מאז פסיקת בג"ץ ב־2012 הסוגיה נכנסה לסחרור. בחורי ישיבות בלשכת הגיוס
מאז פסיקת בג"ץ ב־2012 הסוגיה נכנסה לסחרור. בחורי ישיבות בלשכת הגיוסצילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

בשבועות האחרונים סקרנו כאן בהרחבה בשלושה טורים נפרדים ומזוויות שונות ומגוונות את המשא ומתן הקואליציוני בין המפלגות החרדיות לליכוד להקמת הממשלה הבאה, ובין היתר רמזנו כי הדרישות החדשות של יהדות התורה בסוגיות הדת והמדינה הן "חזיריות" ונובעות מ"שיכרון כוח".

ובכן, ההתייחסות הרביעית לנושא, זו שלפנינו, היא הזדמנות לסקור את הדברים שוב, הפעם בהקשר רחב יותר, ולהראות כיצד ההתעקשות של החרדים לפתוח ולבחון נושאים רגישים שלא נידונו בעבר, משינוי חוק השבות ועד הפסקת עבודת המכון לרפואה משפטית בשבת, לא באה להביס את הצד החילוני והליברלי ולרמוס את זכויותיו, אלא בסך הכול להשיב על כנו את הסטטוס־קוו שהיה נהוג כאן במשך עשרות שנים בסוגיות שעל הפרק - ולבצרו.

מזה שלושה עשורים, ובשנים האחרונות ביתר שאת, עומדים היחסים שבין הדת למדינה בסימן המרוץ בין הרשויות - השופטת נגד המחוקקת והמבצעת - עם אין־ספור התנגשויות חזיתיות ביניהן. בג"ץ מבצע כרסום זוחל במצב הקיים (בדרך כלל במגמה שמאלה, כמובן) ומפר את האיזונים העדינים שנוצרו והתקבעו בנושאים שבמחלוקות, והפוליטיקאים המתוסכלים, מצידם, מבקשים בסך הכול לשוב ולהיצמד להסדרים הישנים - הא ותו לא. בגיוס ובגיור, בכשרות ובמרכולים, בכותל ובכדורגל - תמיד הכנסת והממשלה רדפו אחרי בית המשפט כדי לתקן בדיעבד את פסיקותיו או ניסו להקדים רפואה למכה ולמנוע אותן מבעוד מועד. החקיקה באה באופן עקבי רק כתגובה למהלכים של בג"ץ ולא כצעד יזום של חברי הכנסת או הממשלה. אכן, אפשר וראוי להתווכח האם אותו סטטוס־קוו, שהחל להתגבש עוד לפני קום המדינה, הוא דבר קדוש כל כך שיש להילחם עליו בחירוף נפש עד היום, או שמא בישראל 2022, כשהיא כמעט בת 75, כיפופי הידיים רק פוגעים בזהותה היהודית ומרחיקה את אזרחיה ממסורת אבותיהם. אולם בכל מקרה קשה לייחס חזירות ושיכרון כוח למי שבסך הכול מבקש לשמור על הקיים.

המפעל הציוני שהפך לפרצה

הדברים אמורים, לדוגמה, בעניין חוק הגיוס, שהוא המשימה הפחות מדוברת אך הבוערת ביותר מבחינת ש"ס ויהדות התורה ביום שאחרי הקמת הממשלה הבאה. המפלגות החרדיות יבקשו לאשר מתווה חדש שיסדיר את מעמדם המיוחד של תלמידי הישיבות - בשאיפה שהפעם לצמיתות. הוא יהיה, כך נראה, נוח מבחינתם הרבה יותר מכל הגרסאות הקודמות של החוק על גלגוליו השונים, והודות לפסקת ההתגברות, שמן הסתם עוד בוא תבוא, גם יתעלם מדרישת בית המשפט להתחשב בערך השוויון בנטל ולא יביא אותה בחשבון אף לא למראית עין. לא חייבים לאהוב את זה, אבל צריך להודות ביושר שמדובר, כאמור, בסך הכול בחזרה למצב שהיה נהוג בנושא זה עד לפני עשור, ימי חוק טל, שבו כל לומד תורה אינו משרת בצבא, בלי שהדבר מוגבל במכסות או כפוף לעמידה ביעדי גיוס.

נזכיר כי ב־2012 ביטל בג"ץ את המתווה ההוא והכניס את ישראל לסחרור ולפלונטר שלא נפתר עד היום סביב הסוגיה הרגישה. יאיר לפיד, ששנה לאחר מכן נבחר לראשונה לכנסת עם הבטחה לגייס את החרדים והצטרף עם נפתלי בנט לממשלת נתניהו השלישית ("ברית האחים") על חשבון ש"ס ויהדות התורה, הוביל חוק גיוס שכלל סנקציות פליליות. כעבור שנתיים המפלגות החרדיות חזרו לשלטון ותיקנו את החוק. אחרי שנתיים נוספות בג"ץ הודיע כי דינו להתבטל, ומאז ועד עתה - במשך יותר מחמש שנים - לא אושר מתווה חלופי, כשבית המשפט מאריך שוב ושוב את זה שנפסל בחסות המשבר הפוליטי המתמשך, כדי שתלמידי הישיבות כולם לא ייהפכו לעריקים. כעת, כאמור, נגמרו התירוצים: הנושא ממתין להכרעת הקואליציה הבאה, והחרדים, כצפוי, מסתערים עליו.

סוגיה נפיצה נוספת – הפעם כזו עם פוטנציאל למשבר ביחסים שבין מדינת ישראל ליהדות התפוצות – היא שאלת מיהו יהודי, אשר מושפעת משני עניינים שעל סדר יומה של הקואליציה הבאה: תיקון חוק השבות והסדרת מעמד הגיור הממלכתי בחקיקה. הצורך לטפל בנושא הראשון אומנם אינו נובע הפעם מהתערבות של בית המשפט אלא מתהליכים דמוגרפיים טבעיים שהתרחשו עם השנים, אך בסופו של דבר גם במקרה זה התוצאה היא שינוי בסטטוס־קוו שמבחינת החרדים דורש תגובה.

היוזמה לבטל (או לכל הפחות לשנות) את סעיף הנכד, באופן שיצמצם את עלייתם של לא־יהודים לישראל, נובעת משיעורם ההולך וגובר של חסרי הדת בין העולים, כפי שבא לידי ביטוי רק לאחרונה בנתונים רשמיים שפורסמו בדו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת – משבעה אחוזים בלבד מקרב עולי ברית המועצות לשעבר ב־1990 עד ל־72 אחוזים (!) ב־2020. המשמעות היא כי מפעל העלייה לישראל, שנועד להגשים את הרעיון הציוני הנעלה של קיבוץ הגלויות, הפך לפרצה שבאמצעותה יותר ויותר לא־יהודים נכנסים ארצה דרך שער ההגירה הראשי וזוכים לאזרחות במדינת היהודים. סעיף הנכד קם על יוצרו, והתוצאה היא כחצי מיליון חסרי דת מקרב אותם עולים וצאצאיהם החיים כיום בישראל.

בצד השני של מטבע ה"מיהו יהודי" חיסל בג"ץ במרוצת השנים את מעמדו המיוחד של הגיור הממלכתי, ובשורה של פסיקות מ־1989 ועד 2021 קבע כי על מדינת ישראל להכיר גם בגיורים פרטיים - אורתודוקסיים, קונסרבטיביים או רפורמיים, מישראל או מקהילות יהודיות בעולם - לעניין זכאות שבות למתגיירים. דרישת המפלגות החרדיות כעת היא לקבוע כי רק גיור שנערך כהלכה ובפיקוח הרבנות הראשית יוכר על ידי המדינה, וגם בסוגיה זו היא באה בסך הכול להחזיר את המצב לקדמותו.

לוחצים על הקמח

גם בנושא הכשרות מבקשים החרדים לבצר את הסטטוס־קוו שהיה נהוג כאן עד לא מזמן. ראשית הם יבטלו, כמובן, את הרפורמה שהוביל השר לשירותי דת לשעבר מתן כהנא שנטלה מהרבנויות המקומיות את הסמכות הבלעדית להנפיק תעודות השגחה ופתחה את השוק לתחרות בהשתתפות תאגידי כשרות פרטיים. בנוסף לכך ישאפו ש"ס ויהדות התורה לבטל למפרע, באמצעות תיקון חקיקה, את פסיקת בג"ץ מ־2017, שהעניקה פרשנות מחודשת ומקלה לחוק איסור הונאה בכשרות והתירה לבתי אוכל להצהיר בפני לקוחותיהם כי הם מושגחים אף אם אין עליהם פיקוח של הרבנות הממלכתית.

יהדות התורה והליכוד סיכמו לאחרונה עוד כי המכון לרפואה משפטית באבו־כביר לא יפעל בשבת, ובמקום זאת ייפתח בצפון הארץ מכון דומה שבו יועסקו לא־יהודים לעבודה בסופי שבוע. גם במקרה זה מדובר בסך הכול בשינוי החלטה שקיבל שר הבריאות היוצא ניצן הורוביץ בשנה שעברה, אשר הפר סטטוס־קוו של עשרות שנים בעניין הפעילות בשבת וגרר את הנהלת המקום והעובדים לסכסוך שטרם נפתר בנושא הרגיש.

תיקוני חקיקה נוספים שהמפלגות החרדיות דורשות לבצע נועדו אף הם לבטל שינויים שביצעו בשנים האחרונות בג"ץ והייעוץ המשפטי לממשלה בסטטוס־קוו בסוגיות דת ומדינה, ובראשם האיסור לקיים אירועים במרחב הציבורי בהפרדה מגדרית, כגון הופעות המיועדות לקהל חרדי, וההיתר להכניס מוצרי חמץ לבתי החולים בחג הפסח. גם סגירתו הצפויה של האגף ליהדות מתחדשת במשרד התפוצות, אשר מזוהה עם תנועות הרפורמים והקונסרבטיבים, אינה אלא החזרת המצב לקדמותו – שנה־שנתיים לאחור.

כפי שציינו בגיליון הקודם, הכשרת קיומם של משחקי כדורגל בשבת ב־2017 דווקא על ידי יהדות התורה מחזקת את עמדת החרדים, משום שהיא מעידה לכאורה על עקביות ויושרה במאבקם לשימור הסטטוס־קוו בסוגיות דת ומדינה. הסכמתם לקיום המשחקים הוכיחה כי ההיצמדות למצב הקיים והחתירה לביצורו לא נעשות רק מתוך פוזיציה פוליטית אלא גם כאשר הדבר משרת נקודתית את יריביהם האידאולוגיים. נזכיר: ספורטאים מהליגות הבכירות עתרו לבג"ץ בדרישה שחוק שעות עבודה ומנוחה ייאכף במגרשים. היועץ המשפטי לממשלה ניסה להגן על מדיניות העלמת העין שהונהגה כאן במשך עשרות שנים, אך בית המשפט אותת כי בפני המדינה עומדות רק שתי אפשרויות - להכשיר את חילול השבת באמצעות החרגת ענף הכדורגל כולו מהחוק או לעצור את המשחקים כולם. למרות זכות הווטו של החרדים בסוגיות דת ומדינה, זה נגמר בפשרה כמעט בלתי נתפסת שבמסגרתה השר לשעבר יעקב ליצמן, יו"ר יהדות התורה דאז, שניהל ממש באותם הימים מאבק אחר בנושא השבת שבגינו אף התפטר מהממשלה, הסכים לכך שענף הכדורגל יוחרג מהחוק, כאילו היה מפעל חיוני, על מנת להכשיר משפטית את קיום המשחקים גם בסופי שבוע, בתמורה לאישור חוק המרכולים שהחרדים ביקשו אז לקדם.

גם בחלוקת התפקידים דרישות יהדות התורה נראות צנועות למדי. בין אם מדובר בניהול שלומיאלי של המשא ומתן ובין אם בהחלטה מודעת, התוצאות מדברות בעד עצמן: ‏בעוד סמוטריץ' עם שבעת המנדטים שלו הודיע שלא יתפשר על פחות מתיק האוצר או הביטחון והצליח לכופף את נתניהו ואת דרעי, ובן גביר על ששת מושביו דרש וקיבל תיק ביטחון לאומי מורחב־מורחב ועל הדרך עקץ מש"ס את הנגב והגליל, גולדקנופף וגפני, עם השבעה שלהם, מצאו עצמם בימים האחרונים מתחננים בעיקר לקבל עם המשרד לענייני ירושלים גם את תיק המורשת.

מי שבכל זאת מחפש תיאבון מוגבר ויוצא דופן של ש"ס ויהדות התורה, עד כדי דרישות שאכן נראות חזיריות, ימצא אותו לא בסוגיות הדת והמדינה אלא בתחום רווחת המגזר שחשוב להן לא פחות - שם השאיפות לא מסתכמות בחזרה לסטטוס־קוו הישן אלא מתקדמות הרבה יותר. אל הביטול המובן והמתבקש של "גזירות ליברמן" - הטלת המס על הכלים החד־פעמיים ועל השתייה הממותקת ושלילת סבסוד מעונות היום לאברכים – ושל רפורמת יועז הנדל לניידות מספרים במסלולי הסלולר הכשר התווספו הפעם לטיוטות ההסכמים הקואליציוניים הבטחות כמו מתן הנחת סטודנט לתלמידי ישיבות בתחבורה הציבורית, השוואת שכר המורים בתלמודי התורה לזה שבחינוך הממלכתי והכפלה של תקציבי המוסדות התורניים ושל מלגות האברכים. אחרי שהחמאנו להם על העקביות והיושרה, דרעי, גולדקנופף וגפני בוודאי יודו: בדרישות המופרזות הללו כבר אי אפשר להאשים את השמאלנים – לא את בג"ץ ולא את בצלם.

קובי נחשוני הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות

לתגובות:[email protected]

***