תופעת האלימות ברחובות ובכבישים מלווה ומעסיקה כמעט את כל מהדורות החדשות של השבועות האחרונים. האם המשמעות היא שאכן יש עליה באירועים או רק עליה בדיווחים? האם ההתעסקות התקשורתית בסוגיה תורמת לבלימת התופעה? על כך שוחחנו עם הקרימינולוגית ד"ר נילי כהן-רוכברגר, מרצה במכללה האקדמית אשקלון.
"אנחנו שומעים על גל אלימות בכבישים ובמקרי הרצח, אבל זה רק נדמה. אם נבחן את הנתונים לעומת שנים קודמות נגלה שזה אותו דבר", אומרת ד"ר כהן-רוכברגר. לדבריה "התקשורת עוסקת בגלל מקרי קיצון, ואנשים חושבים שיש עליה במספר האירועים, אבל זה לא נכון. בדרך כלל זה נשאר אותו דבר".
כהן-רוכברגר מספרת כי דבריה מעוגנים בנתונים מספריים, ועם זאת יש לזכור ש"גם המשטרה מושפעת מהעיסוק התקשורתי, כי אם יש יותר עיסוק אוכפים יותר וכך גם תופסים יותר, כלומר שזו עליה מדומה. המציאות הזו הייתה גם לפני שנתיים אבל התקשורת לא סיקרה ולא ידענו על כך. זה קצת מתעתע. מה שכן עולה הוא המודעות הציבורית ולא כמות המקרים".
העליה במודעות נובעת מהמהירות שבה תמונות מזירות האירועים רצות בקבוצות וברשתות החברתיות. בנוסף היא מזכירה את תופעת החיקוי שנובעת בעקבות תיעודים שכאלה. בהקשר זה מזכירה ד"ר כהן-רוכברגר תופעה קשה של חיקוי מקרי רצח של ילדים בידי הוריהם לפני מספר שנים.
כאן שאלנו את כהן-הוכברגר אם משמעות דבריה לפיהן אין יכולת לדעת מה היו נתוני האמת לפני שנתיים כי התקשורת לא סיקרה, מציבה אותנו בעצם במציאות שנתוני האמת מעורפלים וגם לא ניתן לקבוע קטגורית שהמציאות כיום שווה לזו שהייתה לפני שנתיים או שלוש. ''בגדול זה נכון", היא משיבה. "הנתונים שאנחנו מקבלים מהמשטרה מושפעים מהתקשורת ומהרשתות החברתיות וכך נדמה שיש עליה אבל זה לא נכון. קשה לבחון את כמות המקרים המדויקת כי היא מושפעת מהרבה גורמים, אכיפת יתר או חוסר אכיפה, סיקור תקשורתי מוגבר או לא ולכן קשה לומר בוודאות אם יש עליה או ירידה".
ובמנותק משאלת היחס למציאות בעבר, שאלנו את ד"ר כהן-הוכברגר אם עצם העיסוק התקשורתי הנרחב מסייע בבלימת תופעת האלימות ולדבריה "זה עוזר אבל באופן נקודתי, וגם זה משהו. אם הייתה ממשלה בתקופה הזו היינו רואים הצעות חוק להחמרת האכיפה מול האלימות בתקשורת. כלומר שהפאניקה המוסרית שהתקשורת יוצרת משפיעה על פתרון זמני, אבל כשיהיה זרקור על עבירה אחרת זה יילך וייחלש".
אז מה כן ניתן לעשות כדי להיאבק בתופעה? כאן שולחת אותנו ד"ר כהן-הוכברגר לעולם החינוך. "מעבר למיצוי הדין עם העבריינים והאכיפה המוגברת, אני מאמינה בחינוך. הרתעה זו מילה נחמדה ופופוליסטית, אבל לא ניתן להרתיע מול עבירות מהסוג הזה כי מדובר בעבירה שבאה מתוך רגש ואי אפשר להרתיע מולה. את מי שפגעו בו בכביש לא מעניין העונש. הוא לא חושב על העונש כשהוא כועס".
על תרומת מערכת החינוך לשינוי המציאות , היא מוסיפה ואומרת כי "בגלל המסכים והרשתות החברתיות איבדנו את היכולת להזדהות עם הכאב והרגש של האחר, וכאן יש לבתי הספר תפקיד גדול להטמיע את תחושת האמפטיה לקרבן. זה בעיניי אחד הדברים היותר רלוונטיים".