חיילי המילואים של גדוד 9260 סיימו בסוף השבוע תעסוקה מבצעית של כשלושה שבועות בדרום הר חברון. בזמן שבו אחוזי ההתייצבות למילואים נמוכים, רשם הגדוד אחוזי נוכחות יחסית גבוהים, כשבין החיילים ישנם כאלה עם סיפור התייצבות למילואים יוצא דופן.
כך למשל סמ"ר (במיל') דין אהרון, שהתחתן כשבוע בלבד לפני תחילת תקופת המילואים, בחר בכל זאת לעלות על מדים ולשרת בתפקידו כמפקד צוות בסוללה א' בגדוד 9260.
גם מפקד הסוללה, רב סרן (במיל') יאיר טוקטלי, מתייצב באופן קבוע למילואים למרות שבשנת 2013 הוא נפצע באורח אנוש כששירת בשירות קבע. הוא עבר הליך שיקום מתמשך, הוכר כנכה צה"ל, אך סירב להשתחרר מצה"ל ובהמשך משירות מילואים.
"זה כבר היה בסוף תפקיד והייתי אמור ממש חודש אחרי זה להיות סמ"סול (סגן מפקד סוללה, י"ג) ולהתחיל קורס מ"פים", סיפר טוקטלי לערוץ 7. "בסוף אימון, בבוקר בלי גשם ובתנאים מצויינים, נעמדתי במקום לא נכון כשהעמסנו נגמ"שים על מוביל ברמת הגולן ונמעכתי בין שני נגמ"שים".
"הגיע לפנות אותי אמבולנס", סיפר. "הייתה לי אפילו חוויה חוץ גופית בפינוי באמבולנס. ראיתי את כל החיים שלי עוברים כמו בסרט, ובסוף הסתכלתי על עצמי מלמעלה שוכב באמבולנס, ואז אמרתי לעצמי 'יאללה בא נסתכל דרך העיניים עכשיו'. בזכות המג"ד, שהיה מדהים, הוא הצליח למצוא לי מסוק למרות שלא היו מסוקים ברמת הגולן. הוא הצליח למצוא מסוק שיפנה אותי לרמב"ם".
"היד שלי הייתה מרוסקת ושבורה לגמרי, האגן היה שבור בכמה מקומות, גם הברכיים. אחת הצלעות חדרה טיפה לריאות. בהתחלה הוגדרתי כפצוע אנוש. אחרי זה הבינו שאני אחיה", ציין. "הייתי מאושפז ברמב"ם כמה ימים ואחרי בערך שבוע הסיעו אותי להדסה באמבולנס כדי להתקרב למשפחה ושם בזכות מנתחים מצויינים ואיזה ניתוח רובוטי החזירו לי את האגן למקום. הייתי בכסא גלגלים חודשיים וחצי, בקביים עוד תקופה ארוכה".
לרופאים הצבאיים היה ברור שטוקטלי אמור להשתחרר משירות בצה"ל בסיום תקופת השיקום שלו, אך זה האחרון סירב בתוקף. "כשאמרו לי מר"מ 2 (יחידות רפואיות שאליהן מסופחים חיילים שלא כשירים רפואית להמשיך את השירות בצה"ל, י"ג) שאני הולך להשתחרר אמרתי להם שאני נשאר בצבא. הייתה רופאה שאמרה לי אתה היום עוזב את הצבא. אמרתי לה אין סיכוי. אחרי חצי שנה חזרתי לתפקיד סמ"סול מסלול. לא הסכמתי להיות נכה בשום שלב. היום אני נכה צה"ל מוכר, עם תנאים של נכה צה"ל לחלוטין. נתנו לי את הפרופיל הכי גבוה שהיה אפשר לתת לי בהתחשב בנסיבות שאיתו אוכל גם להשאר קצין קרבי".
"היה לי מג"ד מדהים", הוסיף טוקטלי. "כל פעם שהוא יצא הביתה באותה תקופה, הוא הגיע לדרוש בשלומי. הוא ממש דאג לי כמו הורה שהילד שלו נפצע. לדעתי לא היה יום שהוא לא התקשר אליי בחצי שנה הראשונה אחרי הפציעה. הוא החזיק אותי קרוב מאוד לצבא מתוך דאגה אלי וזה בסוף מה שגרם לי לדעתי לחזור למערכת. לא הייתה התלבטות".
צו מילואים לשבוע אחרי החתונה
דין אהרון קיבל את צו המילואים כשהוא מאורס ונמצא בשיאן של ההכנות לחתונה. הוא התחתן ב-7.11.22 ודרש להתייצב למילואים כבר ב-13.11.22. "החתונה הייתה שמחה, חיכינו לה המון", הוא סיפר. "היינו ארבעה חודשים מאורסים, התקופה עברה בטוב עם כל ההכנות לחתונה והכניסה לדירה".
אהרון התכונן לחיים החדשים שיתחיל ביישוב עלי, כשהוא יודע ששבוע לאחר מכן הוא נקרא למילואים. "לקבל את צו המילואים היה קצת מתסכל, כי זה היה מאוד סמוך למועד של החתונה. גם מהצד של אשתי זה היה משהו שהיא לקחה אותו קצת קשה; גם מצד זה שאני לא אהיה איתה אחרי החתונה וגם מבחינת הסיכון".
"התלבטנו וחשבנו ובסוף טוקטקלי (מפקד הסוללה, י"ג) בא לקראתי. דחו לי את תחילת המילואים לעשרה ימים אחרי החתונה והגעתי למילואים לכמעט שלושה שבועות", ציין. "מבחינת יציאות היה לי קצת קשוח. רצו בהתחלה שאסגור את כל השבתות ובסוף הגענו לעמק השווה וכך יכולתי לעשות גם את השבת הראשונה בבית שלנו ביישוב עלי".
למרות המקרה החריג, לאהרון לא הייתה התלבטות. "היה ברור לי שאני מגיע למילואים השאלה לכמה זמן", אמר. "היה לי ברור גם מצד זה שאני מפקד ויש לי צוות וזו גם הזדמנות לראות את כולם ואת הצוות. הרגשתי צורך להיות שייך. באמת לא היה ברור לי לכמה זמן".
"אין מישהו אחר שיעשה את זה"
גם טוקטלי וגם אהרון הגיעו לשירות המילואים מלאי מוטיבציה, כשהם יודעים שאין מי שיעשה זאת במקומם. טוקטקלי פירט על הדברים שנותנים לו כח להתייצב. "אני חושב שאני טוב בזה ואני חושב שאני מ"סול טוב, גם לחיילים וגם למשימה. וגם מתוך תחושה שאם אני לא אעשה את זה אני לא רואה מישהו ימינה שמאלה שיעשה את זה. זה מה שהוביל אותי, התחושה של צריך אותי", אמר. "עם השנים זה התגלגל להיות גם מעבר למה שאמרתי עכשיו, אני גם מאוד אוהב את האנשים; יש לי סוללה מדהימה, רוב החיילים אני יכול לומר איפה הם גרים ובמה הם עובדים. את בנות זוג אני מכיר, דיברתי עם הרבה מבנות הזוג לאורך השנים. זה חיבור מאוד עמוק לסוללה וגם לגדוד. זה מקום שמאוד התחברתי אליו עם השנים".
לדברי אהרון, "אתה מזכיר לעצמך מה אתה עושה, שאתה בא לתת לתרום ולהתמסר. עם כל מה שיש לך באזרחות, אם זה עבודה ואם זה חיים חדשים שהתחלת עם אשתך, עם כל זה אתה מזכיר לעצמך את צורך השעה והמשמעות של מה שאתה עושה פה".
"בסוף כשאתה מילואימניק הכי קל להיפטר ממילואים, אפשר להציב עובדה ולא להגיע, אבל בסוף זה נטו המשימה", ציין אהרון. "כל מי שלא רוצה להיות במילואים לא יהיה. כל אחד יכול למצוא את הסיבות לא להגיע אבל מצד שני חשוב להבין את המשמעות של להיות משרת מילואים. אולי אתה לא עושה את הדברים שהסדיר עושים, אבל מילוי של החורים האלה בקווים והאימונים לקראת מלחמה זה דברים מאוד משמעותיים. בלי כל קשר לזה בסוף זה גם הווייב והחוויה, אתה מכיר אנשים חדשים".
טוקטלי הוסיף: "מילואים תמיד לא באים טוב. הבוס שלי מאוד צריך אותי, אבל אמרתי לו 'אם אני לא אהיה שם מישהו יפגע, משהו רע יקרה לחיילים שלי'. גם למשימה, אבל בעיקר לאנשים. היה לי ברור שאם אני לא היה בקו זה יגמר רע. עצם העובדה שהיינו פה והקצינים כל כך רתומים לדבר הזה באמת מביא את זה לזה שעד עכשיו הכל טוב, עמדנו במשימה בצורה טובה ואף אחד לא יצא מפה עם איזו פציעה".
"בסוף, בחודש לפני המילואים זה יושב לאנשים כמו מיליון טון על הלב, אף אחד לא רוצה להגיע לפה", הוא אמר. "אבל ברגע שאנחנו שמים מדים ומגיעים לפה, אצלינו בסוללה לפחות וגם בגדוד, יש משימה ומרגישים את המשמעות של מה שאתה עושה. כל מי שהיה פה בקו הרגיש את ההשפעה הקטנה שלו על ביטחון המדינה. זה גם סך הכל כיף. גם עשיתי משהו, גם חופש מהחיים קצת. אני לא חושב שמישהו בא בשביל לתרום למדינה, אולי מעטים. אנשים באים כי יש פה אנשים".