פרשתנו הקודמת נפתחה בעסקת רכישת שדה מערת המכפלה בחברון על ידי אברהם אבינו בה מימש את הבטחת הבורא 'קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה'.
השבת הפרשה פותחת בחיזוק יתר והעמקה של האחיזה בארץ ישראל. תחילה, בעסקת רכישת הבכורה על ידי יעקב אבינו.
אומר רבי חזקיה בן מנוח, הלוא הוא, החיזקוני, שחי לפני כ-800 שנה - שירושת ארץ ישראל תלויה בבכורה זו, וכי הירושה באה רק לאחר ארבע מאות שנה, ככתוב 'וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה', ורק 'דור רביעי ישובו הנה' לארץ ישראל.
אומר, אפוא עשו- הרי איני חי עד אותו זמן, כי הנה אנכי הולך למות, מה ריווח יש לי בה, בארץ ישראל, ומה אני מפסיד אם אמכור אותה. רק אם הייתי חי עד אותו זמן שאני בעצמי ארש אותה, לא הייתי מוכר אותה.
משמכר במעין עסקה עתידית שתחול במות יצחק את ארץ ישראל ליעקב אבינו, בז לה, ככתוב 'ויבז עשו את הבכורה'. מסביר החיזקוני: לפי שלא היה רוצה שיחזיקו ממנו כסכל, על שמכר את בכורתו בנזיד עדשים, היה מבזה אותה ואומר שהיא לא שווה אלא דבר מועט.
מנגד, יעקב אבינו שיודע שממנו ייבנה בית ישראל לדורותיו, ולכן מנצל את ההזדמנות למימוש הבטחת הבורא 'כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה'. עוד בטרם נולדו, הוברר לאימו כי שני גויים בבטנה ושני לאומים ממעיה יפרדו, אין מקום לשני עמים בארץ ישראל. כי לאום מלאום יאמץ, כדברי רש"י במקום, כשזה נופל זה קם, לכן פעל כבר בצעירותו לחיזוק אחיזת עם ישראל בארץ ישראל.
יש המעירים שעסקת חוזה עתידי future הראשונה היא זו המופיעה בכתבי אריסטו. העדות המוקדמת ביותר המוכרת לחוזה אופציה מופיעה בכתביו, ובה מסופר על הפילוסוף היווני תלס, מיוון העתיקה, שפיתח שיטת חיזוי להצלחתו של מסיק זיתים בסתיו שיבוא.
ועל סמך זה הגיע לסיכום עם בעלי בתי-הבד המקומיים על תשלום עכשווי בגובה מחיר עכשווי של מסיק בינוני, וזאת תמורת הזכות לשימוש בלעדי בבתי הבד שלהם בתקופת המסיק. אך דומה שעסקת ה future הראשונה הייתה בפרשתנו בין יעקב לעשו על ירושת יצחק אבינו לכשימות בתמורה לנזיד עדשים שיקבל עשו היום.
גם המשכה של הפרשה עוסק בחיזוק האחיזה בארץ-ישראל. תחילתה באחיזה והישארות בארץ-ישראל על פי הציווי הישיר של ה' ליצחק, למרות הרעב השורר בארץ, ולא רק בגלל קדושתה. כאמור 'אל תרד מצרימה, שכון בארץ...', זהו ייעודך. כדברי מדרש רבה, 'שְׁכֹן בָּאָרֶץ' - עשה שכונה בארץ ישראל, הוי זורע, הוי נוטע, והשכן את השכינה בארץ. ואכן, העיסוק בחקלאות הינו ישוב הארץ בדרך היותר ראויה.
כך כותב ה'חתם סופר' כשהוא מדרג בדרשתו את המקצועות השונים לפי חשיבותם לקיום העולם - האדם המושל בכל, הוא בעל הארץ והשדה, זורע וחורש וקוצר ונוטע ומגדל ותולש גוזז טווה ורוקם, וזהו יישוב הארץ. ואמרו חז"ל במסכת שבת, [פה, א] על הפסוק בבראשית [לו], " אֵלֶּ ה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" - על שהיו בקיאים ביישובה של הארץ והם עיקרי הארץ, ואילולי הם אין עולם... ובאלה נתיישבה הארץ, ולא צריך יותר!
אמנם מדומה יצחק אבינו לעולה תמימה, כדברי ר' הושעיא בפסיקתא זוטרתא "אמר לו הקב"ה אתה עולה תמימה, מה עולה, אם יצאה מחוץ לקלעים היא נפסלת, אף אתה —אם יצאת לחוץ לארץ, אתה נפסל", אך יצחק ממלא את ייעודו במלוא המרץ; הגם שהינו עיוור, על כל פנים כהו עיניו, והגם שהינו זקן, והגם שהארץ קשה והשנה קשה, משקיבל את ברכת ה' 'וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ', דרש, הואיל ואין ברכה שורה אלא במעשה ידיו של אדם, עמד וזרע.
'וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים ...'. אומר הרד"ק, יצחק ראה ברכה בעמלו, פי מאה חלקים יותר ממה ששיערו בני-אדם שיצא מן הזרע ההוא.
אך אין יצחק מסתפק בכך, אמנם 'וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד', מבקש הוא להרחיב את גבולות שטחי החקלאות, להעמיק את האחיזה בארץ-ישראל, ולשם כך יש צורך בכמויות גדולות של מים. לכן, מבקש הוא להחזיר עטרה ליושנה ולפתוח מחדש את כל הבארות אשר חפר אברהם-אבינו ואשר סתמום פלישתים.
הצלחתו של יצחק מעוררת כרגיל גל של אנטישמיות, ואת קנאת ושנאת הפלישתים. לפיכך, מצווה יצחק את עבדיו לחפור בארות חדשים מפני דרכי שלום, במקום אחר, כדרישת אלימלך. אך גם חפירת הבארות החדשים מעוררים מדון, לבאר האחת יקרא עסק כי התעסקו עמו, ולשנייה, שטנה, כי רבו עליה.
למרות זאת, כדברי הספרי בדברים ח', עמד יצחק והשביח את ארץ ישראל. ומעשה אבות סימן לבנים. כל גאולת קרקע נתקלת בקשיים, בעסק ובשטנה גם יחד. אגב, כמו שקרה בגוש קטיף, כך אירע בגרר. משיצא יצחק מגרר התייבשו הבארות, והאילנות לא עשו יותר פרי.
ואומר הרמב"ן, שהתורה לא באה לספר לנו סיפורים בעלמא, אלא יש בדבר עניין נסתר בתוכו שבא להודיע עניין עתידי. באר-מים חיים מרמז על בית-אלוקים, בית-המקדש שיבנה על ידי בניו של יצחק. עסק - הוא בית-מקדש ראשון, ושטנה - זהו בית-מקדש שני.
שניהם חרבו על שם כתב השטנה שכתבו על יושבי יהודה וירושלים, כמסופר בספר עזרא: 'כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם', עד שהחריבוהו וגלו ממנו לגלות רעה. אך את הבאר השלישית קרא רחובות, הוא בית-המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו והוא יבנה בלא ריב ובלא מדון. ימים בהם ירחיב ה' את גבולנו כאשר דיבר לנו.
את שתי הבארות הראשונות חפרו עבדי יצחק ולא יצחק עצמו, כנגד בתי-המקדש הראשון והשני שחרבו. את הבאר השלישית, חפר יצחק ככתוב: 'וּיעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ...'.
אולי מכאן המקור שבהנחת אבן פינה נהוג לכבד תחילה תלמיד-חכם חשוב בשפיכת מלט להקמת היסוד הראשון של הבניין. הואיל ובאר רחובות הינה כנגד בית המקדש השלישי, נכון וראוי שיצחק, המשול לעולה תמימה, הוא זה שיחל בבנייתה.
פרשתנו, אפוא, הינה המשך ישיר למימוש ההבטחה 'כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה', מימוש הבטחת אחיזתנו בארץ ישראל, שהחלה ברכישת שדה מערת המכפלה, המשכה בקניית הבכורה על ידי יעקב, ובישוב הארץ בחקלאות ובמציאת מקורות מים על ידי יצחק. מכוחם ממשיכים אנו בחיזוק אחיזתנו ובבניית ארצנו. יהיו הדברים לע"נ אחותנו היקרה תמר ז"ל שכגננת מסרה נפשה לחיזוק אחיזתנו בארץ ישראל ובתורת ישראל כבר בגיל הגן.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל