הציונות הדתית בעיצומה של תקופת חודשי הארגון ושבתות הארגון. זה התחיל באריאל, המשיך בשבת האחרונה דרך בני עקיבא, והבאה בתור היא תנועת עזרא. לכאורה נדמה שצעירי הציונות הדתית כולם מקפידים להשתבץ באחת מהתנועות הללו, אבל נתוני האמת שונים.
רחל אסף, מרצה לחינוך בלתי פורמאלי באפרתה, מציגה נתונים מפתיעים: "עם השנים פחות בני נוער מגיעים לתנועות הנוער. התנועות מבקשות להיות אטרקטיביות ולהתחרות במה שהעולם מציע לבני הנוער, ועדיין המספרים נמוכים גם בקרב המגזר הציוני דתי. במגזר בתי לאומי אנחנו רואים 30-40 אחוזים, תלוי באיזו שנה. בציבור הכללי 20-30 אחוזים מגיעים לתנועות הנוער".
ומה הגורם שמוביל למספרים הנמוכים הללו? "תנועות הנוער עסוקות בשאלת הסיבה והתשובה מתחלקת להרבה תחומים, המסכים שמספקים לצערינו אלטרנטיבה, יש כאלה שזה לא מעניין, יש השיקול הכלכלי ויש מקומות שבהם תנועות הנוער שקרובות למקומות המגורים לא תואמות את מה שההורים רוצים, יש הורים שחוששים לשלוח ילדים לתנועות נוער מסיבות רבות, הורים שלא היו בתנועות נוער לא יודעים למה להיערך, חסרה הסברה בעניין הזה".
על ההתמודדות עם אתגר המסכים, אנחנו שואלים אם יתכן והתנועות צריכות לשנות פורמט ולעבור גם הן לעולם זה כחלק מההתמודדות אתו. "בתקופת הקורונה רוב תנועות הנוער עברו למתכונת דיגיטאלית בצורה כלשהי, ולא ברור אם החזרה אחרי הקורונה העלתה את המספרים. בכל אופן לא נראה שמה שבני הנוער צריכים הוא פעילות דיגיטאלית, אלא הרבה מאוד חיזוק והבנת עומק לגבי הדרך למשוך אותם לשם, ובכל מקום זה משהו אחר, פניה להורים, למורים, למנהיגים חברתיים וכו'. תנועות הנוער צריכות לראות איך הן מתאימות את עצמן לישוב ולא להיפך".
לשאלת הפילוח של בני הנוער שנותרים מחוץ לתנועות הנוער, אומרת אסף כי בבירור ניתן לזהות ש"המעמד הגבוה שנמצא במרכז מגיע לתנועות הנוער. ככל שמתרחקים מהמרכז ומהאשכול הסוציו-אקונומי הגבוה, המספר יורד. ההיסטוריה של תנועות הנוער מגיעה מסולם ערכי מאוד מובהק, וברור ומי שההורים היו בתנועות נוער יש סיכוי גדול".
ואולי, אנחנו שואלים, תם עידן תנועות הנוער, ובעוד לפני עשרות שנים מושגי החלוציות וההגשמה היו ברורים, כיום, לאחר שסביב הערכים הללו כבר אין אפילו סימן שאלה, הנוער לא מוצא לנכון להתחבר למי שעדיין מדבר בשפה הזו ומעדיף להתכנס אל תוך המסך?
על כך משיבה רחל אסף ואומרת כי כל תנועות הנוער פועלות על מנת לפתח ולעודד את נושא ההגשמה, ולמי שנכנס לשורות התנועות הדברים ברורים. הקושי הוא לגייס את בני הנוער שמחוצה להם להצטרף פנימה.
"בגיל חטיבת הביניים רוב בני הנוער מחפשים את הערך, המשמעות ואת מה שעומד מאחורי הדברים. רובם מחפשים במקומות שלא היינו רוצים שיחפשו, וכנראה שזה פלח הגיל המאוד רלוונטי שבו אם תנועת הנוער מצליחה לתת תשובה לשאלה הזו היא תצליח לגייס אליה חניכים גם לטווח רחוק, אבל מדובר בגיל מתעתע ואם לא נצליח לתת להם את המענה לכך הם ימצאו אותו מול המחשב או בחומרים כאלה ואחרים".
לדבריה על תנועות הנוער להפעיל לא מעט מאמצים על מנת לפצח את הדרך לכך, ובהקשר זה היא רואה גם את ההצהרה של בני עקיבא אודות ההשבעות שלא יהיו במוצאי שבת הארגון, ובכך ביקשה התנועה להקרין להורים את התחושה שיש מי שמגונן על הילדים שבאחריותה.