עם הרב פרופ' יהודה ברנדס, נשיא מכללת הרצוג ויו"ר מועצת החמ"ד, שוחחנו על אתגרי החינוך הממלכתי הדתי המצוי בעיניו בתקופה יפה של פריחה מגני הילדים ועד להכשרת מורים.
על עצם הצורך בקיומו של החמ"ד אומר הרב ברנדס כי הדברים הולכים אחורה לתקופת הקמת המדינה, כאשר הוחלט לאחד את החינוך שעד אז היה מפולג למגזרים ולמפלגות, ועם זאת הוחלט שישנם אלמנטים שמצריכים צביון ייחודי, וכך נשארו ארבעה זרמים נפרדים, החינוך הממלכתי, הממלכתי דתי, החרדי והערבי. "החוק קובע את מעמדו של החינוך הממלכתי דתי כחינוך עצמאי. הוא חלק מהחינוך הממלכתי לכל דבר ועניין, אבל בנושאים שנוגעים לתורה ושמירת מצוות יש לו אוטונומיה גם ברמת האקלים הבית ספרי וגם ברמת בחירת המורים וגם ברמת תכניות הלימודים".
מועצת החמ"ד מייעצת לשר החינוך והיא המופקדת לקיומו של החוק כלשונו ותישמר ייחודיותו של החמ"ד. לשאלת ההתמודדות עם אתגרי התקופה הייחודיים אומר הרב ברנדס כי מהבחינה הארגונית השנים האחרונות בעייתיות כמו במשרדים אחרים בשל חילופי הכנסות במערכות הבחירות הרבות שעברו על ישראל, מה שיצר חוסר יציבות. שוש נגר, העומדת כיום בראש החמ"ד כממלאת מקום מאז פרישת אברהם ליפשיץ, ולכך יש משמעות באווירת חוסר הבהירות שנוצרת סביב התפקיד וסמכויותיו. "כשאדם לא יודע אם הוא יציב על כסאו זה משפיע על יכולותיו להוביל מהלכים גדולים וחזון", אומר הרב ברנדס.
בהתייחס לתקופת הממשלה היוצאת אומר הרב ברנדס כי אינו סבור שהממשלה פגעה בחמ"ד, אם כי הוא עצמו לא היה בתפקיד ולכן אינו מעורב בפרטים. עם זאת הוא מציין את תכנית 'המחר' שאותה קידמה השרה שאשא ביטון בנוגע לבחינות הבגרות כשהוצאו ממנה כבחינות חובה לימודי מדעי הרוח, והשאלה שעלתה אם הדבר יועיל או יזיק, "גם החמ"ד נדרש לשאלה הזו. החמ"ד נאבק שלא יוציאו תנ"ך מתכנית החובה כי התפיסה היא שאם מתמטיקה אנגלית ולשון מחייבים בחינה חיצונית, אז תנ"ך לא נופל מהם. ההבנה היא שהוצאת מקצוע מהבחינה החיצונית מורידה את ערכו. זה נושא נתון לוויכוח. הדבר לא נעשה כדי לפגוע בחמ"ד. אני משוכנע שזה גם לא נעשה כדי לפגוע במדעי הרוח והיהדות והשאלה אם זה יפגע או לא נתונה במחלוקת בין המומחים". במציאות הזו, אומר הרב ברנדס, היה צריך החמ"ד לקבל עמדה עצמאית.
על השאלה אם אכן ממשלת בנט הזרימה תקציבים לחמ"ד כפי שנראו מודעות תודה בקמפיין הבחירות, משיב הרב ברנדס אך מקפיד להבהיר כי כמי שנמצא רק חודש וחצי בתפקידו הוא אינו מכיר את הפרטים לאשורם. "אני לא מומחה, אבל יש עובדה ידועה שחלק מתקציבי החמ"ד שהיו תלויים בעבר בהסדרים קואליציוניים, נכנסו לגוף התקציב. כמה, באיזה היקף ומה המשמעות של זה? אני לא יודע להגיד. יש תהליכים פרוצדוראליים שיכולים לגרום לעיכובים כמו ענייני מכרזים וסוגיות מנהליות במשרדים ממשלתיים שמתפקדים ללא תקציב והדברים יכולים לפגוע גם ללא קשר לחמ"ד, ומעבר לכך הייתה גם הקטסטרופה הניהולית של תקופת הקורונה".
בהתייחס לטענה לפיה מועצת החמ"ד אינה מייצגת את המגזר החרד"לי אומר הרב ברנדס כי במועצה ישנם כמה שיוכלו להיות מוגדרים בתיוג שכזה. "אני לא יודע מה היחס המספרי", הוא מאשר ומציין כי "הייתה טענה אחת שהיה בה היגיון, שאמרה שממשלה באחרית ימיה לא יכולה למנות מועצת חמ"ד, וזה מחטף פוליטי, אבל אני יכול להעיד על עצמי שהמינוי שלי נמשך כמעט שנה, כלומר שלא ברגע האחרון הממשלה קפצה על העניין, אבל אני יכול לשמוע את הטענה".
באשר להרכב המועצה משוכנע הרב ברנדס כי יהיו תלונות לכל הרכב שייבחר, ובדבריו הוא מזכיר טענה שהובאה אליו על כך שבמועצה אין נציגות לגורם המייצג את החינוך המיוחד. "זו הערה יפה אבל אם נלך בדרך הזו אין לדבר סוף. נראה לי שנעשתה עבודה יפה בעניין הזה".
עוד נשאל הרב ברנדס אודות דרישתו של חבר הכנסת סמוטריץ' להוציא את החמ"ד ממשרד החינוך לרשות עצמאית. הרב ברנדס מציין כי סמוטריץ' לא נועץ בו בנושא והוא עצמו לא בדק את הדבר אבל הרושם שלו הוא שהרעיון לא טוב משלוש סיבות. "הסיבה הראשונה היא ערכית אידיאולוגית, אנחנו חלק מהממלכה ורוצים להיות חלק מהמדינה וממשרד החינוך ולא רוצים להיות מסומנים כדבר לעצמו. יש גם סיבות פרקטיות. יש ספק גדול לגבי המחשבה שמחוז עצמאי יהיה יותר משופע בתפקידים מאשר היום, בוודאי שיש ספק כשמדובר במהלך פוליטי שתלוי בשר שבעתיד לא יהיה שם. אם אלמד שהחמ"ד מקופח יחסית למגזרים אחרים יהיה מקום לטענה הזו, אני לא בטוח שזה נכון".
על עמדת נתניהו בסוגיה זו מזכיר הרב ברנדס שאיש אינו באמת יודע מה קורה בחדרי המו"מ וכולם ניזונים רק משמועות שדולפות לתקשורת ואין וודאות לגבי מהימנותם. "אין לי מושג ואין טעם להתבטא".
עוד התבקש הרב ברנדס להתייחס לפרשת הילד הטרנסג'נדר בבית הספר הדתי בגבעת שמואל, והוא מציין כי הפרשה לא נראית לקראת סיכום גם כעת, "העניין עוד לא פתור", הוא אומר ומציין את המעגלים השונים של הפרשה, ראשית הילד ומשפחתו, שנית מעגל בית הספר והילדים וההורים וגם הממד הציבורי הכללי. "בשני הקצוות זה מאוד פשוט. בנושא הילד הפרטי צריך לעשות את המיטב עבורו. בקצה הציבורי ברור שלחמ"ד יש עמדה שאינה זהה לעמדת החברה הכללית היום. אנחנו מחויבים להלכה ורעיון שינוי המין והמגדר לא קביל בעולם ההלכה. הרבה אנשים מסתכלים על מה שקורה שם לא כזירה של הילד הפרטי אלא כזירת מאבק ציבורית בין התפיסות הדתיות והתפיסה הליבראלית פרוגרסיבית. אין עדיין נקודת איזון בין הצדדים".
הרב ברנדס מבהיר כי בהחלט יתכן ולפרשה לא הייתה דרך אחרת לטיפול מכפי שננקטה. "השאלה היא מה צריך לעשות וזה מה שמונח לפתחנו. אנחנו צריכים לגבש משנה מסודרת לגבי כל הסוגיה הזו של הלהט"בים ואז לצאת לא רק בהצהרות כלליות שיתקפו אותנו עליהן, אלא להגיע לעמדה שתחלחל כהנחיה למנהלים, למורים ליועצים ולתת להם כלים להתמודד. לא נפתור את הבעיה שאנחנו בעיצומה. יש סוגיות דתיות וחברתיות שאנחנו יודעים איך להתמודד איתן. כאן אנחנו בעיצומו של שדה המערכה, הקצף לא שקע ומה שלא נעשה תהיה עליו מלחמה מימין ומשמאל ונשתדל לעשות כמיטב יכולתנו".
באשר לחזון שהוא מציב למועצת החמ"ד, אומר הרב ברנדס כי כחבר ההנהלה הארצית של בני עקיבא הוא היה שותף לישיבה שבה נקבע השם החדש ובאותו אירוע נחגגו 90 שנה לרב דרוקמן. "אחד הדברים שבני עקיבא מצליחה לעשות לא רע זה להכיל בתוכה את מרחב הקצוות הכי גדול של הנוער הציוני דתי, ואני מייחס הרבה קרדיט בדבר הזה לדמותו של הרב דרוקמן. הוא יודע לעשות סדר ולהשכין שלום ולתת פתרונות שכולם יכולים לחיות איתם. זה פלא אבל הוא עושה זאת. אני חושב שהמשימה הראשונה והחשובה ביותר של החמ"ד היא להצליח להכיל את המרחב הציוני דתי בכללותו מבלי לפגוע באופי הייחודי של מה שהורים רוצים עבור הילדים שלהם. כלומר לא לשטח את כולם לכור היתוך עם סיסמאות אחידות אלא לתת מקום לכולם, ועם זאת ליצור עולם שיכול להכיל. אם זה יקרה הא יכיל גם הרבה יותר מכפי שהוא מכיל היום".