שידור חוזר, רק שהפעם זה פגע קצת קרוב יותר. אתמול בערב בעודי נערך לצפייה במשחק רבע גמר מונדיאל התקבל דיווח על פיגוע ירי בסמוך לכרמל.
אני פארמדיק כונן בגזרה ונסעתי עם האט"ן לשער היישוב לחבור לצבא ולנסות ולברר אם יש נפגעים ומה מהות והיקף האירוע. כשהגענו לשער חברנו לרכב שירו עליו ובחסדי השם לא נפגעו בו אנשים.
האמת שעבר לי בראש מה קורה עם מתניה, הבן שלי, כי הוא היה אמור להיות בדרך הביתה לראות מונדיאל ולעשות על האש עם חברים. תוך כדי התשאול בניסיון להבין אם עשויים להיות עוד נפגעים ואיפה בדיוק אירע הפיגוע מתניה מתקשר אליי ואומר לי שהוא חטף סלעים ואבנים על הרכב ושהוא נפגע.
הוא סיפר שהמשיך בנסיעה ותכף יגיע לשער היישוב. הבנו שמיקום הזריקות אבנים היה באותו מקום של הירי על הרכב. כעבור דקה שתיים הוא מגיע ואני רואה שהוא פצוע, מדמם ומכוסה שברי זכוכית. בדקתי אותו וחבשתי אותו. ראיתי שהוא בסהכ בסדר והוא פונה לבית חולים להמשך בדיקות וטיפול. האבחנה היא שבר פתוח ביד.
כשהייתי בגיל של מתניה נפצעתי אני בפיגוע ירי בחברון. עכשיו הוא נפצע.
פעם אחרי פעם אנחנו זוכים לראות את חסדו של הקב"ה. כשרואים את הפגיעה של הסלע ומבינים כמה זה יכל להסתיים אחרת. באיבוד שליטה ותאונה קשה, פגיעה של הסלע במקום שעשוי לגרום לנזק משמעותי וחמור יותר. או שהיו יורים עליו ובו אם היה עובר שם דק' ספורות קודם לכן. וכיד הדמיון המפליג.
ושוב אנחנו מודים לקב"ה על הנס הגדול ושוב סנטימטרים לפה או לשם הם הבדל כל כך משמעותי בין חיים למוות ושוב אנחנו מקבלים תזכורת עד כמה שום דבר לא מובן מאליו וכמה צריך להוקיר ולהודות על כל רגע של אושר ושל טוב.
בריאות למתניה שלי ולשאר פצועי וחולי עם ישראל.