פרשת תולדות עוסקת, כפי שנאמר בפסוק הפתיחה שלה, בתולדותיו של יצחק אבינו. הנושא המרכזי בתולדות יצחק הוא העימות המתפתח בין התאומים, יעקב ועשו.
תחילתו בניצול חולשתו של עשו לקניית הבכורה על ידי יעקב, תמורת לחם ונזיד עדשים, המשכו בלקיחת הברכות במעשה מרמה, וסופו בפרשתנו בבריחתו של יעקב לחרן מפני עשו.
המתח בין יעקב לעשו, או בין ישראל לאדום, ליווה את ההיסטוריה של עם ישראל בכל הדורות, עד ימינו אלה. ההתנגשות הראשונה בין עם ישראל לצאצאי עשו היא מלחמת עמלק, סמוך אחרי לידתו של עם ישראל ויציאתו ממצרים. בהמשך, סרב מלך אדום לאפשר לבני ישראל לעבור בגבולו בדרכם אל ארץ ישראל, ואף יצא לקראתם "בעם כבד וביד חזקה". העימותים בין העמים נמשכו לאורך כל התנ"ך עד החורבן וגלות בית ראשון. בתקופת חז"ל, נחשבה מלכות רומי הרשעה ליורשת של אדום, בימי הראשונים היה זה כינוי רווח לכל העולם הנוצרי באירופה, ובדורות האחרונים מזהים את אויבי ישראל,כדוגמת הנאצים הגרמנים, כיורשיו של עמלק.
בתקופת המקרא, ממלכת אדום ששכנה בדרום ארץ ישראל, היתה אויב מר לעם ישראל, עד כדי כך שהנביאים התנבאו על כילויה הגמור של אדום לעתיד לבוא, שלא כעמים אחרים שיש להם תקנה ועתידים להשלים עם ישראל ולהכיר באמונתם בבורא עולם: "וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר" (עובדיה א יח), "וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ" (ירמיהו מט יז), "שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ" (יחזקאל לה טו).
ננסה, תוך עיון בדברי הנביאים, להבין מה שורש האיבה הנצחית השוררת בין עשו ליעקב ובין אדום לישראל.
נראה שהמוקד עליו מצביעים הנביאים הוא הפער העצום בין האחווה שהיתה אמורה להיווצר בין יעקב לעשו בעקבות היותם תאומים מבטן אמם, לבין השנאה והניגודיות שהתפתחו ביניהם מראשית הווצרותם.
הנביא מלאכי מתמקד ביחס בין האחים לבין ה': "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה' וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה' וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר"(מלאכי א ב – ד). אין בדברי מלאכי הסבר מדוע אהב ה' את יעקב ושנא את עשו, אלא רק במה בא הדבר לידי ביטוי בהנהגתו של ה' כלפי שני העמים. בכל אופן, הנביא ממקם את יחסי האהבה-שנאה בנקודה עמוקה וראשונית ביותר ביחס בין העמים: באהבה ובשנאה של הקב"ה.
היסוד של אהבה-שנאה מופיע גם במקום ראשוני נוסף בחייהם של האחים, ביחסם של ההורים אליהם: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה כח). בסופו של דבר, גבר כוח אהבתה של האם והיא הניעה את יעקב ואת יצחק להעברת הברכות לידי יעקב. מעשה שעורר את המשטמה של עשו, שנשמרת לנצח.
הנביא עמוס מונה את פשעי אדום: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עמוס א יא). הוא מדגיש את היותם אחיםובכך הוא מצביע על כך שבמקום שבו היתה אמורה להיות אחווה הופיעה איבת עולם.
הנביא עובדיה מבליט את הפער שבין האחווה לבין המציאות של האיבה, ועל הבושה המתלווה לכך: "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם" (עובדיה א י).
העובדה שמדובר באחים מחריפה את הביקורת על יחסו של עשו לאחיו, אך יש בה גם כדי להסביר את עומק האיבה והשנאה.
רגע של אחווה התקיים, לכאורה, במפגש בין האחים עם שובו של יעקב מחרן. יעקב התיירא מאד מן הפגישה וחשש שעשו מתנכל להרגו, אולם לאחר ששלח לו משלחת נושאת מתנות, השתחווה לפניו וריצה אותו, הם התחבקו והתנשקו ונפרדו כאחים. אלא שגילוי האהבה הזה היה זמני מאד וכנראה גם מלאכותי ומזויף. הנקודות שמעל המילה "וישקהו" הוסברו על ידי חז"ל כרמז לחוסר הכנות בנשיקתו של עשו.
לימים, כשעם ישראל הגיע לגבול ממלכת אדום, הניח משה רבנו את האחווה כבסיס לבקשה לעבור בתחומם: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ" (במדבר כ יד-טו). אולם התקווה של משה נכזבה, ולראשונה הופיע הפער שבין האחווה הצפויה לבין האיבה הממשית.
הנביאים ציינו את הפער שנחשף בין האחווה המשפחתית המצופהלבין האיבה האישית המצויה: "אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו" (עובדיה א ו), "כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת עֵשָׂו גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו" (ירמיהו מט י)".
מה שהתברר במהלך הדורות הוא שבין עשו לישראל שוררת "אֵיבַת עוֹלָם" (יחזקאל לה ה).
בין יצחק לישמעאל נוצרו יחסים אחרים. אף על פי שישמעאל גורש מבית אברהם עם אמו הגר, והורחק מירושת ארץ כנען, לא נשמרה איבה בין האחים. אדרבה, נראה שיצחק וישמעאל השלימו ביניהם והשתתפו יחד בקבורת אברהם (בראשית כה ט). בני ישמעאל התיישבו "בחצריהם ובטירותם", "מחוילה עד שור אשר על פני ארץ מצרים", ולא המשיכו לטפח שנאה כלפי עם ישראל. סימן לדבר, שהשם "ישמעאל" התקבל כשם פרטי לגיטימי בעם ישראל, גם בתקופת התנ"ך וגם בימי חז"ל ולאחר מכן.
נדמה, שהתנ"ך, גם בתאור היחסים בין האחים בספר בראשית וגם בדברי הנביאים אודותיהם ואודות העמים שנולדו מהם, רומז לעומקים נפשיים – פסיכולוגיים, בסגנון פרוידיאני. אם בפסיכולוגיה עסקינן, מתבקש לתת את הדעת לא רק למקומה של אהבת ה' ואהבת האםוהעדפת אחד האחים על משנהו, אלא גם – ואולי בעיקר – על ההתרחשות בבטנה של רבקה בימי ההריון. עוד לפני שהאחים נולדו, לפני שאפשר היה לדון אותם לשבח או לגנאי על מעשיהם, הם התרוצצו בבטנה של האם. התרוצצות שהוסברה על ידי ה' כראשיתו של עימות נצחי: וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: (בראשית כה כג).
הנביא הושע מתאר את ההתרחשות בבטן רבקה ובשעת הלידה באופן שמשתמע גם כביקורת על יעקב "וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ: בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים" (הושע יב ג-ד).
מכל אלו עולה הרושם, שאיבת האחים יעקב ועשו אינה איבה רציונלית שיכולה להיות מוסברת במישור האישי, וגם השנאה בין העמים אינה מוסברת בכלים של פוליטיקה ומדע-המדינה. הן משקפות משהו עמוק יותר בשורש המציאות האנושית והחברתית. זהו שיקוף של עימות נצחי המצוי בשורש הבריאה בין הטוב לרע, בין הרצוי לדחוי, בין אוהבי ה' ואהוביו לבין שונאיו השנואים לו.
מכאן גם נובע הקושי להסביר באופן רציונלי את הגלגולים המשתנים של השנאה הזאת במשך הדורות. בתקופות מסוימות היא לבשה אופי דתי, בתקופות אחרות, גזעני, בימינו היא מתעטפת באיצטלה מוסריתשל ביקורת פוליטית על מדינת ישראל. אולם בשרשה היא עמוקה לאין ערוך מכל גילוייה החיצוניים. צפונותיו של עשו מתגלים כל פעם ונחשפים מחדש. בשורש איבת העולם עומדים יחסי אהבה-שנאה ששרשם בשורש בריאתם, ביחס הא-להים אליהם וביחסם אליו, בימי הורתם ברחם אמם ובגידולם בבית הוריהם.
מסתבר שאין תקנה לאיבה הזאת, אלא רק תפילה לבורא עולם, שיתקן מן היסוד את הקרע המצוי בשרשה של הבריאה כולה.
הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא המכללה האקדמית הרצוג