התנהלות המו"מ הקואליציוני הזכירה לי מעשיה עממית שאינני זוכר את מקורה (אם מישהו מהקוראים יודע מה המקור, אשמח לשמוע):
סוחר אחד בעיירה באירופה שכר בעל עגלה לנסוע לעיר אחרת (הבנתם שמדובר על המאה ה-19, כן?). עלה הנוסע לעגלה, והעגלון מתחיל לדרבן את הסוסים ולהדהיר אותם. באחד מעיקולי הדרך העגלה כמעט והתהפכה. הסוחר המבוהל קרא לעגלון: "אתה מוכן לנסוע לאט יותר? כמעט והתהפכנו...".
עונה העגלון: "זה בסדר. יש לי ניסיון רב בדרך הזו. נסעתי כאן עשרות פעמים".
והעגלון ממשיך להדהיר את עגלתו, ובעיקול הבא שוב העגלה כמעט והתהפכה. שוב קורא הנוסע המפוחד: "אתה מוכן להאט את ריצת הסוסים? שוב כמעט והתהפכנו...".
עונה שוב העגלון: "אל תדאג. נסעתי בדרך הזו עשרות פעמים. יש לי ניסיון. אני מכיר כאן כל סיבוב. יש לי ניסיון. אין לך מה לדאוג...".
ושוב העגלה כמעט והתהפכה בסיבוב. הנוסע המפוחד שוב מזהיר את העגלון, ושוב נענה בתשובה "זה בסדר. יש לי ניסיון. נסעתי בדרך הזו עשרות פעמים. אני מכיר כאן כל סיבוב...".
ופתאום, באחד הסיבובים העגלה התהפכה מרוב מהירות. קורא הנוסע לעגלון בכעס: "נו, אמרת שיש לך ניסיון בדרך הזו...".
משיב העגלון: "נכון, נסעתי כאן עשרות פעמים ואני מכיר כל סיבוב. ותמיד בסיבוב הזה העגלה מתהפכת!"
בנימין נתניהו הוא אחד האנשים המנוסים ביותר במשאים ומתנים קואליציונים. ובאופן מסורתי הוא גורם לכך שהשותפים הקואליציונים שלו תמיד מגיעים לממשלה שהקים עם פרצוף חמוץ במקום בפנים מחייכות, תוצאת התנהלותו של ביבי במו"מ. תמיד באותו סיבוב עגלת המו"מ שלו מתהפכת.
2.3 מיליון ישראלים הצביעו למפלגות הקואליציה הבאה. אני מניח שגם הם מתקשים להבין, לא רק למה הממשלה שבין מרכיביה אין שום מחלוקת אידיאולוגית עדיין לא קמה, אלא גם למה שבוע וחצי אחרי שהכנסת החדשה הושבעה, מיקי לוי הוא עדיין יו"ר הכנסת.
נתניהו, באופן מסורתי, עושה את המעשים הנכונים מהסיבות הלא נכונות. הוא נתן לבן-גביר במו"מ ערימה של הישגים משמעותיים, כמו התחייבות להסדרת ההתיישבות הצעירה, תיקון חוק ההתנתקות על חומש, קידום מתווה אביתר, האצת התכנון והביצוע של כבישים עוקפים והרחבת ציר 60, חוק עונש מינימום על 'פרוטקשן' והרחבת חוק 'שי דרומי' באופן שיחול גם על בסיסים צבאיים. אבל לא בגלל שביבי באמת מאמין שאלו המהלכים הנכונים – אלא כדי 'להוציא את העיניים' לסמוטריץ'. ובסוף גם בן-גביר חש השבוע מרומה, אחרי שנתניהו ביטל את ההצעה, שהיתה מלכתחילה יוזמה של הליכוד, לתת לבן-גביר את משרד הנגב והגליל. ואחרי הכל דרעי יצא 'המלך'.
בליכוד הגדירו השבוע את נפתלי סמוטריץ' כ'נפתלי בנט החדש'. בלי לתמוך בגחמות המגלומניות של סמוטריץ', שעליהן נדבר בהמשך, סביר מאד שהבעיה היא פחות ב'בנט החדש' ויותר בביבי הישן. נתניהו המשיך גם הפעם ללכת בדרך העקומה והארוכה ליעד שאליו יש כביש ישר וקצר: אם סמוטריץ' מעוניין בתיק האוצר, ביבי יציע את התיק לאריה דרעי כדי שסמוטריץ' ידרוש את הביטחון ואז הוא 'יקפל' אותו מתיק הביטחון וייתן לו אוצר מעוקר, ולדרעי פנים מורחב, ועוד שלל תיקים כולל אחד שהבטיח בכלל לבן-גביר. ובסוף כל התרגילים האלה מתפוצצים לביבי בפרצוף.
הרי בסוף, בעזרת ה', תקום ממשלה בראשות בנימין נתניהו, ממשלת ימין מלא-מלא בלי אבני ריחיים מהשמאל, כמו שרוב הציבור הישראלי בחר ומצפה לה – אבל למה הדרך חייבת להיות עקומה?
הטור המלא מתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון 'מצב הרוח'.