מנכ"ל ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר, יגאל ברנד, תושב חוות יאיר שבשומרון, מפרסם בימים האחרונים בפוסט מודאג את המציאות הבלתי אפשרית בתחבורה הציבורית של השומרון.
בראשית דבריו מציין ברנד את התהודה הרבה לה זוכה הפוסט שפרסם בהיקפים שהפתיעו אותו וחושפים עוד ועוד נפגעים מהמציאות המתמשכת בשנים האחרונות. "ב-4-5 השנים האחרונות נוצרה סיטואציה שבה פועלים פלשתינאים נכנסים לעבוד באזור המרכז ועוברים דרך מספר מעברים שבנו עליהם. כתושבי השומרון אנחנו לא רואים אותם, כי הם עוברים במעברים מיוחדים בריחן, ליד אייל ובמקומות נוספים, אבל החזרה שלהם מהעבודה היא בתחבורה ציבורית שמיועדת לתושבי יהודה ושומרון ומשולמת מכספי המיסים של כולנו".
המציאות בה עשרות פועלים פלשתינאיים גודשים את האוטובוסים גורמת לכך ש"יהודים לא עולים לאוטובוס, ומי שכן עולה עובר חוויות של הצקת, הטרדות, אלימות פיזית ומילולית. מדובר בנערים, נערות, סטודנטים וגם חיילים וחיילות שאסור להם לנסוע בטרמפים. כולם חווים הטרדות והצקות".
ברנד מדגיש כי הוא עצמו אמנם לא היה עד לאירוע שכזה שכן הוא אינו משתמש בתחבורה הציבורית באזורים אלה, אך בעקבות המקרים החוזרים ונשנים "כהורים אנחנו לא מרשים לילדים שלנו לנסוע בתחבורה הציבורית. אחרי הפרסום של הדברים אני רואה את ההיקף של התופעה כשהורים נוספים מספרים על החלטה דומה".
באחת הדוגמאות, אחת מיני רבות, מוצאת את עצמה "חיילת לבדה באוטובוס עם עוד 50 ערבים כשגם הנהג ערבי. היא יושבת על המדרגות כדי שלא יגעו בה, אבל גם שם מתחככים בה ועושים מעשים. אנחנו יודעים לאן דברים כאלה יכולים להגיע", הוא אומר.
ברנד מסביר כי את הדרך אל המחסום בשעות לפנות בוקר עושים הפועלים דרך הסעות משלהם, מוניות וטרמפים, אך בדרך חזרה אין מי שידאג להחזיר אותם בצורה מאורגנת לכפריהם ולכן הם עושים שימוש בתחבורה הציבורית הישראלית וגודשים אותה בהמוניהם. בהקשר זה הוא גם מעיר כי כאיש מילואים נחשף למציאות שבה אין שום גורם מפקח על כך שכל פועל שעבר את המחסום בבוקר אכן חוזר דרך המחסום אחר הצהרים וכך אין בקרה גם בהיבט הביטחוני.
"אין להם הסעות שלהם, וכך בצומת גהה, ירקון או ציר ז'בוטינסקי, עשרות ומאות פועלים ממלאים את האוטובוסים ולפעמים גם לא נשאר מקום ליהודים. מדובר באוטובוסים שאמורים היו להיות מיועדים לאוכלוסיה הישראלית, אבל מי שמשתמש בה הוא הפלשתינאים, והישראלים או שנמנעים מלעלות או שמסתכנים ומספרים סיפורים זוועתיים, אחת מספרת על ערבי ששם עליה יד, הטרדות מילוליות ופיזיות ועוד".
ברנד מספר על שאילתא שהוגשה באחרונה למשרד התחבורה אך לא זכתה למענה. הוא עצמו אינו בטוח שהנושא נתון כלל באחריות משרד התחבורה. להערכתו בהחלט יתכן והנושא אמור להיות באחריות משרד הביטחון, המנהל האזרחי והאגפים הרלוונטיים. כעת בכוונתו להגיע עם סיפור התופעה לגורם שיהיה אחראי על נושא יהודה ושומרון בממשלה הנכנסת בתקווה ששינוי יתחולל.
בדבריו הוא מספר על קבלן הדואג להסעות חזרה לפועלים שלו, אך ככל הנראה מדובר על יוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל.