מאז ימי סיעת היחיד של הרב מאיר כהנא הי"ד בכנסת לא הייתה מפלגה קטנה כל כך שטלטלה מערכת גדולה כל כך. דומה כי את עיקר זמנו בימים אלה מקדיש ראש הממשלה יאיר לפיד לאדם אחד: חבר הכנסת אבי מעוז, יו"ר מפלגת נועם ונציגה היחיד בכנסת. שורה של יוזמות למען אזרחיו המדוכאים התגבשו להן בימים האחרונים במוחו הקודח של לפיד, שאימתו של מעוז הוציאה אותו מתנומתו הרגילה: הוא ייסד קו חם להורים שחוששים מ"תכנים חשוכים" שיחדיר מעוז למערכת החינוך בתוקף סמכויותיו החדשות; הוא קרא לראשי רשויות וערים לפתוח במעין מרי אזרחי ולא לציית למעוז ותוכניותיו; לקינוח גם נשא נאום חוצב להבות בכינוס חירום – לא פחות, שנערך ביום שלישי השבוע בכנסת ביוזמת שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון נגד מינויו של מעוז. "מה זה אומר על העתיד שלנו שאת מערכת החינוך יובילו אנשים שמאמינים בטיפולי המרה, בתפיסות משיחיות, בזה שנשים צריכות לחזור למטבח ובזה שאם אתה לא יהודי אתה אזרח סוג ב'?" קונן ראש הממשלה היוצא, ואחריו החרתה־החזיקה שרת החינוך.
אבל מאחורי מסך הדמעות המיוחצן היטב פעלה בינתיים זרוע אחרת בממשלה היוצאת, בדיוק באופן שמפניו התריע בזעקות שבר מוסריות לפיד עצמו. אין ספק, מבחינתו של לפיד וממשלתו מדובר בצעד נאור להפליא שאין בו שמץ מאותם משיחיות וחושך. אבל את הדורסנות והרגל הגסה בהחדרת תכנים שאותה הם מייחסים למעוז עוד בטרם נכנס לתפקידו, הם מיישמים באופן מעורר התפעלות. מעוז יכול רק ללמוד מהם קורס מעשי ביישום מדיניות, ולעזאזל הדמוקרטיה.
ריח של קומבינה
הכותרת "המשרד לשוויון חברתי" נעימה לאוזן, נשמעת בלתי מזיקה בעליל ואולי אפילו מעוררת הזדהות. אבל מתחת לכסות האוורירית מסתתרים מדיניות ומשאבים שמשרתים אג'נדות מסוימות בהחלט. אומנם המשרד, שבראשו עומדת כעת השרה מירב כהן (יש עתיד), מעניק מעטפת חשובה לאזרחים ותיקים, ניצולי שואה ואוכלוסיות מוחלשות שראויות לתמיכות הממשלתיות. אולם בעידן ממשלת לפיד ישנה קבוצת אוכלוסייה נוספת שחוסה תחת הצורך בשוויון חברתי: קהילת הלהט"ב.
ממשלת לפיד סופרת את ימיה לאחור, ודומה כי שריה עורכים תחרות סמויה מי יבצע מחטף ראווה מרהיב יותר מזה של חברו. בשבוע שעבר שורטטו בטורו של יוני רוטנברג מהלכיו הדרקוניים של שר הביטחון בני גנץ בימיו האחרונים במשרד, קודם לכן דיווחנו על מהלכים פרו־להט"ביים של שר הבריאות ניצן הורוביץ, והשבוע תורה של השרה מירב כהן, כאמור במשרד לשוויון חברתי.
לא פחות משישה וחצי מיליון שקלים תזרים השרה כהן לארגוני הקהילה הגאה, רגע לפני השבעתה של ממשלה חדשה בישראל. מי יודע, אולי מבקשת השרה החברתית הרחומה לצייד את הקהילה הנרדפת בממון שיכלכל אותה בשנות החושך הצפויות לה בקדנציה של מעוז. מכל מקום, כשנשאלה ב'ישראל היום' על העברת התקציב המרשימה בשלהי כהונתה במשרד, מסרה השרה כי "הכספים מוקצים לאחר עבודת מטה של כמה חודשים, שאותה ביצענו מתוקף סמכות המשרד כלפי אוכלוסיית הלהט"ב בישראל", והוסיפה למפקפקים בחשיבות המהלך כי "מדובר בהצלת נפשות".
ההעברה אושרה בשתי פעימות: ביום שני הודיע המשרד על העברת שלושה וחצי מיליון שקלים לארגוני הקהילה הגאה בכל המגזרים, ובשבוע שעבר אושרה העברת שלושה מיליון שקלים לארגוני להט"ב ייעודיים במגזר הדתי, שעליהם נבקש להתעכב. אם עצם העברת סכומים שכאלה רגע לפני סוף הקדנציה לארגונים שנויים במחלוקת שדואגים לפרומיל מהאוכלוסייה בישראל מקוממת, הרי שבדיקת 'בשבע' מעלה כי גם לאופן ההעברה של התמיכות יש ריח של קומבינה.
על פי רוב, כשמשרד ממשלתי רוצה להעניק תמיכה לתוכניות כלשהן, הוא מוציא קול קורא או מכרז, שאליו ניגשים גופים או ארגונים שמציעים את תוכניותיהם. הוועדה בודקת את ההתאמה לתנאי המכרז ובוחרת את הארגון המתאים ביותר. במשרד לשוויון חברתי בחרו לדלג על האופציה שתפתח את התמיכה המועברת לכל הארגונים העוסקים בתחום, ובחרו במסלול של פטור ממכרז. המדובר במה שמכונה "מיזם משותף" – הארגון והמשרד מתחלקים בתקציב הדרוש להפעלת התוכנית, ובכך הארגון שנכלל במיזם המשותף זוכה באופן בלעדי ונטול תחרות בתקציב הממשלתי להפעלת תוכניותיו.
במקרה דנן ניגשו למיזם המשותף שלושה ארגוני להט"ב דתיים: חברותא (מיועד לגברים), בת קול (מיועד לנשים) ושב"ל (פעולות הסברה בנושא במגזר הדתי ויצירת חיבור בינה ובין קהילת הלהט"ב). שלושתם עברו בוועדת פטור ממכרז של המשרד לשוויון חברתי, הציגו את הפרויקטים שהם מבקשים לקדם, ולאחר כמה שאלות לפרוטוקול זכו בתקציב: חברותא תזכה במיליון שקלים לשנה הקרובה, בת קול בכמיליון שקלים לשנתיים הקרובות, ושב"ל בכ־720 אלף שקלים לשנתיים. התקציב הזה הוא מקפצה כלכלית חסרת תקדים לארגונים הללו: מחזור הכספים השנתי של בת קול בשנת 2021 עמד על כמיליון שקלים, זה של חברותא - כ־710 אלף שקלים, ושב"ל - 234 אלף שקלים – כלומר תקציבה ישולש. המשרד הממשלתי מעניק לארגונים דלי התקציב הללו על מגש של כסף, תרתי משמע, פוטנציאל פעילות ציבורית שיכלו רק לחלום עליו.
הפרוטוקולים מדיוני הוועדה לנוכח ההצעות של שלושת הארגונים רוויים תיאורים כמעט מעוררי רחמים של נמעני הפעילות. מי שקורא את הצרכים המרובים שמפרטים אנשי הארגונים הללו לצורך הסברת התקציב המבוקש, עשוי להתרשם שאכן יש כאן אוכלוסייה מוחלשת שזקוקה לשורה ארוכה של מענים, במיוחד על רקע היותה חלק מהמגזר הדתי או החרדי. קבוצות טיפול, קווי טלפון, שירותים מקוונים, הרצאות, מנחים, יידוע בזכויות, פעילויות חברתיות, שולחנות שבת וחג, ועוד כיד הדמיון הטובה על מגישי המיזם המשותף. אלא שגם לו יצויר שהמיליונים הללו יסייעו למי שנתונים במצוקה, הרי שנזקם החינוכי־חברתי למרקם החיים של החברה הדתית בישראל הוא כמעט בלתי ניתן לכימות. הנה למשל כמה מפעילויות ההסברה של ארגון שב"ל, שאותן הוא מציע בפני הוועדה: "הפרויקט נועד לקדם סובלנות והכרה עם האתגרים של קהילת הלהט"ב... על ידי מפגשים עם צוותים חינוכיים, טיפוליים, קהילות, מוסדות חינוך ועוד. הפרויקט כולל הכשרות בסיס (שלושה מפגשים) או הכשרות מורחבות (עשרה מפגשים) לאנשי חינוך, מובילים חברתיים, הנהגת הציבור הדתי. מפגשים עם קהילות במגזר הדתי סביב תאריכים עבריים (הזדמנות שנייה - פסח שני, אהבת חינם – י"ז בתמוז, תשעה באב), סדנא לאנשי תקשורת רלוונטיים במגזר הדתי". במילים אחרות: פעילות שמטרתה ניסיון לחולל מהפך תודעתי בכל שדרות המגזר הדתי, מבתי הספר דרך המשפיענים וכלה ברבנים.
כיוון אחד בלבד
הפרויקט הזה הוא רק קפיצה קדימה בעשייה הענפה שכבר מחדירה רעל אל תוככי המגזר הדתי. פרשת הילדה הטרנסג'נדרית בבית הספר הממלכתי־דתי בגבעת שמואל, אומרים גורמים המעורים בתחום, היא חלק מהחלטה אסטרטגית של ארגונים שכאלה, שמטרתם להחדיר את המושגים והלגיטימציה אל ליבת החינוך הדתי. הגורמים גם יודעים לספר על דיווחים שהגיעו לאחרונה מאולפנה בדרום הארץ שבה "בנות יוצאות אחת אחרי השנייה מהארון". מהלך כזה, הם מסבירים, הוא בדיוק התוצאה הרצויה למהלכי הסברה ועיצוב תודעה של אותם ארגוני להט"ב שרוצים להעמיק את השפעתם במגזר הדתי.
ובחזרה לפרוצדורה. ההליך של פטור ממכרז ייתכן רק כאשר הארגונים שעוסקים בתחום המבוקש פועלים באופן יחידאי. אלא שבמקרה הזה ישנם ארגונים נוספים שעונים לקריטריון המבוקש של תמיכה, ליווי והסברה בקהילת הלהט"ב במגזר הדתי. אנשי "המכון הישראלי למשפחה" וגם ארגון חוסן, שעוסקים בתחום הזה בדיוק, נדהמו לשמוע את הידיעה על מעבר התקציבים רק דרך אמצעי התקשורת. כמי שעוסקים בתחום, הם ציפו להתמודד במכרז או מול קול קורא שיאפשר להם להציג את תוכניותיהם באופן שווה ולקבל הזדמנות לזכות בתמיכה הממשלתית. אבל נראה שמישהו במשרד לשוויון חברתי לא ראה בהם גורם רלוונטי שתואם לאג'נדה הנדרשת: המכון הישראלי למשפחה מציע טיפולים, ליווי ותמיכה גם למי שמבקשים להתמודד עם נטייתם ולהקים בתים בישראל באופן טבעי, ואינו מעודד כיוון אחד בלבד. "בחברותא ובת קול רוצים לדחוף את האנשים לכיוון מסוים, הם מעודדים את המתלבטים והמבולבלים בישיבות ובאולפנות למשל לבחור בלהט"ביזם", אומרים בארגון. "הסיוע והסדנאות שהם מציעים מכוונים מאוד לשם. אין הבנה, הכלה או מתן אפשרות לשינוי הנטייה, לומר להם שזה לגיטימי. המטרה שלהם היא לשנות את השיח".
המכון הישראלי למשפחה מתכוון להיאבק בשתי תמיכות שניתן עדיין להגיש עליהן השגות, ולעמוד על זכותו לקבל הזדמנות שווה. אנחנו נאחל להם הצלחה, אבל עד שזה יקרה כדאי שננגב ללפיד את הדמעות ונמשיך ללמוד פרק במשילות מהטובים ביותר.
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***