יואל סויסה שלנו, איננו עוד. ביום שישי יואל הובא למנוחת עולמים, לאחר שנפגע בתאונת דרכים ועלה מעלה השמימה להתאחד עם יקיריו- אביו, אחיו יקיר ושחר גיסו.
עם היוודע פטירתו של יואל ז"ל, דימונה עצרה מלכת. עיר שלמה המומה, כואבת ובוכייה על אובדן האיש הענק, שדמה ליעקב אבינו: "סולם מוצב ארצה וראשו מגיעה השמימה" עת חיבר שמימיות וארציות.
הקניות וההכנות לשבת לא מנעו ממאות תושבי העיר דימונה ואף מחוצה לה, להגיע בכדי ללוות את יואל בדרכו האחרונה.
ראיתי את כולם. התמלאתי בהתרגשות על הכרת הטוב, אך גם בתחושת כאב והחמצה, על כל אלו שכבר לא יצליח לגעת בהם, לתת להם כתף ומשענת ולהציל אותם ואת קרובי משפחתם, תוך שהוא מוותר על זמן איכות עם רעייתו ומשפחתו, שנתנו לו את המרחב המלא לעשות חסד וללא גבולות.
מיותר לציין את הכאב החד שפילח את הלב, כשהתקשרו להודיע לי על תאונת הדרכים, בה יואל היה מעורב. שברירי תקווה ותפילות, שנשימתו לא תפסק, הפכו לזעקת כאב ושבר, כשהודיעו לי שהלב של יואל דמם.
בדרכי למשפחתו של יואל, להיות איתם- ברגע הבשורה המרה, התמלאתי ברעד ואימה. וכי איך אפשר לנחם את אפרת- רעייתו, שיואל היה כל עולמה? איך אפשר להתבונן ב-4 היתומים שהשאיר ולדעת שהם יאלצו לחיות בלי האבא הגיבור?
איך אפשר יהיה לנחם את אמא עליזה שתחיה - שעדיין לא התאוששה מפטירת בנה - יקיר, שנספה באסון הכרמל?
ואיך יוכלו להכיל משפחתו, חבריו לעבודה, לחיים וכל מי שהיה בשבילם, את העובדה שיואל איננו עוד? העיר דימונה איבדה את אחד מטובי בניה.
מי שהקדיש את חייו וקיפח את חייו, כשהוא חוזר ממעשה חסד, אחד מיני רבות. אשרי עין שראתה את צדקת דרכו ואת הטוב שנסך על העולם, בחסדיו. אשרי אלו שזכו ליצוק מים על ידיו ולהיות שרויים במחיצתו.
יואל שלנו נקטף באיבו. עמוד התפילה שלנו אבד! יואל היה שליחם של מתפללי בית כנסת 'אוהל זאב'. הוא היה משכים ומגיע ממרחק לפתוח את בית הכנסת, לדאוג לצרכי המתפללים, לדחוף ולפעול בכדי להאדיר תורה בבית המדרש ולרוות נחת בכל פעם בו הצטרף עוד מתפלל להסתופף באורה של תורה.
יואל היה מלא באהבת התורה וזריזות לכל דבר שבקדושה. הוא ידע להטות אוזן לכל חלכאים ונדכאים, שלא שפר גורלם והיו בעיניו כמו בני מלך. ברגישות וחמלה, היה דואג למחסורם ולא חסך מעצמו ומכספו.
יואל היה מחלק לחם מידי יום שישי, תווי קניה בחגים, מתנות לאביונים, בנדיבות מלאה, בצנעה ובסתר.
בנוסף, יואל התנדב באיחוד והצלה והפך את ההתנדבות והצלת החיים למטרת חייו ומפעל חייו. יואל הגיש סיוע רפואי בהתנדבות. הוא היה הראשון להגיע לכל זירה, לעיתים תוך כדי בילוי עם משפחתו, או באמצע ארוחת שבת.
יואל היה מדמויות המפתח באיחוד והצלה בעיר דימונה ובנגב בכלל ולא אחת הציל חיים, תוך שהוא ממהר לנסוע באופנוע, שהיה לצידו , גם ברגעים הנוראיים, בהם כלי רכב התנגש בו בחוזקה ודומם את המנוע של איחוד והצלה, לעולמים!
כולנו יחד נחבק את אפרת ואת ילדיה. את עליזה ומשפחתה ונשתדל למלא ולו במעט ממה שיואל היה בעבורם.
גיליתי משפחה מדהימה, ערכית ומיוחדת. משפחה שכל כולה טוב. שהיתי במחיצתם והרגשתי שאני שואב מהם המון כוחות של אמונה וערכים.
יואל עלה למרומים, אך כל הדברים החשובים, כל האורה שהוא הפיץ, הערכים הטובים, קדושת ה' וקדושת החיים ימשיכו ללוות אותנו עדי עד.
נמשיך את מורשתו כולנו יחד, ביתר שאת וביתר עוז, באחריות למען כלל ישראל וארץ ישראל, לתשועת עולמים. נדע להוקיר את זכרו ולהנציח את זכרו. יואל, אתה חסר!
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים ושיהיה מליץ יושר למשפחה, לנו ולעם ישראל.