1.
בימים האחרונים עלה שוב לכותרות נושא השידור הציבורי, כאשר דובר על כך שבליכוד שוקלים לסגור את חטיבת החדשות של תאגיד כאן. נקדים ונאמר שאת הדיון על מקומו ותפקידו של השידור הציבורי ראוי לקיים קודם כול במישור העקרוני, ולא בכפוף לאינטרס פוליטי צר וזמני.
למעלה מחמש שנים לאחר שהחלו שידורי תאגיד כאן, אפשר לקבוע די בבירור שלפחות בכל הנוגע לביטול ההטיה האידיאולוגית והפוליטית - המצב היום לא טוב יותר, ואולי אף גרוע משהיה בימי רשות השידור ברוממה. מלבד בכמה פינות, גם היום השידור הציבורי אינו נותן ביטוי הולם לגוונים ולדעות השונות בציבור הישראלי, אלא נותר נחלתה של קליקה סגורה למדי עם דעות מצד מסוים של המפה הפוליטית. ולא, קלמן ליבסקינד אחד במשך שמונה שעות בשבוע זה לא מספיק.
האם הפתרון הוא לסגור? לכאורה הגיוני יותר למנות מנהלים שמחויבים לרעיון הגיוון והאיזון. מצד שני, הדרך היעילה ביותר לייצר תקשורת שקשובה לדעת הקהל היא להפסיק לממן את שידורי הרדיו והטלוויזיה מקופת הציבור, וליצור תלות כלכלית של גופי השידור בדעת הקהל ובטעמו. שידור מסחרי פרטי, שקיומו תלוי כלכלית ברייטינג ובמכירת פרסום, לא יוכל להיות אטום לרצון הקהל. אם רוב הציבור בישראל הוא לאומי וחובב יהדות, ערוץ מסחרי לא יוכל להתעלם מכך. פרדוקסלית, דווקא השידור המסחרי הוא השידור הציבורי האמיתי, זה שמתאים את עצמו אל הציבור. מנהלי כאן מרשים לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם רק משום שהשידורים שלהם מסובסדים ב־700 מיליון ש"ח בשנה מקופת הציבור. וכשמדובר בשידורי אקטואליה ברדיו, השידור הציבורי של התאגיד ושל גלי צה"ל נהנה גם ממונופול על הזכות לשדר שידורי רדיו ארציים.
אין זה סוד שהערוץ הטלוויזיוני הציבורי כאן 11 הוא ערוץ כושל בתחום החדשותי, לפחות במבחן הרייטינג. וזה לא שחיים יבין וחבריו מהטלוויזיה הישראלית החד־ערוצית היו יותר טובים מיורשיהם היום. פשוט לחיים יבין לא היו מתחרים. ברגע שהחוק התיר להעניק זיכיון לערוצי טלוויזיה מסחריים, התגלה לפתע שהשידור הציבורי נופל מהם, והציבור נטש אותו בהמוניו לטובת ערוץ 12, 13 וכעת גם 14. אז אם רוצים לחסוך כספי ציבור, אפשר להתחיל מביטול חדשות כאן 11, שממילא זוכות להתעניינות זעומה.
2.
לעומת השינויים שחלו בשוק הטלוויזיה עם פתיחתו לתחרות ולשידורים מסחריים, מצב שידורי הרדיו נותר עד היום כפי שהיה בימי מה שנקרא אז "הטלוויזיה הישראלית". הערוצים הציבוריים של כאן וגלי צה"ל נהנים ממונופול על שידורי רדיו ארציים. יש להם רייטינג לא רע בכלל, אבל להשיג רייטינג גבוה בשוק מונופולי ללא תחרות זו חוכמה קטנה. שידור רדיופוני מסחרי בישראל הותר בחוק רק במסגרת תחנות הרדיו האזוריות, שטווח הקליטה שלהן מוגבל, וממילא גם הרייטינג שלהן אינו יכול להתחרות בתחנות הארציות של השידור הציבורי.
תחנות הרדיו הציבוריות מבזבזות כספי ציבור, אבל זו הבעיה הקטנה שלהן. הבעיה הגדולה יותר היא המונופול שניתן להן על שידורי רדיו ארציים, והעובדה שהן מחזיקות בידיהן את המשאב המוגבל של תדרי FM באופן שמונע תחרות בענף. אז לסגור את שידורי הרדיו הציבוריים אולי כדאי ואולי לא, אבל מה שבטוח – חובה לפתוח את שוק הרדיו לתחרות, כפי שנעשה כבר מזמן בתחום הטלוויזיה.
אין סיבה שהתאגיד יפעיל ויחזיק בידיו תדרי FM לתשע תחנות רדיו, חלקן בעלות רייטינג זעום ביותר. השידור הציבורי יכול להסתפק בלא יותר משתיים־שלוש תחנות רדיו. את שאר התדרים יש לשחרר למכרז שבעקבותיו יוקמו ארבע־חמש תחנות רדיו מסחריות. די בכך שאחת מהן תהיה באוריינטציה יהודית־לאומית, כדי שגם האחרות ייאלצו לתת מקום משמעותי לקולו של רוב הציבור – אם לא לשם שמיים אז כדי למנוע בריחת מאזינים.
יש להניח שבין המתחרים על הזיכיון לשידורי רדיו ארצי מסחרי יהיו גם מי שכבר כיום מחזיקים בזיכיון לתחנות רדיו, אלא שהחוק העכשווי מגביל אותם לשדר רק רדיו מקומי. לא קשה לדמיין איך הייתה יכולה להתפתח, כלכלית ומקצועית, תחנה כמו גלי ישראל אילו התאפשר לה למשוך מאזינים מכל הארץ.
3.
משאב נוסף שהשידור הציבורי זולל, באופן שחונק את התחרות החופשית, הוא תשדירי הפרסום. עבור תחנות מסחריות, הפרסום הוא חמצן כלכלי שבלעדיו אין להן קיום. לעומת זאת, השידור הציבורי מבוסס קודם כול על מימון מקופת הציבור, כשהפרסומות הן עבורו אפיק נוסף להכנסות.
במצבנו כיום, השידור הציבורי מושך אליו חלק גדול מעוגת הפרסום, ובכך הוא פוגע ביכולתן של תחנות מסחריות להתקיים ולשגשג, מקצועית וכלכלית. כדי לאפשר בתחום שידורי הרדיו תחרות חופשית אמיתית בין תחנות ציבוריות לתחנות מסחריות, השידור הציבורי צריך לשחרר לפחות חלק מעוגת התקציב שהוא מחזיק בה. לאחר שנפנים כי קיומן של תחנות רדיו מסחריות פרטיות הוא אינטרס של הציבור לא פחות מקיומו של השידור הציבורי, אפשר יהיה לדרוש שהשידור הציבורי יסתפק בתקציב שניתן לו מקופת המדינה. תאגיד כאן וגלי צה"ל יימנעו לחלוטין משידור פרסומות, ובכך ישחררו את תקציב הפרסום הרב שהולך אליהן כיום לטובת קיומן של תחנות רדיו מסחריות. ואם איסור מוחלט על פרסומות בשידור הציבורי נשמע רדיקלי מדי, אפשר לפחות לשים גבול להכנסה מפרסום שתותר לשידור הציבורי, וכך להגדיל את נתח תקציבי הפרסום שיזרום אל השידור המסחרי. את הגירעון התקציבי שייווצר אצלו כתוצאה מירידת ההכנסות מפרסום יוכל תאגיד השידור הציבורי לאזן באמצעות חיסכון בהוצאות, שיושג על ידי סגירת תחנות רדיו מיותרות ודלות רייטינג.
4.
תחנות גלי צה"ל וגלגלצ הן סוגיה בפני עצמה. במישור העקרוני, אין ספק שתחנת הרדיו הצבאית היא אנומליה שאין לה הצדקה בדמוקרטיה הישראלית. חיילי צה"ל אינם זקוקים לתחנת רדיו ייחודית, שממילא שידוריה מכוונים אל אוכלוסיית ישראל כולה ואינם מותאמים דווקא לצורכיהם של החיילים. למעשה מדובר בעוד תחנת רדיו של שידור ציבורי, תחנה שמבוססת על כוח אדם זול במיוחד ומאפשרת לצעירים חייבי גיוס להעביר את שירותם הצבאי במשימה שאינה קשורה לצבא, אך משמשת עבורם קרש קפיצה מצוין לתפקידים נחשקים בתקשורת הישראלית. מה ההצדקה לכך שצעירים יקדישו את שנות שירותם הצבאי לשידורי מוזיקה 24/7 בגלגלצ? למה תחנת המוזיקה הכי פופולרית בישראל לא יכולה לעבוד עם כוח אדם אזרחי ולהתפרנס מפרסומות? לא ברור. לא ברור גם מדוע בעוד צה"ל באופן כללי משבית את פעילותו ביום השבת, גלי צה"ל מעסיקה בשבתות כוח אדם צבאי בשידורי רדיו שאין בהם שום הכרח.
בעת כהונתה של ממשלת בנט-לפיד ראינו כיצד דעתו של שר הביטחון בני גנץ מתהפכת ביחס לתחנה. תחילה הוא לא שבע נחת משידוריה ונטה לסגור אותה. לבסוף נמלך ומינה מפקדת זמנית שכבר מכהנת בתפקידה שנה תמימה, למרות שלא שירתה בצה"ל מעולם. במסגרת השינויים שהכניסה המפקדת הזמנית, היא צמצמה את החלק שניתן לאנשי ימין בשידורים, ובעקבות זאת הסיר שר הביטחון את התנגדותו להמשך קיומה של התחנה.
את מה שעשה גנץ יכול לעשות גם שר הביטחון הבא, ככל הנראה איש הליכוד. אחרי עשרות שנים שבהן גלי צה"ל גידלה בעיקר אנשי תקשורת שמאלנים, יהיה זה אך צודק וראוי אם תמונה מפקדת דוגמת אשת התקשורת סיון רהב־מאיר, בוגרת גלי צה"ל, שתהפוך את התחנה לחממה לאנשי תקשורת מסוג אחר. כדי לגוון אידיאולוגית את כוח האדם שמגיע לשרת בתחנה, מוצע בזאת לאפשר לחיילים מחילות צה"ל השונים להתמיין לשירות בתחנה לאחר שנתיים של שירות קרבי.
אם הממשלה הבאה מסוגלת להפעיל את גלי צה"ל ברוח הזאת, אפשר למצוא טעם בהמשך קיומה. אם לא, מוטב להוציא אותה למכרז ולהפוך אותה לתחנה אזרחית מסחרית.
לתגובות: [email protected]
***