו שכבר משחר ילדותם לא בנו בכפר בית מאבן. והכל בכדי להנכיח כי הבית הקבוע הוא בית הגאולה – בית המקדש, בירוסלם.
יהודי אתיופיה לא גורשו מבתיהם. להיפך, השלטונות תבעו מהם להישאר בארצם. אבל מה שגרם להם לקום, לעזוב את הכל, לברוח מהגלות, זאת תודעת הגאולה. לא מעט מהם שמרו על סוד העזיבה כדי שלא יבואו וישכנעו אותם אחרת.
היום כשהם כבר הפכו את חזונם למימוש, כאשר הם חיים פה בארץ, משתלבים בחברה הישראלית. אני פוגש לא מעט מהעולים שנוסעים למסע שורשים כדי להתחקות אחר חייהם ומשפחתם בעבר. בגלות.
הם חוזרים משם ומתארים שהגיעו לכפרים וראו את הפשטות של האנשים, הלבוש והמזון. הם גם פגשו שם אנשים ישישים שמספרים להם איך בלילה אחד קמו השכנים היהודים שלהם ועלו לארץ הקודש.
מבחינתם, מסע זה הוא לא רק התחקות אחר העבר האישי שלהם, התחקות ולימוד על המשפחה וההיסטוריה, אלא הוא לימוד גדול עבור כולנו פה בארץ ישראל, להעריך את הטוב הקיים במדינתנו בכל תחום. בדברים הגדולים ובדברים הקטנים, הוא מזכיר לכולנו לשם מה אנו נמצאים בארצנו. דווקא בשנים האחרונות כאשר המסעות לפולין אינם מתקיימים במערכת החינוך עקב קשיים ביטחוניים. כדאי לחשוב על אלטרנטיבה אחרת. מסעות לאתיופיה.
מסעות אלו יהיו לא רק לנערים ונערות שנולדו למשפחות שעלו מאתיופיה אלא לכלל התלמידים במערכת החינוך. מסעות שמחנכים ומטמיעים את ראית הטוב במדינה שלנו. אם אכן יהיו מסעות כאלה - זו תהיה ההוכחה כי סיפור עליית יהודי אתיופיה הוא לא רק סיפורם האישי של יהודי אתיופיה אלא הסיפור הלאומי של כולנו. אין ספק כי המסע יהווה עוגן משמעותי בפיתוח העצמאות והבגרות שלהם וכן גיבוש ערכיהם ואישיותם של התלמידים.
יום הסיגד הוא זמן לכולנו לחשוב מה אנו לומדים מהתרבות המפוארת של יהודי אתיופיה, ובעיקר כיצד אנו הופכים את תפיסת העלייה מתוך רצון לארץ ישראל ללימוד משותף עבורנו מהי גאולה.
וכדברי חכמנו (סנהדרין צח) "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל"
קיבוץ גלויות תבל לארץ טובה וברכה. אשרינו שאנו זוכים לראות זאת בעיננו.