רוב הימין, הדתי, המסורתי, אפילו החרדי ובודאי החילוני, לא נכנסים לחייהם הפרטיים של הלהט"ב, לא להוטים לדקדק בשמירת השבת של שכניהם ובראש רשימת סדרי העדיפויות שלהם לא תמצאו כפיית תכני חינוך.
והרוב הזה סבל בשתיקה. סבל בשתיקה את הנסיונות הבוטים של הדת התל אביבית הפרובנציאלית וונאבי נאורות לכפות עליו את הערכים המתייפיפים שלה. סבל בשתיקה כשאמרו לו שהוא חשוך, מיזוגן, שוביניסט והומופוב. סבל בשתיקה כשניסו להתערב לו בחינוך.
סבל בשתיקה כשבטלו לו מופעי תרבות. סבל בשתיקה כשראה בעיניים כלות את חלוקת הכספים הפרועה לפנסיות התקציביות ולגופים מיותרים המזוהים עם הצד ה"נכון".
סבל בשתיקה כשנשים חרדיות לא יכלו לצאת לאקדמיה לרכוש מקצוע והשכלה בגלל שהאוניברסיטאות עשו עליהן סיבוב וסבל בשתיקה כשכל ערעור שלו על שטות אופנתית מבית היוצר של אוניברסיטת ברקלי, זיכה אותו במבט רושף ובערעור על המוסריות האנושית שלו.
לרוב הזה נמאס לשתוק. אז הוא בא ואומר: אהלן אהלן, רציתם כפייה? תרגישו קצת מה זה אומר. חלוקת כספים לאוכלוסיות ספציפיות מקופת המדינה? יאללה צ׳יל, עדיין נהיה יותר צנועים מהשמאל. התערבות בחינוך? בא אבי מעוז, תקרא לזה ליב"ה וזה יהיה לגיטימי. זה לא ראוי, לא מגניב ולא נעים, אבל לא יקרה כלום אם תרגישו קצת מה עברנו כששלטתם. אולי רק ככה תבינו שהכלל הקדוש "חיה ותן לחיות" תקף גם בנוגע לאנשים מחוץ לרמת אביב.
המסלול הראוי הוא מצעד גאוה ותח"צ דיפרנציאלית בשבת, לצד אוטונומיה בחינוך לחרדים והשכלה אקדמית, מופעי תרבות ואירועים בהפרדה. מסלול שבעצם מקיים חירות אזרחית מקסימלית ואפס כפייה. תוסיפו לזה מעבר איטי לצבא מקצועי ובא לציון גואל. אבל בשמאל התעקשו לא ללכת על הדיל ההגיוני הזה, התעקשו לחנך מחדש. אז הם קבלו את מפלגת נעם. בתיאבון.
בארבע השנים הקרובות ישראל הולכת לאיזון. את ההשתקה, החסכון בנימוק ענייני ומחיקת הדיאלוג בשם אדיאולוגיות מוסרניות חדשות, יחליף הדיון. זה יהיה כורח המציאות כשבמשרד ממשלתי עם קשר כלשהו לחינוך יושב סמל של כל מה שחשוך ורע. היתרון של הפרטת החינוך פתאום לא יראה לציבור קוראי "הארץ" איזשהו ג׳וק אמריקני שפורום קהלת ייבא ארצה, אלא כלי חינוכי למקסום חירויות הפרט. פתאום לא רק חרדים ימחו נגד התערבות מתנשאת בחינוך ילדיהם. הפרטה תהפוך מדגל של פייגלין לדרישה כללית וכשהשר לבט"פ הנכנס יגבה שוטרים, אולי למישהו סוף סוף יהיה אכפת מאלימות משטרתית. קריאות זעזוע נוכח ביקורת על שומרי הסף - כבר פחות תשמעו. בית המשפט העליון ירד בהדרגה מקדושתו, כשפעולותיהם של שמחה רוטמן ויריב לוין יתנו אותות על המערכת המשפטית והשמאל כולו יחשוב שהרל"ב הזה עלה לו טו מאצ׳ ביוקר.
אז אף אחד בימין לא רוצה כפייה, זה לא יקרה. אבל החשש בשמאל שמישהו עשוי לעשות את זה הוא חיובי. תהיו צנועים בפעם הבאה שאתם בשלטון, כבדו את האוכלוסיות השונות והן בתורן לא ירוצו לשנות אתכם.
כל העסק ידרוש מהימין מחשבה בשני מישורים: ראשית, נבחרי הימין צריכים להמנע מתקשורת. תתעלמו חבר׳ה. נבחרתם לעבוד, עשו זאת. בן כספית בכל מקרה לא יפרגן, אל תפזלו לטורי סופ"ש, אין שם מחמאות. במוצ"ש תנו להם להשתולל בבלפור ותתפנקו עם המשפחה, בשני עד חמישי תנו להם בראש, מהממשלה.
שנית, אחריות. תמשלו מקסימלית, אבל שלא יעלה לכם. תעבדו בהתאם לערכים שבשמם נבחרתם, אבל בלי צעדים מיותרים. תנו ללהט"ב לצעוד והקלו עליהם פרוצדורלית. אפשרו לחרדים ללמוד וסייעו להם להשתלב בתעסוקה ובהשכלה. השקיעו בתשתיות ובחינוך בציבור הערבי והקפידו שהכסף יעבור לשטח ולא לעסקנות, כפי שחטאו בממשלה היוצאת. הקשיבו לחשש החילוני, העבירו בהדרגה את סמכויות הצביון לרשויות המקומיות. תוכיחו שימין שווה חירות.
לא תהיה הזדמנות שנייה, תזכרו - סמכות ואחריות.
הכותב הינו חבר בקבוצת הליברלים החרדים, ופעיל לקידום חירות הפרט