שינוי השלטון הצפוי מנבא לא מעט שינויים אפשריים בתפיסות החברתיות והחינוכיות בישראל.
עם יו"ר פורום ארגוני המשפחה, עורכת הדין נעמה סלע, שוחחנו על השינויים הנדרשים בתכני מערכת החינוך על מנת להשיב אותה ממתווה הפרוגרס ששולט בה.
"צריך לעשות מיפוי וללמוד את המערכת לעומק", אומרת סלע ומציינת את שני הערוצים העיקריים בהם מועברים תכני הפרוגרס אל תוככי מערכת החינוך בישראל: "מדובר גם במערכת הלימוד שבאתר משרד החינוך ובתכניות מוכנות על ידי המשרד ועל ידי מט"ח ובנוסף דרושה ביקורת קפדנית לתכניות שמגיעות מארגוני חוץ".
"מדובר גם בלימודי הליבה וגם בחינוך הערכי. דרך שני הנתיבים הללו יש הטמעה ארוכת שנים של נרטיבים פרוגרסיביים שמשבשים את החינוך של הילדים שלנו וזורים בלבול לגבי הזהות שלהם בהיבט הלאומי, המשפחתי והאישי".
לדבריה מציגה עו"ד סלע דוגמא מהחודשים האחרונים ועיקרה אופן הלימוד החדש בשיעור היסטוריה: "במערך הלימוד של שיעורי ההיסטוריה יש "היסטוריה אזרחית", שבה לא לומדים את הכרונולוגיה של מה שקרה בעבר, אלא "היסטוריה בטעם", כלומר בטעם זכויות אדם. לוקחים תקופות מתחילת המאה הקודמת ולומדים דרכן נושאים מסוימים כמו המהפכה הפמיניסטית. לאור העקרונות שמשרד החינוך מנחיל לומדים את היסטוריה. כלומר שלא לומדים דרך העובדות אלא דרך נרטיב, כמו הנרטיב שאומר שנשים מופלות ושהייתה נדרשת מהפכה שתיתן שוויון זכויות וכו'. כך גם מטמיעים בילדים נרטיבים שגויים וגם הם לא לומדים היסטוריה. מלמדים אותם איך לתפוס את המציאות ולא מה קרה במציאות".
לדברי סלע לא מדובר בתופעה של השנה האחרונה אלא בתולדה של הטמעת נרטיבים ב-5-6 השנים האחרונות. הדברים באים לידי ביטוי גם בכרסום המתמיד והנמשך בנושא הזהות היהודית. "גם למדו פחות ופחות מורשת ישראל ותנ"ך, וגם מבחינת התכנים הכניסו את הלימודים הללו דרך תכנים שנאגדו ונערכו על ידי ארגונים שנמצאים בצד השמאלי פרוגרסיבי של המפה. לא לוקחים תנ"ך ולומדים אותו, אלא לוקחים נושאים ודרך הנושאים מעבירים רעיונות של אנשים שעוסקים בהגות חברתית".
ואולי, שאלנו, מדובר בניסיון דידקטי להביא את הילדים ללמוד נושאים שהם פחות מתחברים אליהם דרך עיסוק בסוגיות חברתיות עכשוויות? סלע משיבה כי העובדה שילדים אינם מתעניינים בתחום מסוים שנחשב בעיניהם משעמם אינה מצדיקה הכנסת נרטיבים מגמתיים למערכת הלימודית, אלא שינוי של אופן הערבת החומר כך שיהיה מעניין.
בהקשר זה היא מציינת כי "בקורס "ההיסטוריה האזרחית" ילדים יוצאים מחונכים למחאות חברתיות. מלמדים אותם על זכויות אדם עוד לפני שמלמדים על המדינה ועל היחס בין האזרח למדינה והחובות שלו למדינה".
המעורבות של גורמים פוליטיים בעיצוב תכני הלימוד היא מעבר לעצם קיומה של פוליטיקה במערכת החינוך, מציאות שקיימת כבר כמה שנים בצירוף חובת האיזון בין הצדדים השונים. לדברי עו"ד סלע בתי הספר שומרים באופן יחסי על חובת האיזון וכאשר מוזמן חבר כנסת מימין להציג את עמדותיו מוזמן גם מקבילו מימין, אך בנבחרי הציבור יש לראות את הנהגים של הנרטיבים שהם הסוגיה החשובה והמשמעותית. "כשמלמדים ילדים על זכויות אדם זו אג'נדה שמטמיעה את ערך השוויון שנתון במחלוקת בחברה, אבל לא מלמדים אותם שהדבר נתון במחלוקת פוליטית".
"יש לכל בית ספר אפשרות להכניס שיעורי העשרה בתחומים שונים שמועברים על ידי ארגונים שונים. לפי מערכי השיעור ניתן לראות איזה נרטיבים הם מעבירים. זה מתחיל מההשתלמויות שמנהלים עוברים. כבר שם יש כשל בתכנים הללו. כל המערכת שטופה בנרטיבים הללו. ילדים לומדים רק את הכיוון הזה ואין באמת חשיפה פלורליסטית לקשת הדעות".
האם כניסה של שר חינוך שיבקש לחולל מפה לא תעורר את הצד שמנגד להתנגדות כוללת? עו"ד סלע מדגישה שלא בהכרח שר מהימין יביא לשינוי, אלא דרוש שר שמודע למציאות לעומקה. "בשנים האחרונות השינויים הללו קרו תוך כדי המערכת. שרי החינוך לא התעסקו בדברים הללו, אלא רק בנושאי שעות ודרכי הוראה ולא בתכנים. לדוגמא, יש במשרד החינוך אגף שפ"י שעסק בשירות פסיכולוגי ייעודי, כלומר בעזרה לילדים שנמצאים בקושי, אבל במרוצת השנים הם הפכו למחנכים של הילדים שלנו וכך הם מכניסים תכנים פרוגרסיביים".
"זה שהם ימניים לא מבטיח שינוי כי זה לא אומר בהכרח שהם שמרנים ולא שיהיה להם האומץ לעשות בדיקה ומיפוי של המערכת ולהוציא אותם, או לפחות לאפשר להורים לבחור, שידעו שבעולם הרעיונות יש רעיונות נוספים ושיבחרו אם רוצים לאפשר לילדים ללמוד גם את הצד השני של המפה. זה מתחיל בהבנה שיש בעיה עמוקה שנושקת לניתוק של הילדים מהלב הפועם של מדינת ישראל".