עטרה ופרופ' מיכאל הסופר (שם משפחתם) הגיעו מסיבות משפחתיות לעיר הובט שבאי טסמניה, מהמקומות הנידחים ביותר ביבשת אוסטרליה. מיכאל התמסר שם לעבודתו האקדמית. בהובט היה מניין של עשרה יהודים שאמנם התכנסו בשבתות וחגים, אך היו חסרי ידע בסיסי בהלכות ומנהגי ישראל. כך למשל, הם נהגו לקיים חזרת הש"ץ גם בתפילת ערבית.
ויהי היום, והחזן שהיה גם "בעל קורא" וכו' חייב היה להגר מאוסטרליה. הוא ניגש למיכאל וביקשו למלא את מקומו בקהילה. מיכאל ועטרה, שניהם אתאיסטים ופרו־קומוניסטים, פרצו בצחוק. אבל "החזן" בשלו: "אתה יודע עברית ותקרא בתורה כפי שאתה יודע ותתפלל לפני התיבה בהתאם למה שכתוב בסידור". לאחר הפצרות מרובות נענה מיכאל. מעמדו כאישיות מרכזית בקהילה קירב אותו אט אט לעשייה טכנית של אותן מצוות מעטות שעטרה זכרה מבית אביה.
ויהי היום ומיכאל נקלע למצוקה רוחנית כלשהי. הוא דיבר אל השמיים ואמר: "אם יש מנהיג בעולם כמו שהיה משה רבנו בשעתו, אז שיתגלה אליי, כי לא נוח לי באי הידיעה הנוראית שלי בענייני יהדות".
כעבור מספר ימים הופיע בהובט הרב שניאור חיים גוטניק ממלבורן. הוא התהלך ברחובות כמי שמחפש משהו ולבסוף נתקל במיכאל, שהתנפל עליו כמוצא שלל רב. הוא ביקש את הדרכתו בשאלות יסוד ביהדות, והרב גוטניק הסביר לו כי הוא עומד לרשותו ככל שיידרש. הרב גוטניק הגיע להובט על פי הוראת הרבי מלובביץ', מבלי שהוסבר לו מדוע ולמה.
קצר המצע מהשתרע, וניתן לספר על מאות מקרים דומים עם הוכחות שאינן ניתנות להכחשה. פתחתי בסיפור הזה כדי לעורר אצל מכובדי הרב אליעזר מלמד זיק של רצון להתנצל על האופן שבו הוצג הרבי מלובביץ' בכתבותיו.
קדוש עליון, יחיד בדורו
לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של הרב מלמד, מדוע ראה צורך להעלות פרשה מלפני למעלה מחמישים שנה, כאשר 98 אחוזים מהמעורבים בה לטוב או למוטב אינם בין החיים. זו הרי אינה עבודה אקדמית, אלא הישענות חופשית על מי שחושבים שכל מרכיבי הפרשה מוכרים להם. מדוע לא שוחח הרב מלמד עם ר' יצחק הולצמן נ"י, מזכיר הוועד למען שלמות העם, שתחת ידו פרוטוקולים ומסמכים אותנטיים המכסים את כל תקופת "גיורי וינה" והמאבק לתיקון חוק השבות. במקום זה העדיף להציג את הרבי מלובביץ' זצ"ל, קדוש עליון, יחיד בדורו, שעיניו שוטטו בכול והגיעו עד למקומות הנידחים ביותר ומצודתו פרושה באמצעות שלוחיו בכל ערי תבל, כמי שנכנע לחבורת שתדלנים שהסיטו אותו מן האמת, המוכרת לאלה שאת עמדתם מאמץ הרב מלמד.
הרב מלמד יהיה זכאי לכל מה שיחפוץ אם ימצא במכתב כלשהו של הרבי, בשיחה או בעדות כלשהי, שהרבי השתמש במילה רע (חוץ מבציטוט של פסוק). הוא נזהר בלשונו באופן מופלג, ולא יעלה על הדעת שהטיח האשמה כלשהי במאן דהוא מבלי שהיה הדבר ברור לו חד וחלק. הוא מעולם לא קנה דיווחים ולחצים של שתדלנים, במיוחד בנושאים שהם קריטיים לקיומו של עם ישראל.
חודשים לא מעטים הייתי מעורב אישית, יום ולילה, בפעילות של "הוועד למען שלמות העם" לתיקון חוק השבות. הרבי היה מודע לכך. באחד הימים טסתי ל־770 וביקשתי מהרבי (בנוכחות נציגי ההסתדרות הציונית, אליעזר שפר ז"ל ויבל"א אריה האן) שחב"ד תתמוך במפקד הציוני בארגון העולמי של הסטודנטים הדתיים בראשותו של נחמן קידר (שהייתי סגנו), וכך אוכל להיות חבר הנהלת הסוכנות היהודית. תוכניתי הייתה שאז, מהמקום הזה, יקום מוקד כוח חשוב נוסף שייאבק בחוק השבות המעוות. תשובת הרבי הייתה מיידית: צר לי לאכזב אותך, אבל חב"ד אינה פוליטית בשום צורה ואופן, והיא לא תוכל להשתלב במשחק הזה. הרבי לא קנה שום הסבר, כיצד ניתן לעשות זאת מבלי שתורגש טביעת האצבעות של חב"ד. הוא היה זך, נקי וטהור בכל מוצא פיו וכלל הליכותיו. ועל "כפי הנראה" אין מבססים כתבה והכפשה.
דיינים שאין להרהר אחריהם
הרב מלמד מזכיר במאמריו מספר נכבד של דיינים, ביניהם אבות בתי דין מהחשובים ביותר (אגב, כולם מהאגף הליטאי של עולם התורה), שנסחפו לכאורה לפסול את "גיורי וינה". אם זה נכון שהללו נכנעו ללוביסטים ולפרסומים שגויים, והתנהלו באופן שהרב מלמד מציג ברשימותיו, הרי שיש לערער על כל פסיקותיהם כאבות בתי דין ודיינים. נפגשתי אישית עם אב"ד הרב אליעזר גולדשמידט ז"ל בביתו מספר פעמים. הוא היה הבריח התיכון בכל הקשור להפסקת "גיורי וינה". חכם הרזים שהריח אי יושר מקילומטר. הוא לא היה מעז לפסול את "גיורי וינה" על סמך מאמר בביטאון סאטמרי או על סמך כתבה בעיתון "שערים".
סיפור "גיורי וינה" הוא הכסף הקטן בכל פרשת "מיהו יהודי" הנגררת עד היום. חבל שאין אזכור במאמריו של הרב מלמד וגם אין ביטוי מחאתי כלפי עמדת שרי המפד"ל בזמנו. אלה השלימו עם מחיקת המילה "כהלכה" מהחוק בטיעון משונה, כפי שהתבטא והסביר לכול שר הפנים ד"ר יוסף בורג: "גיור הוא מושג הלכתי וממילא הוא חייב להיות כהלכה". תחת הפרשנות הזאת הגיעו ומגיעים לישראל גויים גמורים כמים לים מכסים. הם היו והינם התשתית האלקטורלית של מפלגת ישראל ביתנו, בראשותו של ח"כ אביגדור ליברמן.
יהדות התורה, ובמיוחד הפלג הליטאי הפוליטי, לא התעניינה כלל ב"גיורי וינה" ולא התעלפה מהשמטת המילה "כהלכה". ח"כ הרב שלמה לורנץ ז"ל לא ראה בכל הסוגיה הזאת משהו שקשור ליהדות החרדית. היום, יורשיו עומדים המומים מול ממדי תופעת ההתבוללות במדינת ישראל, והם מבקשים לתקן את חוק השבות בכנסת החדשה.
"נעשיתי יהודי באופן אוטומטי"
עד היום איש אינו יודע, כולל מזכיריו האישיים, על בסיס מה יצא הרבי מלובביץ' החל משנת תשל"א בהאשמה חמורה שרושמים גויים כיהודים. באחד הימים הוזמנתי לפגישה אצל הרב שמואל חפר ז"ל, מנכ"ל מוסדות "בית רבקה" ומהבולטים בחסידות חב"ד, וכך אמר לי: "הרבי חוזר ואומר שרושמים גויים כיהודים, ואנחנו יודעים כחסידים שזוהי האמת. אלא שהעיתונאים שואלים אותנו השכם והערב היכן ההוכחות ואין לנו תשובה. נקוב את שכרך ואתנה, ותעזור לנו להמציא את ההוכחות".
כמובן שדחיתי את הצעת השכר ואמרתי לרב חפר שיש לעבוד על כך באופן מקצועי, ולא על סמך סיפורים של פלוני או אלמוני. "מה שתציע נעשה" השיב.
נסענו מייד למשרד הראשי של "מודיעין אזרחי", בראשותו של שלום ירקוני שהכרתיו היטב, והרב חפר סיפר לו במה דברים אמורים, וביקש להמציא את ההוכחות. כעבור שלושה ימים בלבד נקראתי למשרדו של ירקוני. ישבו שם שלושה חוקרים ובידיהם ערימה ענקית של תעודות זהות של גויים מוחלטים הרשומים כיהודים, אף מבלי שהצהירו על יהדותם מכיוון כלשהו. כעבור כמה ימים נערכה מסיבת עיתונאים עם ההוכחות, ובעמוד הראשון ב"מעריב" של אותם ימים ציטט העיתונאי אברהם תירוש בכותרת את אחד העולים האומר: "בווינה נעשיתי ליהודי באופן אוטומטי". אז מהיכן ידע הרבי מלובביץ'? ראו הסיפור בתחילת הרשימה.
בשורה אחרונה ייאמר כי מעולם לא שמעתי מאיש גינוי כלפי הרב שמאי גינזבורג זצ"ל, שספריו שוכנים בספרייתי. הוא לא הואשם במעורבות אישית ב"גיורי וינה", ולא ברור כלל מדוע הפך אותו הרב מלמד הנכבד לכוכב של הפרשה הזאת.
הכותב היה הסופר הפוליטי של עיתון "הצפה", והיום עורך ובעלים של השבועון האינטרנטי "בסוד שיח"
***