במסגרת עבודתי בבית ספר לפני כמה שנים, ארע מקרה ששינה את חיי: שתי מורות שעבדו באופן רציף וצמוד כחמש שנים, נקרא להן דבורה ואורית - עברו טלטלה רגשית שניתקה כל קשר ביניהן: דבורה, רווקה כבת 40 החלה לרקום קשר מיוחד ומתקדם עם בחור כלבבה, ורק לאחר תקופה התברר לה שאורית, חברתה להוראה - מכירה אותו כבר שנים.
אף אחד לא צפה את הקרע ביניהן, אבל הוא התרחש בפתאומיות ובאופן מוחלט: דבורה הרגישה כאילו אורית נעצה חרב חדה בליבה, וחדלה לדבר איתה מטוב ועד רע.
"איך יכול להיות?" שאלה דבורה את עצמה, "שחברה שלי - או זו שחשבתי שהיא חברה שלי - לא הציעה לו להכיר אותי? איפה הלויאליות? איפה הדאגה שאמורה להיות בין חברות?"
לא לשמור בבטן: המחירים
דבורה החליטה לפתוח את ליבה בפני אורית, וכשאמרה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אני מאוכזבת מאד", היא אמרה, אך התשובה שקיבלה רק זיעזעה אותה יותר. אורית הביטה בה והפטירה: "לא חשבתי שזה יוכל להצליח ביניכם. אתם נראים לי טיפוסים כל כך שונים".
"אני מצטערת שזה הולך להיות בוטה - " אמרה דבורה בסערת רגשות, "אבל מי את שתחליטי מה מתאים לי ומה לא? את קולטת שבגללך הייתי יכולה לפספס את בעלי?"
*
מאז אותו סיפור אני חושב על כל ההצעות שהיו יכולות להיווצר ולא נוצרו, בגלל אנשים - נשואים רווקים או גרושים - שהיו יכולים להציע שידוכים אבל סבלו מתסמונת ה'ראש הקטן'; היו עסוקים מידי בעבודה או עסוקים מידי בחיים, ופשוט לא היו פנויים רגשית להציע.
אבל בעצם מה אני מלין: כמה פעמים קרה לי באופן אישי בעבודה שהכרתי מורות רווקות שהיו יכולות פוטנציאלית, להתאים לכל מיני חברים רווקים שלי, אך העדפתי לשתוק ולנקוט ב'שב ואל תעשה'? הרי למי יש עכשיו בכלל כוח לכל אי הנעימות הזו, והפדיחה, ומה אני בכלל נכנס להם לעניינים אישיים, זה לא ענייני, ופשוט לא קרה כלום ולא עשיתי כלום…
אז המורות הרווקות האלו לא יגשו אליי מעצמן כי יש להם כבוד וברור שהם לא 'ישפילו' את עצמן כדי להזכיר את קיומן. והחברים הרווקים שלי בוודאי לא ייגשו אליי מעצמם כי גם להם יש כבוד - ואני? למה אני מעדיף לא לעשות כלום? כי ממילא הסיכויים שיקרה משהו אמיתי מהניסיון שלי הוא לא גבוה במיוחד.
מה כבר יכול לקרות?
היום, בכל פעם שמחשבות כאלו עולות לי לראש - אני חושב על כל הזוגות וההכרויות שהבשילו לכדי קשרים של ממש. קשרים שהתחילו מאפס סיכויים, ובכל זאת בשורה התחתונה - למרות שאף בן אדם שפוי לא היה מהמר עליהם - הסתיימו בחתונה ובבניית בית בישראל.
מה למדתי מהסיפור הזה? המון. והחשוב מכל הוא שאם יש לי או לכם בדל של רעיון לקשר - בואו נשאיר את החישובים לקב"ה (אלא אם מדובר כמובן בהצעה מעליבה, ואז עדיף באמת להימנע) ופשוט נציע. נשים את עצמנו בחזית, למען כל הרווקים והרווקות שמחכים כל כך הרבה זמן להצעות. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. מקסימום זה יצליח.
עדיין לא הצטרפתם לפרויקט 252? למי אתם מחכים? אל תתנו לאנשים אחרים לקבוע את המציאות עבורכם. הרשמו עוד היום ותתחילו לקדם את עצמכם לקראת חתונה באושר. להרשמה מהירה לחצו כאן>>