היום עלינו לקברו של אל"מ דרור וינברג ז"ל, וציינו עשרים שנים לנפילתו בקרב בסמטת המתפללים בחברון. דרור היה פקוד שלי בסיירת מטכ"ל. עוד כשהיה במסלול התבלט בכוח רצון, בנחישות ובעקשנות, מסוג הלוחמים שאם הדלת נסגרת הם ייכנסו מהחלון, ואם החלון סגור - הם ישתחלו דרך הגג.
והוא אכן עשה זאת - היה לדרור חשוב מאוד לצאת לקורס קצינים ולחזור ליחידה כמפקד צוות. כמפקד היחידה החלטתי לשלוח אותו לבה"ד 1 - ודרור, כמו דרור, עמד במטרה הזו. הוא היה לוחם ומפקד נחוש, נועז, קר רוח, שידעתי שאפשר להטיל עליו משימה - והוא יעמוד בה בהצלחה.
לא בכדי בחרתי בו לקחת חלק כקצין צעיר ביחידה, באחד המבצעים המורכבים, הנועזים והמרכזיים של סיירת מטכ"ל באותן שנים.
כשדרור עזב את היחידה ועבר ל"צבא הגדול", היה לי ברור שגם שם יצליח. עקבתי אחר התקדמותו, ולא הופתעתי שבכל תחנה אליה הגיע בצה"ל - הצליח להטביע חותם ולהוביל אותה אל פסגה גבוהה מזו שהייתה בה טרם כניסתו לתפקיד.
כזה היה דרור - לוחם ואיש מקצוע מהמעלה הראשונה, מפקד מרשים שכל הורה היה שמח להפקיד בידיו את גורל בניו ובנותיו. כשדרור נפל הוכיתי בצער גדול, אך לא הופתעתי שבחר להסתער כמעט לבד ולא להמתין, כשהכדורים שורקים סביב. מפקד אמיתי.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", שר שלמה ארצי למילותיו הנפלאות של נתן יונתן - והן כמו נכתבו על אלוף משנה דרור וינברג ז"ל. דרור חסר בראש ובראשונה למשפחתו - והוא חסר גם למדינת ישראל, לצה"ל ולכל מי שזכה להיות חלק מחייו הקצרים. יהי זכרו ברוך.
--
עמר בר לב הוא השר לביטחון פנים, אלוף משנה במילואים, לשעבר מפקד סיירת מטכ''ל