לאחר פטירת ראש ישיבת הרב המור, הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל, אסף ראש ישיבת ההסדר צפת, הרב איל יעקבוביץ את תלמידיו בכדי לספר להם על רגשותיו בעת פטירת הרב שטרנברג. בדבריו פתח הרב ואמר: "על הרב שטרנברג אני יכול להגיד שהרגשתי את האמרה "אביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו לחיי העולם הבא". יש רבנים שאיתם אתה לא רק עובר תקופה משמעותית בחייך אלא אתה יודע שכל גן העדן שיש לך בעולם הזה ובעולם הבא שייך אליו".
"כשהייתי בשיעור ב' בישיבת בית אל הביאו לישיבה ר"מ מישיבת מרכז הרב, רב צעיר בשם הרב מרדכי שטרנברג בכדי לתת שיעור שבועי וחיזוק ללימוד העיון". אמר הרב איל. הרב הסביר כי "אנחנו תמיד מחפשים את השפה הפנימית, את המהות. תלמידי הרב קוק ז"ל מחפשים את הגדלות, המחשבה הגדולה ולא רק את המוסר והפרטים. "מה ה' אלוקיך שואל מעמך", הכוונה באיזה רצון. בסוף, בלימוד הגמרא אנחנו שוקעים לפרטי הפרטים ו"מאבדים" את הגדלות הזו. הרב שטרנברג תמיד התייחס למכלול הסוגייה ולא רק למסקנות הסופיות. פתאום אני שומע את העדינות והמהות בלימוד הגמרא. זה הפך להיות שיעור בנפש, בהסתכלות עדינה בגדלות ובפנימיות".
"יש לרב מרדכי בן בכור וכשנולד היה סיבוך בלידה והוא נחנק בחבל הטבור ומתוך כך סובל מפיגור ועיוורון. הילד היה בהוספיס ובשבתות היה מגיע לבית ההורים, לבית של הרב מוטי. התלמידים לא הכירו את הצד הזה אבל אנחנו קצת משפחה אז כן הכרנו את הצד הזה בחייו". הוא הוסיף: "הילד ישב לידו עם כל המשפחה הגדולה וירד לו ריר, והוא לפעמים היה צועק ולא רואה וכו'. הרב מרדכי היה אוחז את ידו כל הארוחה ועונה לו בנועם וברכות. תמיד הייתה לו שלווה. כשבנו של הרב התאשפז לתקופה ארוכה של כחודשיים בבית החולים, הרב מוטי העביר מבית החולים את כל השיעורים שלו לתלמידים. למרות שהציעו לו להחליף אותו, הרב מרדכי לא הסכים לעזוב את בנו מתוך דאגה גדולה שיהיה לו נוח וטוב".
עוד אמר הרב איל: "הרב מרדכי היה אבא שלי באותם שנים. היינו חבורה קבועה שלומדת אצל הרב במשך שנים. אלו היו חיינו – ללמוד אצלו. הוא לימד אותי שצריך להיות בעמדה אמיתית, להיות אמיתי. הוא היה אומר לנו: "אתה היית אומר את זה במקומו? אתה באמת מזדהה עם הדברים?". הוא דרש מאיתנו להתחבר ללימוד שלנו ברובד הכי עמוק. ההבנה בסוגיה התבטאה בהזדהות עמוקה עם השיטות השונות".
לבסוף אמר הרב: "גישתו של הרב נתנה לי שיעור חשוב בחיים, גם בענווה הגדולה של הרב וגם בגישה שכשלומדים לא מספיק להבין את הסוגייה אלא צריך להתבונן בדבר. המילה "התבוננות" הייתה השם הנרדף של הרב. זו דרך שבנתה בתי מדרש, שבנתה את הלימוד של ישיבות רבות. יהיו הדברים לעילוי נשמתו הגדולה, המיוחדת הענווה. הוא היה תלמיד חכם יחיד בדורו".