ליכודניקים, שותפים לגוש. לא ברור כיצד הפכנו לשני צדדים מתכתשים. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר עושים עבודה חשובה – לא בשביל המצביעים שלהם אלא בשבילכם – בשביל כל המדינה הזאת, שאמרה באמירה חד-משמעית שהיא דורשת שינוי.
נתניהו עצמו דיבר באירוע השקת ספרו החדש על תאוריית הלחץ. בלשונו (לא ציטוט מדויק): "גם אילו ראש ממשלת בריטניה היה הרצל, אם הלחץ הציבורי היה בא רק מצד האנטי-ציוני, הוא לא היה יכול לממש את מדיניותו הציונית".
נתניהו יודע שכדי שמנהיג יפעל במקומות מאתגרים הוא צריך שהציבור שלו ידחף אותו לשם. כדי שלא לחזור לשבר היעדר ההכרעה שהביא אותנו לאן שהגענו לאורך שנים, נתניהו זקוק ללחץ של המפלגה שמימין לו.
אתם יודעים היטב, לא פחות מאיתנו, שלצד מעלותיו של נתניהו הוא אוחז בתפיסה מדינית ימנית מאוד מסוימת. חלקכם מתיישר מאחורי זה, וזה בסדר גמור, אבל חלקכם בתוך הליכוד יודע כבר שנים שחלק מתפיסת העולם הזאת הביאה עלינו את מאורעות שומר החומות בסוף ממשלתו הקודמת.
גם אחרי שברור שהממשלה האחרונה החמירה ודרדרה את המצב באופן פושע עשרת מונים, הרי שהזנחת הנגב והגליל לא התחילה היום. גם לא הבנייה בשטחי c. הכול אכן קפץ עשרת מונים בממשלת השקר והרפיסות האחרונה, אבל החולי לא החל שם. בטח ובטח בכל הקשור למערכת המשפט.
מותר לנו לחלוק גם על המשקל שצריך לתת לארצות הברית – אתם יכולים לחשוב שצריך לתת להם יותר משמעות, ואנחנו יכולים לחשוב שפחות, אבל זאת מחלוקת חשובה, ובסוף בתוצר הממשלה המתגבשת הוא צריך לתכלל את שתי הגישות האלה.
אנחנו לא חייבים להסכים על הכל. אבל יש כאן ימין שחושב שלצד העובדה שנתניהו הוא המנהיג של המחנה הלאומי, הוא עומד על כך שהוא גם קיבל מנדט מעוד מפלגות שהפכו למשמעותיות ע"י הבוחר בדיוק במטרה לשנות כמה וכמה קווים קריטיים מהמדיניות שלו עד כה. זה מבחינת הימין האמוני לא המלצה אלא חובה קיומית.
ההשוואה לנפתלי בנט ושקד, מיותרת ומגוחכת. שני חטאים חמורים חטאו השנים האלה: האחד, תרמית ערכית בהליכה הפוכה מרצון הבוחרים שלהם, והחטא השני שלמעשה חמור הרבה יותר: הקמת ממשלה ע"י מפלגה ערבית. אתם יודעים היטב שבדיוק בשני החטאים האלה רשימת הציונות הדתית היא ההפך הגמור: המאבק בהסכמים הקואליציוניים הוא בדיוק כדי לוודא שאכן הבטחות הבחירות ימומשו. ובכל הקשור לערבים בממשלה ולסמוטריץ' – לא נראה שצריך להוסיף מילים מיותרות.
כשסמוטריץ ובן גביר נאבקים על הסמכויות ביו"ש, על הנגב והגליל, על האוצר, על הביטחון ועל סעיף הנכד שמביא לנו לכאן המוני גויים, הם לא עושים את זה כדי לצאת גברים, אלא כדי לנסות להשפיע ככל יכולתם לשינוי מהותי בימניות המאוד מאוד פושרת שהייתה כאן עשרים שנה. הם לא יקבלו הכל כי זה טבעו של משא ומתן. אבל הם לא נאבקים בשביל שום מגזר אלא בשביל מדינת ישראל. אפילו לא בשביל הימין. האם יש כאן כמו בהרבה תהליכים גם אגו? בטוח. אבל הוא לא העיקר וזאת סתם בריחה ללכת למקום הזה.
תנו למשא ומתן להתנהל. ההפך אתם צריכים לא פחות מאיתנו לתת לסמוטריץ ובן גביר רוח גבית כדי שהם יצליחו להוציא מנתניהו, גם נתניהו ימני יותר. אבל האינטרס של כולנו, בשביל ארבע השנים הקרובות הוא בנייה נכונה של קווים ויסודות ויעדים ברורים לממשלה. רק כך תהיה כאן ישראל ימנית ויהודית יותר. אין איך לברוח מזה – זה יקרה ככל שסמוטריץ ובן גביר יגיעו להישגים גבוהים יותר. אנחנו באותו צד, אז בואו ננשום ונתאזר בעוד קצת סבלנות.
--
יוסף רוסו הוא עורך השבועון "עולם קטן"