"הן עוד היום גדול, לא עת האסף המקנה", במילים האלה, שבורות באנחות צער בין אחת לחברתה, פתח הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו את הספדו לרב מרדכי שטרנברג ביום שלישי השבוע, ומיד פירש: "עוד הרבה תורה יכולת ללמד, עוד היום גדול, ריבונו של עולם – עוד לא עת האסף המקנה".
זו הייתה התחושה הקשה שאפפה את הלווייתו של הרב מרדכי שטרנברג, ראש ישיבת הר המור בירושלים. על מדרגות הישיבה, שעליהן נהג לצעוד מדי בוקר בדרכו אל בית המדרש, הונחה מיטתו של הרב בפעם האחרונה. בן 74 היה בפטירתו, ובשנה האחרונה סבל ממחלה קשה שבסופו של דבר גברה עליו. הבכיות הרמות וזעקות השבר של הקהל והמספידים המחישו כי לא מדובר בפטירה של גאון בתורה ומנהיג לרבים שבע ימים, אלא באישיות פעילה ומרכזית בהווי הישיבה שהייתה רחוקה מלמצות את השפעתה על התלמידים.
אחרי כשעתיים של הספדים, שנישאו בין השאר על ידי הרבנים הראשיים לישראל, רבני העיר ירושלים, הרב אשר וייס, רבה של פתח תקווה הרב מיכה הלוי ובני משפחה, יצא מסע הלוויה מהישיבה בהר חומה אל חלקת הקבר בהר המנוחות. אלפים ליוו את הרב מרדכי שטרנברג לבית עולמו.
הצינור המחבר לר' שמעון שקופ
הרב מרדכי שטרנברג נולד בשנת תש"ח בכפר פינס, בן לרב משה שטרנברג, רב המושב. "אבינו ז"ל עלה לארץ כדי להחיות עם רב", כך התבטא אחיו התאום ושותפו לראשות הישיבה הרב עמיאל, כשהוא רומז להימלטותו בעוד מועד מאוקראינה, טרם פלישת הצורר הנאצי והשמדת יהודי המדינה. אך גם בארץ לא ידעה המשפחה מנוחה, כאשר הרב משה נפטר בגיל צעיר והותיר את הרב מרדכי יתום בטרם הגיע לגיל מצוות. בעקבות האסון עברה המשפחה – האם וארבעת הבנים - להתגורר בירושלים.
תחילת התעצבות דרכו בלימוד התורה הייתה בכפר חסידים, שם למד אצל הרב אליהו מישקובסקי בישיבת כנסת חזקיה. הרב מישקובסקי למד מגיל צעיר מאוד אצל ר' שמעון שקופ בישיבת גרודנה, והוא ראה בו מורו ורבו. את התלמיד הצעיר מרדכי שטרנברג זיהה כעילוי מהרגע הראשון, וביקש שילמדו יחד בחברותא. כך נוצר הצינור המקשר בין ר' שמעון שקופ לרב שטרנברג, כאשר הרב מישקובסקי מעביר לו בין השיטין את צורת הלימוד המקורית והעמקנית של רבו. בשביל הנער שהיה אז, כמעט נייר חלק לגמרי, היה זה לימוד רב השפעה שיבוא לידי ביטוי גם אחרי שנים ארוכות.
משם עבר הרב מרדכי, בעקבות אחיו הרב עמיאל, לישיבת מרכז הרב בירושלים. הגישה הציונית־דתית, בדרכו של הרב קוק, קסמה לשני האחים שגדלו על הערכים האלה בבית. מלבד ההעמקה בתורת הרב קוק לאורו של בנו הרב צבי יהודה, העמיק הרב מרדכי את עולמו הלמדני אצל הרב מרדכי פרום – מהעילויים הבולטים של ישיבת מרכז הרב, שנפטר בגיל צעיר. לצידו למד הרב מרדכי גם מתורתו של הרב אברהם שפירא, ועם השנים עיצב לו דרך משלו המתבססת על התחנות שבהן עבר. כך, בגיל צעיר מאוד, עבר הרב מרדכי מעמדת הלומד לעמדת המלמד.
לאחר מלחמת ששת הימים, בפסח של שנת תשכ"ח (1968), יצאו כמה מתלמידי הישיבה יחד עם גרעין נוסף של מתיישבים אל מלון פארק בחברון, במטרה לערוך שם את ליל הסדר ולחדש את ההתיישבות היהודית בעיר האבות. כעבור כמה חודשים של מאבקים ומשא ומתן הסכימה ממשלת ישראל להקים ישיבה במקום, והרב מרדכי היה מחלוצי ישיבת מרכז הרב שבאו לחזק את הישיבה. עודו אברך בתחילת שנות העשרים לחייו, קיבל לראשונה משרת הוראה בישיבה והחל למסור שיעורים לבחורים שהחזיקו את המקום. זמן קצר לאחר מכן, משנודעה גדולתו בלימוד והסברה, נקרא על ידי הרב צבי יהודה לשוב אל הישיבה בירושלים ולכהן בה כר"מ. בתפקיד הזה כיהן עד לפילוג בשנת תשנ"ז (1997), כאשר קבוצה גדולה של ר"מים ותלמידים שהוא היה בין מוביליה פנתה להקים את ישיבת הר המור תחת הנהגתו של הרב צבי טאו.
אחד התלמידים שדבקו בו עוד בחברון, ולאחר מכן עלה לירושלים כדי ללמוד אצלו שנים ארוכות, הוא הרב דני מילר, שלימים נעשה לראש ישיבת עטרת נחמיה בתל אביב ולר"מ בישיבות אילת ושבי חברון. "הרב הגיע אלינו לחברון עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, כשחזרנו מאימון מתקדם בתשל"ג. לאחר שהשתחררנו מהמלחמה חזרנו ללמוד אצלו בקריית ארבע", הוא נזכר. בקיץ תשל"ד, כשנקרא לשוב למרכז הרב, נפרדו דרכי השניים, אך מיד עם תום שנות ההסדר הצטרף הרב מילר לישיבת מרכז הרב.
"גם אם בשיעור אתה לכאורה שומע בלבד, בפועל אתה מרגיש שותף בבניית הסוגיה", הוא משחזר את חוויית הלימוד עם הרב שטרנברג. "זה היה דבר מיוחד אצלו, שלדעתי כל עולם הישיבות היום חייב לו עליו. אתה מתחיל את הסוגיה מנקודת מבט מסוימת, עם כל הבעיות וחוסר הבהירות שבה. ואז, עקב בצד אגודל, הרב שואל עוד שאלה שלא הבחנת בה, עוסק במה שעומד מאחורי כל הווה אמינא, בונה בניין שלם מדיוקים בגמרא, ואז פתאום כל המבט על הסוגיה משתנה".
התיאור הזה נפוץ מאוד בין תלמידיו של הרב שטרנברג. השאיפה לראות בכל סוגיה בגמרא רעיון שורשי אחד שמשפיע על גורמים רבים, משפיע גם על הניתוח של מחלוקות בין ראשונים ופוסקים מאוחרים יותר. "אם בהתחלה נקודת המוצא היא שיש כמה שיטות, כמה דעות בפרשנות הסוגיה ובהלכה, אחרי הלימוד עם הרב אתה מבין שהכול נובע מתפיסה אחת. נדמה שהרשב"א והרמב"ם נחלקו, אבל אז אתה מבין שבשורש מובילה אותם הבנה אחת שצומחת מתוך לימוד הסוגיה בגמרא, וההבדלים נובעים מנקודות ספציפיות יותר בהמשך הדרך".
מאפיין נוסף שמופיע בעדויות ובהספדים של כל תלמידיו וחבריו אינו קשור לתוכן הלימוד אלא לצורתו. "הייתה שמחה עצומה בזמן הלימוד", מספר הרב מילר. "יכולת לחוש במנגינה ובמילים את אהבת התורה שנובעת ממנו. הפנים מאירות, ממש כך. פעם אמר לי ראש ישיבה קטנה: אני רוצה להביא את התלמידים שלי לשיעור של הרב מרדכי, לא בגלל שאני חושב שהם יבינו מה הוא אומר, אלא כדי שיראו איך אדם שמח בתורה". גם הרב אשר וייס, בהספדו, תיאר כיצד היה עומד בשיעוריו מול מאות תלמידים מקשיבים, ומבטו תמיד נלכד בפניו של הרב מרדכי שבלטו בהארה המיוחדת שלהן.
תלמידיו של הרב שטרנברג הושפעו ממנו לא רק בבית המדרש ובמסגרת הלימוד, אלא גם מהליווי החינוכי והגישה האנושית שבה נהג בהם. "כל פגישה איתו מילאה אותנו יראת שמיים", מעיד הרב מילר. "זו לא סיסמה או מטאפורה ריקה, הייתה לו אהבה עצומה לתלמידים שלו. לא היה דבר אחד בחיי, לאורך כל השנים, שהוא לא היה שותף בו. בשמחות ובעצב. היו לו מאות תלמידים, ועדיין – כלפי כל אחד זה היה יחס של שותפות ממש, לא רק עצות טובות מרחוק. תחושה שהתורה מדברת אליך מגרונו ושאתה בן יחיד בשבילו".
השפעתו, כפי שהרבו המספידים להדגיש, התפשטה הרבה מעבר לגבולות השיעורים שהעביר, והיא עשויה ללכת ולגדול גם אחרי מותו. "במשך השנים עוד היית יכול להבחין בתוך הישיבות שקשורות להר המור מי למד אצל הרב מרדכי ומי לא", אומר הרב מילר. "היום כבר אין דבר כזה. שיטת הלימוד של הרב מרדכי היא השיטה, אין אפשרות אחרת בכלל. כבר לא מעלים על דעתנו שאפשר ללמוד אחרת, זה כל כך אמיתי שלא יכול להיות משהו אחר. היום אנחנו כבר מחנכים דור רביעי על ברכי הדרך הזאת".
"לא מוכן שיקראו לי פרימיטיבי"
לא אחת הגיע הרב שטרנברג למשרדי הרבנות הראשית והרצה בלהט על נושאים שלטעמו היו טעונים תיקון. כך העיד הראשון לציון הרב יצחק יוסף בהספד שנשא על מדרגות בית המדרש. "הייתי מביט בו בהתפעלות, אומר למי שלידי: 'תראה איך הוא מדבר, תראה את הלהט שלו'. הגיור, הכשרות, ההלכה, אלה נושאים שבערו בו".
ואכן, הרב שטרנברג לא הרשה לעצמו לנוח על זרי הלימוד העיוני. אם אלה כנסים של ארגון ליב"ה, רבני דרך אמונה או רבני הארץ הטובה, ארגונים שבהם תמך והיה חבר, תמיד הקפיד להגיע ולשאת דברים נחרצים. הנושאים שהעסיקו אותו נגעו בדרך כלל לצביונה היהודי של המדינה, כמו גיור וכשרות ציבוריים, ובאופן כללי הוא ראה חשיבות מיוחדת בחיזוק הרבנות הראשית.
בריאיון נדיר, אולי יחיד, שנתן לאתר כיפה בשנת 2016, הסביר בהרחבה הרב שטרנברג את גישתו. אז היה הטריגר הספציפי מעט שונה, אך האקטואליות של הדברים בעינה עומדת. על רקע סערות השבוע סביב נציג מפלגת נעם, שלרב מרדכי היה חלק בהקמתה ובהנהגתה, הדברים נשמעים כמכוונים ישירות אל השיח העכשווי. "אני לא מוכן לאמץ את העמדה שהיא נקודת המוצא שלהם שאני פרימיטיבי", אמר ב־2016. "אני לא מוכן לשבת על ספסל הנאשמים ומשם להסביר למה אני לא פרימיטיבי. לאיש ברחוב קשה מאוד לצאת נגד הקביעה הנחרצת מה מוסרי שממנה נובע שהוא פרימיטיבי. צריך לדרוש להפסיק להסית ולהסיט את הדיון, להגיד בתחושת יושר עמוקה: אני לא מוכן שתקטלגו אותי בתור פרימיטיבי. ואז אני יכול להסביר למה המוסר והקדמה מחייבים אותי להתנגד לך, ואתה תוכל לשמוע מה יש לי לומר ונוכל להתווכח על זה".
הרב גם הדגים כיצד הלך הרוח בתקשורת המיינסטרים מכתיב עולם ערכים שמעמיד אותו ואת תלמידיו בעמדת נחיתות. "שמעתי פעם עיתונאית שואלת פוליטיקאי בכיר 'איך אתה, כאיש שמאל, מתנגד להפלות?', וחשבתי שהתשובה האמיתית לשאלה זו היא: למה אינך שואלת 'איך אתה כאיש שמאל מתנגד לרצח עובר?' השאלה האמיתית היא אם זה רצח או לא. הנחת היסוד שהפלה אינה רצח מעצבת את כל השיח, ומי שמצטרף לשיח הלא נכון הזה מוכרח ממילא להצטדק למה הוא לא ליברל מספיק".
אחת מהמסגרות שבהן השפיע, כאמור, היא ארגון דרך אמונה שהקים תלמידו הרב ברוך אפרתי. הרב אפרתי מספר כיצד מתחילת הדרך הקפיד להתייעץ עם הרב מרדכי, כך ש"לא התקבלה אף החלטה משמעותית בלי שהרב מרדכי היה מעורב בה". "פניתי אליו כי ראיתי בו תלמיד חכם מגדולי ישראל, שהתפיסה האנליטית שלו בסוגיות הגמרא באה לידי ביטוי גם בענייני אמונה, ומתוך כך הערכתי שגם בענייני הציבור היא תביא לנו ערך מוסף", הוא מספר. "אני יכול לומר שהדברים שהוא אמר הגיעו תמיד ממקום של ענווה גדולה, חוכמה גדולה ויראת שמיים. יראת שמיים שממש ניכרת".
הרב אפרתי מספר על פן שהיה מפורסם פחות באישיותו של הרב שטרנברג. כמי שהיה חלק מהקבוצה שהתפלגה מישיבת מרכז הרב והקימה את הר המור, הביקורות שליוו את המהלך הושמעו לא פעם כלפיו. לדברי הרב אפרתי, לרב שטרנברג הייתה שאיפה מעשית לאחות עד כמה שניתן את הקרע ההוא. "היה חשוב לו, והוא אמר לי את זה כמה פעמים, שיופיעו בתוך המפגשים והכנסים שלנו תלמידי חכמים שמגיעים מכיוונים שונים. גם כיוונים שיש מחלוקות בינינו לבינם", הוא מעיד. "היה חשוב לו שבדברים שיש הסכמה נלך יחד. שמעתי ממנו כמה פעמים, כמה שהיה רוצה שיתוף פעולה רחב יותר בין רבנים ממרכז הרב לרבנים מהר המור. זה היה חשוב לו, בענייני יישוב הארץ או בעניינים אחרים שבהם אין מחלוקת".
המגמה של הרב שטרנברג ליצור חזית אחידה רחבה ככל האפשר בעניינים שבקדושה ניכרה מאוד גם בהספדים שנערכו לו. הרבנים שהגיעו להספיד ייצגו קשת של שיוכים שונים, אך בפי כולם הערכה והוקרה לרב שטרנברג. הרב אפרתי נזכר במאבק שניהלו בעבר נגד ניסיון לקיצוץ סמכויות הרבנות הראשית, שאליו גייס הרב שטרנברג שותפים לא שגרתיים. "הוא ערך מפגשי חיזוק עם הרבנים הראשיים כדי לעודד ולטכס עצה. יחד איתו הופיעו הרב גדעון פרל מאלון שבות והרב ישראל רוזן ממכון צומת, שרחוקים ממנו בדעות ובתפיסה. ובכל זאת, בגלל המכנה המשותף של חיזוק הרבנות הראשית ועמידה על כבוד תורה, היה חשוב לו ללכת דווקא איתם".
התמסרות מיוחדת לבן המיוחד
ספרי המעשיות על גדולי ישראל מלאים באגדות מפליגות על תלמידי חכמים שיצאו לגלות ארוכת שנים, בקושי הכירו את פני ילדיהם ו"שמו עצמם כעורב" כלפיהם. על הרב מרדכי אי אפשר לספר סיפורים כאלה, מפני שראה בגידול הילדים משימה ראשונה במעלה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים.
"לאבא אין תחליף", ספד לו בקול חנוק בנו, הרב אביחי שטרנברג. "זכינו שהיה לנו אבא ויותר מזה - אנחנו זוכים שיש לנו אבא. הוא היה אבא שכל כך נוכח בחיי ילדיו, סבא שנוכח בחיי נכדיו. והנוכחות לא מתבטאת רק בהקשרים המעשיים - אלא אישיות שנוכחת ומצויה בכל אחד מהילדים והנכדים. אנו אחוזים באבא - והוא נוכח בנו. אבא היה כל כך גדול ועם זאת כה פשוט. התגלמה והתגשמה בו הופעה חדשה של תורת ארץ ישראל".
לנוכחות הזאת הצטרף פן שנכסה מעיני הציבור כל השנים, והוא ההשקעה הרבה שהקדיש הרב שטרנברג לבנו שלומי, בעל צרכים מיוחדים. במסירות אין קץ טיפל בו בשבתות ובחופשות שבהן חזר הבן הביתה. ההתגייסות של הרב מרדכי לא הייתה רק למען בנו, אלא למען כל המשפחות שמתמודדות עם ילד בעל צרכים מיוחדים. הוא היה שותף בהקמה וחבר הוועד המנהל של עמותת 'אבוקת אור' שמפעילה מערך דיור בקהילה למי שזקוקים לשילוב וסיוע, וגם בנו התגורר בדירה כזאת.
"אחי כולו מחמדים, חמדת ה'", ספד לו אחיו ושותפו עשרות בשנים, הרב עמיאל שייבדל לחיים ארוכים. קל היה לזהות את השברון על פניו של אח קרוב, תאום, שידו לא זזה מיד אחיו במשך כל השנים. עם עצירות ארוכות, בקול שבור וסדקי מילים, ביכה במשך זמן רב את אחיו שנפטר.
"נפל העמוד שעליו אנחנו נשענים, שהישיבה הזאת עומדת עליו", זעק. "אבל הזרעים שזרע, השתילים ששתל, בכל מרחבי ארצנו הקדושה, בישיבתנו, ובכל הנפשות. בגמילות חסדו, כמה שבורי לב הוא בנה. כמה חולשות הוא חיזק. בדבריו, בתפילותיו, במחשבותיו. וכל מה שהוא שתל וזרע, בגבורת חסדו, ובתלמודו, בעומק תלמודו, לא יבלו חלילה. ימשיכו ויצמחו בנחלות שדותינו. בלבבותינו, בנפשות של תלמידיו שכולם קרוביו. וכולנו נמשיך את תורת ה' שבפינו. והוא משמי שמיים ביתר תוקף, ב'ילכו מחיל אל חיל', יוסיף לחזק את משפחתו וגם את אחיו, את כולנו, את כל תלמידיו ותלמידי תלמידיו, ואת כל הארץ הזאת".
השנה האחרונה הייתה קשה לרב ולמשפחתו. מאז שהתגלה אצלו סרטן הריאות, רצף של טיפולים החליש את גופו מאוד. את השיעורים אומנם המשיך למסור עד יום חמישי האחרון, וביום רביעי שעבר עוד הגיע לישיבה, אך הדבר היה כרוך במאמצים עילאיים. תלמידיו מספרים כי את כוחותיו הלא רבים הקדיש במלואם לשיעורים הקבועים. כשעה לפני השיעור היה מגיע לחדרו בישיבה כדי לנוח מטורח הדרך ולאגור כוחות, ולאחר שעשה את הדרך הקצרה מחדרו אל חדר השיעורים נדרשו לו עוד דקות ספורות כדי להסדיר את נשימתו. ובכל זאת, לא ויתר על הזכות ללמד תורה לתלמידיו, כפי שעשה במשך חמישים שנה.
אחד השיעורים שמסר באותה תקופה ונחרת אצל התלמידים כמין צוואה שבדיעבד, ניתן בתאריך הסמלי ג' באלול – יום פטירת הרב קוק. הרב שטרנברג חזר על שאלה שהעסיקה אותו רבות: מה עומד מאחורי האמרה "אם דומה הרב למלאך ה' צבא־ות יבקשו תורה מפיהו", הרי מטרתנו בעולם להיות בני אדם ולא מלאכים. על כך השיב הרב, באריכות ובעמקות, את העיקרון שאפיין את חייו ואותו ביקש למסור לתלמידיו סמוך לפטירתו: מלאך כאן במשמעות שליח, זה שאינו עושה דבר לעצמו אלא רק למען המטרה שלשמה ציווה אותו המשלח, ורק מרב שרואה עצמו ככזה ראוי ללמוד תורה.
לתגובות: [email protected]
***