כעשור חלף מאז יצא לאור הספר "שירת הי"ם" – המספר את סיפור חייו של הי"ם-הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, וכעת אנו מסיימים את שנת השבעים לפטירתו של הרב.
ב-ז' בכסלו שנת התשי"ב השיב הרב חרל"פ את נשמתו לבוראו, יצא מעולמנו בפרשת ויצא יעקב, וכיון שיצא הצדיק ניטל הודה זיוה והדרה של ירושלים.
נינו, יאיר חרל"פ, בעזרת הוועד להנצחת הרב חרל"פ הפיקו דיסק ניגוני הרב חרל"פ והדפיסו ספר נוסף "אגרות מרום" ובו רוכזו לפי נושאים מכתבים נדירים. כעת עובדים על ספר לילדים, ובימים אלו סיימו הרב עמנואל הרוניאן ויאיר חרל"פ ספר חדש "מפניני הי"ם" – פנינים ואמרות שנשלו מעמקי תורת הרב חרל"פ, לפי נושאים: אהבה, אמונה, ארץ ישראל, בטחון ועוד. הספר מחכה להוצאה לאור שתפרוש את חסותה עליו.
פרסום הספר "שירת הי"ם", המספר אודות הרב חרל"פ, היכה גלים ורבים נחשפו לעומק ורוחב התורה הנפלאה של הרב חרל"פ וקצות הליכותיו בקודש.
מחבר הספר, יאיר חרל"פ, חשף בפנינו מקצת מאחורי הקלעים של הורתו ולידתו של הפרויקט המיוחד. ומגלה לנו חלק מהמסע הארוך בן עשרות השנים, בו אסף ותיעד תורות, סיפורים וחומרים על סבו הגדול, הרב יעקב משה חרל"פ.
"גדלתי בעיה"ק חיפה", מספר יאיר, " בחיפה של אז, הייתי כמעט הילד היחיד ליד מרכז הכרמל, שהלך עם כיפה. מלבד תמונה קטנה של הרב חרל"פ, שהיתה תלויה בסלון, הרב לא היווה חלק משמעותי מחיי". "מדי פעם, סבי, הרב יוסף דוד, בן הזקונים של הרב חרל"פ, היה מספר ומעורר אותי, אך דבריו לא השפיעו עלי בנערותי. ".
איך התחיל אצלי המסע בעקבות הרב חרל"פ? בנערותי, כל בוקר, במדרשיה בפרדס חנה, הייתי מאחר לשיעורי הגמרא של המחנך (חתנו של הרב עובדיה יוסף). אם לא הייתי מצליח למצוא או להמציא סיפור טוב, הייתי מוצא את עצמי בחוץ. בוקר אחד מיוחד, המחנך כבר סימן לי לצאת החוצה, עוד לפני שהספקתי לתרץ, כדי שלא אפריע לרב האורח שהגיע לכיתה לגייס תלמידים לישיבתו. בזוית עיני קלטתי רב צעיר מקריא מספר "מי מרום" את דבריו של הרב חרל"פ שכתב לצעירי בני הישיבות: לא להסתפק בשאיפה לבינוניות אלא לשאוף לגדלות. היה זה הרב בלייכר, ראש ישיבת שבי חברון, ולצידו עמד בוגר המדרשיה, חנני אתרוג, אז בחור צעיר בשיעור א' וכיום ראש הישיבה בעצמו.
דברי הרב חרל"פ, הציתו בליבי התעניינות הולכת וגוברת בתורתו ובחייו של סבי הגדול. החלטתי לנסוע לרב בלייכר, לישיבתו, לשבי חברון. כיון שאחי יקי, היה אז בקורס טייס, סחבתי לו זוג מדים ונסעתי בטרמפים לירושלים. כשעליתי על טרמפ מירושלים לחברון, הסביר לי אחד מתלמידי הישיבה, שזה נקרא גניבת דעת לנסוע במדים, כשאינך חייל. באותו רגע החלטתי שמעתה אני נוסע בלי מדים. בסוף התקבלתי לישיבת שבי חברון, שם זכיתי ללמוד מתורת הרב חרל"פ וגם לשמוע סיפורים עליו, מהרב בלייכר, שקרבני מאוד.
נהגתי בבין הזמנים, לבקר בבני ברק את חתנו של הרב חרל"פ, הרב שמואל ברוך ורנר, שהיה אב"ד בתל אביב. הרב ורנר, שהיה ממקורביו של הרב ש"ך, סיפר לי שתמיד כשהרב ש"ך מזמין אותו לשאת דברים, בישיבת פוניבז', הוא מביא מתורתו של הרב חרל"פ ומענייני ארץ ישראל. הרבנית ורנר, ביתו של הרב חרל"פ, סיפרה לי פעם, בתקופת בחירות, שאמנם כל אחד אומר בתפילה "ונפשי כעפר לכל תהיה" אבל כשמדובר בבחירות, זה הופך ל"עפר אתה". לא כך היה הרב חרל"פ, שאצלו "נפשי כעפר לכל תהיה" לא היתה קלישאה אלא דרך חיים תמידית.
בשנת תשמ"ו, בהיותי בשיעור א' בשבי חברון, בעקבות הטעימה מתורת הרב חרל"פ נסעתי לבקר את תלמידו המובהק, הרב נריה, בכפר הרוא"ה, כדי לשמוע עוד סיפורים על הרב. הרב נריה קבלני במאור פנים, ובסבלנות אין קץ סיפר לי שעות על הרב חרל"פ. בין יתר הסיפורים הוא סיפר לי את הסיפור המופלא אודות אימו של הרב חרל"פ. כבר בשנות העשרים לחייו התמנה הרב חרל"פ לרבה של שכונת שערי חסד, שהיתה מליאה חכמים וסופרים: הרב חיים לייב אוירבך, הרב דוד בהר"ן, הרב קמינצקי, הרב טובולסקי, הרב שמואל לרנר ועוד.
ההכתרה של הרב חרל"פ לרבה של השכונה, התקיימה בהשתתפות הרב יוסף חיים זוננפלד, ולוותה בשמחה מתפרצת. סוף סוף ירושלים זוכה לרב שכונה צדיק וגאון ועובד ה' בהתלהבות, למרות גילו הצעיר. רב שנולד וגדל בעיר הקודש, ולא היו צריכים כהרגלם להביא רב מבוגר מהגלות שיכהן בקודש. כאשר רצו להביא מהשמחה הגדולה לאימו, מרים, ששכבה על ערש דווי, לא הבינו למה היא פורצת בבכי. ענתה היא ואמרה: "ואני הלא קויתי שיענקל'ה שלי יהיה צדיק נסתר...". המשיך הרב נריה ואמר: תפילתה ותקוותה של אימו הצדקת התקבלה בשמים! הרב חרל"פ אמנם היה ראש ישיבתנו, מרכז הרב, וראש ישיבת בית זבול, ורב שכונות שערי חסד ורחביה, פעל פעילות ציבורית ענפה, ופירסם עשרות ספרים בהלכה ואגדה אך עדיין רק אפס קצהו ראינו ורובו נשאר נסתר.
באותו יום קבלתי על עצמי לצאת למסע לחשוף ולאסוף את הסיפורים על הרב הנסתר מתלמידיו ושומעי לקחו שעדיין היו בחיים. הרב נריה נתן לי רשימה של תלמידי הרב חרל"פ, ועם רשימה זו והצידה לדרך שהכינה לי הרבנית, עמדתי לצאת מכפר הרוא"ה. רגע לפני צאתי לדרך, שאלתי את הרב אם יש עוד תלמיד של הרב חרל"פ כאן בכפר הרוא"ה? הרב ענה מיד: יש פה תלמיד גדול של ספרי הרב חרל"פ, הרב אברהם צוקרמן שליט"א (זצ"ל). פניתי לרב צוקרמן שסיפר. עם הגיעי ארצה השתלבתי בישיבת בית יוסף נוברדהוק בה לימד רבי מפינסק, הסטייפלר. באחד מלילות שבת זכיתי לשמוע את הרב חרל"פ. שיחה זו כבשה אותי, דרך ראיית הדברים, ניתוחם והצגתם בשפה כה ברורה ונעימה, היו עבורי חוויה משמעותית, ממש מהפך, ונפשי נקשרה ברב חרל"פ ובתורתו" מספר הרב צוקרמן.
לימים סיפרו בני משפחתו של הרב צוקרמן: מלבד ביקוריו בבית הרב חרל"פ עם צירי בני עקיבא היה הוגה בתורת הרב חרל"פ ומלמדה לתלמידיו מדי יום. לעזוב את הארץ לא הסכים וגם לא לזמן קצר, בעקבות הרב חרל"פ..
המסע בעקבות תלמידי הרב חרל"פ הביא אותי למחוזות שונים ומגוונים. פעם נכנסתי לבית אבות, "נווה שמחה" לראיין אחד מזקני שכונת שערי חסד, בטעות ראיינתי זקן אחר. לפתע נכנסו הרופאים בבהלה ולא האמינו שאותו קשיש, שאך יצא מניתוח מסובך ומורכב, מספר ושר מניגוני הרב חרל"פ, ושכח את כאביו ומצבו הרפואי.
גם מעבר לים הגענו וראיינו באמצעות הטלפון את תלמידיו ביניהם הרב שמואל ליברמן, מארה"ב. בתחילת השיחה הוא התבדח על עצמו ואמר שהוא כבר "שלוש רגליים" וכוונתו היתה למקל ההליכה שליווה אותו בעשור העשירי לחייו. עדיין את תקופת לימודיו היפה בישיבת מרכז הרב, הוא זכר בבהירות. הוא סיפר באריכות ובהתלהבות על חוויותיו בשנות השלושים, וציין שזכה להיות חברותא צעיר לרב חרל"פ שהעניק לו סמיכה לרבנות, וציין שהוא הגיע למרכז הרב, כשהרב קוק עוד היה בחיים.
יום למחרת קבלנו שיחת טלפון בהולה מאשתו, שרצתה להבין בזכות מה קרה הנס. איזה נס שאלתי אותה? התברר שבזמן שהרב ליברמן סיפר לנו את סיפורו, הוא היה לבד בבית, ושם קומקום על האש. הקומקום עלה בלהבות, אזעקת האש צפרה, והוא היה שקוע בסיפור חוויותיו עם הרב חרל"פ. הנס היה שהשכנים הזעיקו את מכבי האש שהצילו את הבית משריפה.
מוסיף יאיר חרל"פ ומספר: ניסיתי פעמים רבות להסריט ולתעד את סיפוריו על הרב חרל"פ של הרב שמואל אוירבך בנו של הגרש"ז, יליד שכונת שערי חסד, ראש ישיבת מעלות התורה. כל פעם היו מניעות שונות. לא התייאשתי, ובכל הזדמנות ניסיתי להיכנס לרב. מדי פעם שוחחתי איתו בדרכו לישיבתו בבית הכנסת הגר"א, אבל הרב היה מושך אותי לסיפורים על המהרי"ל דיסקין. פעם אחת שנפגשנו במסיבת אירוסין של בן נינו של הרב חרל"פ, הודיתי לרב על הסיפורים שזכיתי בכל זאת לשמוע ממנו. אמר הרב בחיוך: ואני עוד זוכר את הסיפורים שטרם ספרתי לך.
פעם אחת נקרתה הזדמנות פז בדרכי, עת הגיע תלמוד תורה של ילדי חינוך מיוחד להתברך אצל הרב אוירבך, ואז הצוות החינוכי הגיעו עם מצלמות. שלפתי את המסרטה שלי ובקשתי מהילדים החמודים שכאשר יגיע תורי לשוחח עם הרב, ילחצו על הכפתור ויסריטו הם אותי משוחח איתו, וכך היה. צוות המחנכים ניסו להניא את הילדים מחשש שהם מזיקים לציוד ההסרטה אך למזלי הילדים עשו עבודה מצוינת.
גם אל הגאון הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל רציתי מאוד להגיע ועמלתי על כך רבות. הייתי מתקשר לנכדו, פעמים רבות, שתמיד התלהב וצעק קדימה, אך ללא ציון מועד לפגישה. בצר לי, פניתי אל הרב שמחה שלמה לוין זצ"ל, גיסו של הרב אלישיב. הרב לוין ציין בפני שהוא נמצא בבעיה כיון שהבטיח לרב שרגא אורזי, שיגיע לערב לציון היארצייט של הרב חרל"פ בקרית ארבע, וכרגע אינו בקו הבריאות. אמרתי לרב שאדאג לכך שהרב משה לוינגר, שהכיר גם הוא את הרב חרל"פ ימלא את מקומו, וכך היה. הרב לוין שמח להחזיר לנו טובה ולהתלוות אלינו לראיון המרגש במעונו של הרב אלישיב. ברגע שהודעתי לנכד שדודו הרב לוין יגיע איתנו, זכינו להזמנה מסודרת.
כשנכנסנו לבית הרב, הנכד הרחיק את המבקרים הרבים, והודיע לרב אלישיב, שנכדי הרב חרל"פ הגיעו בלווית הרב שמחה שלמה לוין. הרב לוין מיד פתח בסיפורים באידיש על הרב חרל"פ ועל אביו, הרב זבולון חרל"פ. וכך סיפר לגיסו הרב אלישיב: שמעתי מאבי ר' אריה לוין, שפעם הרב זבולון חרל"פ שהיה דיין בבית דינו של המהרי"ל דיסקין, צעד עם רבו המהרי"ל והנה יהודי אחד מתושבי העיר הפטיר שתופעה מסוימת שלילית בעיניו נזקפת לחובתו של "שמולקה" והתכוין לרבה של ירושלים, הגאון הישיש הרב שמואל סלנט. מיד זינק המהרי"ל דיסקין הצידה, כדי להתרחק מד' אמותיו, היות וזלזול כזה ברב סלנט מחייב נידוי. היהודי הבין את חומרת מעשהו, וחזר בתשובה במקום. באותו מפגש אצל הרב אלישיב זכינו לשמוע ולתעד בהסרטה את זכרונותיו של הרב אלישיב, כפי שמסופר בספר "שירת הי"ם".
כשיצא הספר "שירת הי"ם" לאור עולם, פניתי לרבה של קיסריה, שיפיץ את הספר "שירת הי"ם" בעירו. הרב הסביר לי שאינו יכול למכור ספרים, שכן זה אינו ראוי לרב, אבל הוא באופן יוצא דופן כן מוכן והסביר: בעירנו קיסריה מתגורר רופא עיניים עולמי. עיקר עבודתו בארה"ב, אך בתקופת החגים הוא שוהה בביתו בקיסריה. רופא זה, הפתיע אותי יום אחד כשסיפר לי בהתלהבות שהרבה דברים השפיעו עליו בחייו, ואף גרמו לו לחזור בתשובה, אך יותר מכל השפיע עליו הספר "שירת הי"ם", לכן חשוב בעיניו להפיץ את הספר.
תושב היישוב נוף איילון סיפר שרבם, הרב גדעון בנימין, המשמש גם כראש הכולל בשעלבים, הסתובב יותר משנה עם הספר "שירת הי"ם" ואמר לכולם שזה ספר המוסר שהוא לומד השנה.
בספר אגרות מרום עמ' 205 מספר הרב חרל"פ על פטירת אביו: ביום פטירת קדשו, יום ט' לחודש שבט תרנ"ח [תשעה ימים אחרי פטירת הגאון הקדוש הרי"ל דיסקין זצ"ל] בבוקר, כשהגסיסה התקרבה, פנה אלינו ושאל: איפה יצחק אליעזר (בנו הבכור) הבשעה כזאת הלך מכאן, הלא ר' נחום עומד פה (רבו ר' נחום משאדיק), ר' אברום בן ר' אשר וגם ר' אליעזר דן. ואחר כך הגסיסה התקרבה ביותר, והוא לחש בשפתיו ומילותיו האחרונות "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלו'", ויצאה נשמתו הטהורה בשלו'.
אכן פסוק זה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" ליווה את הרב חרל"פ כל ימיו, שלחם למען השלום בין ת"ח שונים בארץ ישראל ועל שלום עם ישראל כולו. שנזכה כולנו ללכת בנתיבותיו, נתיבות השלום.