יש איזו סטיגמה כזו שסרט "עמוק" גם חייב להיות נורא איטי, עם הרבה צבעים כהים על המסך ודיאלוגים של אנשים עם פנים רציניות – 'סלמברלנד' לא עונה לאף אחד מהקריטריונים האלו.
הסרט, שעלה השבוע, הוא בליל בלתי פוסק של צבעים, קפיצות, פאנצ'ים קלילים וחזיר צעצוע, ובכל זאת, הוא כנראה אחד הסרטים העמוקים ביותר שהילדים שלכם יראו השנה וסיכוי טוב שגם אתם.
הסרט מתמקד בנושא של חוסן נפשי, ובאופן ספציפי בחוסן נפשי בהתמודדות עם אבל. אביה של נמו, גיבורת הסרט, אובד במפתיע בים, ונמו נאלצת לעזוב את המגדלור הפסטורלי אי שם בצפון-מערב האוקיינוס השקט בו גדלה, לעבור לגור בעיר עם הדוד שלה פיליפ.
במהלך היום היא צריכה להתמודד עם בית הספר והשגרה החדשה שלה, אבל במהלך הלילה מפה סודית לעולם הפנטסטי של סלמברלנד מחברת בין נמו לבין פליפ (ג'ייסון מומואה) - פורע חוק מחוספס אך חביב שהופך במהירות לשותף ולמדריך שלה.
היא ופליפ מוצאים את עצמם במהרה במסע מדהים בו הם חוצים חלומות ובורחים מסיוטים, בתקווה שנמו תוכל לראות שוב את אביה המנוח.
עולם החלומות, בו רוב הסרט מתרחש, הוא מצד אחד צבעוני ומשעשע ומשמש תפאורה מושלמת לסרט צבעוני ומשעשע בפני עצמו, אבל מצד שני מכיל לא מעט מוטיבים וחוקים שדורשים מחשבה שנייה או שלישית בכדי להבין באמת את המסר או האנלוגיה שמסתתרים מאחורים..
אבל מעבר לכוונה הסמויה שמסתתרת מאחורי משפטים כמו "אי אפשר למות בחלומות שלך, רק בחלומות של אחרים", 'סלמברלנד' פשוט מציג את נמו, ילדה בת 11 בסך הכל, שמתמודדת עם אבדן ומחליטה להמשיך קדימה בידיעה שיהיו לה חיים נהדרים גם בהמשך.
הנושא החשוב וה"כבד" בו הוא עוסק, והצבעוניות הקלילה בה הוא עוטף אותו, הופכים את 'סלמברלנד' לאחד הסרטים היחידים שבאמת ראויים לתואר 'סרט לכל המשפחה'.