אומר הנביא מיכה: 'תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב'. זוהי מידת האמת המנחה את יעקב אבינו, עוד בבטן אימו, וכחותמו של הקב"ה שהוא אמת. כי כשיש אמת בבני-אדם, אז מודים הם שהוא יתברך עשה את השמים ואת הארץ. ומשכך, משקיף ה' בצדק על הארץ, שנאמר: 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף' כך נאמר בשער האמת בספר 'אורחות צדיקים'.
לכל מתבונן, מידת אמת זו עוברת כבריח-התיכון ההולך ומתחזק, לאורך הפרשיות האחרונות ובכללן פרשתנו, וזאת מאז ששמע יעקב-אבינו מאמו את אשר אמר לה ה' עוד בהריונה: 'שְׁנֵי גיים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר'.
משהבין יעקב ששני הלאומים, הוא ועשו אחיו ייפרדו, כי כך גזרה ההשגחה העליונה, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וגו', העמיק יעקב את אחיזתו בארץ ישראל, בה ארציות ורוחניות ירדו כרוכים לעולם, ובה אמור הוא להתברך, על ידי רכישת הבכורה. כך, כדי לחזק זכייה זו, אף לבש בגדי עשיו כבקשת אמו, כדי שיצחק יברכו ב: 'וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ... עד ' וָאֲבָרְכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה'. אומר 'אור החיים' הקדוש, ברכו ברכות רוחניות וגשמיות.
כנגד הרוחניות, אמר בהעלם ' וָאֲבָרְכֵ֑הוּ', מבלי להרחיב, וכנגד הגשמיות, אמר 'וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וגו' בתוספת וא"ו . לומר לך, שמלבד העולם העליון שבחר אברהם לבניו, שהוא עיקר תכלית זרע ישראל עוד יתן לו בעולם הזה מטל השמים ומשמני הארץ.
כך גם משיוצא יעקב את ארץ-ישראל לחרן, כמצוות הוריו, חולם הוא על אותו שילוב מופלא, סולם המוצב ארצה אך ראשו מגיע השמיימה, ארציות ושמימיות המחוברים זה לזה ביציבות ובאיתנות, כברכת אביו.
כשמונה הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל לרבה של ירושלים, בעת הכתרתו נשא דברים ואמר: רב ראשי בפרט ורבנות ככלל, צריכים לעמול, להגשים ולממש את חלום יעקב, הלכה למעשה. להיות מחד מעוגנים בארץ, מעורים בבעיות הציבור ודואגים לצרכיו כאותו סולם, המוצב ארצה, ומאידך, ראשו מגיע השמיימה, שומר על קומה זקופה, מבלי להתקפל מפני לחצים ומשבי רוח זמניים.
כך אכן ראינו את יעקב-אבינו, איש הרוח ואיש המעשה, גם בכל שנות עבודתו אצל לבן-הארמי. ועתה בפרשתנו, ממשיך יעקב באותה דרך אמת, שהותוותה לאימו עוד בטרם לידתו, 'שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ', מבלי לסטות הימנה כי הוא זה.
הואיל ואין אפשרות שנשב יחדיו, ואותי ברך ה' - 'הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ', עליך ללכת שעירה! אומר, כ"ק האדמו"ר מסטרופקוב זצ"ל, בספרו 'דברי יחזקאל' שאכן עם מסר זה יש להבין כך את הפסוק הראשון בפרשה, 'וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו: אַרְצָה שֵׂעִיר וגו'', היינו: ארצה שעיר! – עשו אחי, עם מלוא הכבוד, מקומך בשעיר ולא בארץ ישראל.
לכן, לך שעירה! ואל לך להתיישב בארץ כנען. ומוכיח הוא זאת באופן פשוט, שהרי בתחילת פרשתנו עשיו עדיין כלל לא היה בשעיר. רק בפרק לג, טז, כתוב 'וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה', ורק בסוף הפרשה, ב'שישי', פרק לו, ה, ויֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו וגו''.
יעקב ממשיך בדרכו, דרך האמת הבלתי ניתנת לפשרה, ובדרכו המיוחדת לו ולזרעו, אין הוא חי בעולמות עליונים גרידא, וכשם שפעל בתחבולות בעבודתו אצל לבן-הארמי, כן עתה לקראת המפגש עם עשיו, פועל הוא בתכסיסי מלחמה ושלום. וכאסטרטג, מכין הוא את עצמו, לא רק לתפילה שהרי בגין ענוותנותו אומר איש האמת, 'קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת', אלא גם לדורון וגם למלחמה.
וכדי למנוע את ביצוע הפשע של ה'פתרון הסופי', הלא הוא חיסולו, ובעצם חיסול כל בית-ישראל, וכלשון המדרש 'ירא אנכי אותו שיכני אם על בנים', חיסול אותו מבקש עשו להוציא משכבר אל הפועל, מחלק הוא את מחנהו לשניים ועומד בראש וכלם מאחוריו, בתקווה שאם הרע מכל יגיע, 'והיה המחנה הנשאר לפליטה'. דאג הוא להמשכיות ונצחיות עם-ישראל על ידי הנותרים, הפליטים, שישקמו את בית ישראל.
הגם שזכה בשתי הברכות, והיו ידיו כידי עשו, שמר יעקב-אבינו מכל משמר שקולו ימשיך להיות קול יעקב, קול איש-תמים, קול יושב אהלים. על כך מעיד הכתוב, 'וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם' . שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו, ומעל הכל שלם במידות. אך הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, מפני שהם בעלי דרגה גבוהה ויניקתם ממקומות גבוהים.
לכן, נענש יעקב אפילו על שלא עשה די למען אחיו, על כך שלא עסק די בקרוב לבבות בכך שהסתיר את דינה מעיני עשיו והחביאה בתיבה, ולא נתנה לאחיו לאישה. הגם שהיה עשיו רשע, ולמרות שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, היה עליו לתתה לו לאישה כדי שתקרבהו לאביו שבשמים.
יעקב נשא תפילה: 'הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו'. הצל נא אותי הן מהצביעות שבעשיו שאין תוכו כברו, ורק כלפי חוץ מתנהג עמי באחווה, והן מ"העשוויות" שבו שמבקש כל העת להורגני. אולם הקפידה על יעקב-אבינו הייתה על שהיה עליו להתפלל גם שאחיו הרשע יזכה לחזור בתשובה, כתפילתנו 'והכן לבבם אליך'.
ולכאורה תמוה הדבר, וכי היה לו לאפשר לדינה להינשא לו? והרי מפורש בגמרא פסחים שכל המשיא בתו לעם הארץ, כאילו כופתה בפני הארי? אלא, אומר רבי נתן צבי פינקל, ה'סבא מסלובודקה', הטענה כלפי יעקב אבינו היא שהוא לא נאנח בשעה שנאלץ לסגור את התיבה כשדינה הייתה מוסתרת בתוכה.
פעולה כזו, היה על יעקב לעשות בצער כשהוא אומר בליבו 'צר לי שאיני יכול לתתה לעשו לאשה, אולי הייתה מחזירתו בתשובה'. ואכן בגור-אריה כתב שלקיחת דינה על ידי שכם בן-חמור הייתה מידה כנגד מידה.
בכל סיטואציה יעקב ממשיך להתמיד באמת שלו, ומתווה בהתנהגותו לזרעו אחריו את הדרך אשר ילכו בה. כך כשהוא פוגש לקראת סוף הפרשה את המלאך, שרו של עשו, הגם שנאלץ להיאבק עמו עד עלות השחר, אינו מרפה ודורש הוא ממנו את ברכתו. דורש הוא חיזוק לדרכו, שיחדל מלהיות שטן לדרכו, דרך האמת.
נמצאנו למדים, שעיקרה של ברכת יצחק ליעקב היא שילוב זה של ארציות שמימית שמתאפשרת דווקא ובעיקר בארץ-ישראל, כפי שנאמר: 'וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹקים לְאַבְרָהָם'. לכן אומר יעקב למלאך, 'לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי!'. רק אם תודה לי שאת ברכות יצחק אבי קיבלתי בדין, וארץ ישראל בה נושקים שמים לארץ, ובה ירושלים של מעלה כנגד ירושלים של מטה, ניתנה בירושה לי ולזרעי. ואם צריך להיאבק, נאבק אני וזרעי עד עלות השחר, עד בוא הגאולה השלימה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל