לפני כשבועיים עמל המפקח המקומי הרב בניהו שנדורפי על סיום השיפוץ של מאגר המים בחרשה, לצורך כך היה צורך לרוקן אותו לגמרי מהמים שיש בו, ולאחר מכן לייבש אותו.
בנוסף, סילק הרב שנדורפי מהגג דברים שמקבלים מים ועלולים להפוך את מי הגשם למים שאובים. כעת, כאשר המאגר היה מוכן, היה צורך בגשם שימלא אותו במים הכשרים לטבילה. כבר למחרת התחיל מאגר המים להתמלא.
בסמיכות למקווה ישנה תחנה רשמית של השירות המטאורולוגי, כאשר המדידות בתחנה הראו שבגל הגשם שבסוף השבוע שעבר תחנה זו הייתה עם כמות המשקעים הגדולה ביותר בארץ, למעלה מ-60 מ"מ (אחריה חרשים עם כ-50 ובירושלים כ-40). דבר שמילא את מאגר המים עד הסוף.
מקווה חרשה נבנה על ידי המועצה הדתית בבנימין, בהנחיית הרב מרדכי אליהו ובברכתו, וגם בזמן הבניה היתה ברכה מיוחדת בגשם שמילא את המקווה בזמן שהיה צריך.
כך נכתב בספר באור פניך של הרב חיים בן שושן: "בזמן שהוקם היישוב חרשה בארץ בנימין, באו בשאלה לכבוד הרב: הממשלה אוסרת לבנות במקום, ויש שם הרבה משפחות צעירות ומקווה אין, ואין אישור לבנייה, מה יעשו?
''הרב בירך אותם שלא יצטרכו למקווה, ופלא היה שכל תושבות המקום נהיו בהריון וממילא לא הוצרכו למקווה. אך מה יהיה אחרי? במאמצים רבים השיג נוס אישור לבניית מקווה, והוא בעצמו פיקח בזריזות על הבנייה עד שהיא נשלמה בסוף חודש אלול. בא לרב לבשר לו שיש מקווה.
''אך מנין יהיו מי גשמים לאוצר המקווה? רצו להביא קרח ולהפשיר, הרב לא נחה דעתו מכך ואמר לנוס: המקווה יתמלא בקרוב. ואכן, לאחר שפינו את כל הכלים מהגג, ירד במקום גשם חזק מאוד בעשרת ימי תשובה ונתמלאו האוצרות. בדקו ומצאו שמדובר בשיעור מקווה מינימאלי, והרב לא רצה לסמוך עליו לכתחילה ואמר: אל תדאגו, עד סוכות יתמלא המקווה.
''ואכן, יומיים לפני סוכות ירד באותו אזור של חרשה גשם שוטף וחזק, מה שלא ירד בכל האזור מסביב, והמקווה התמלא מלא דמלא עד שבסוכות כבר יכלו לטבול בהידור".