יעקב אבינו מחליט לקחת את נשותיו, בניו ובתו ולעזוב את לבן ורמאותו והסביבה העוינת ולחזור לבית אביו. הוא דרוך לקראת מהמפגש שצפוי לו עם עשו אחי שמתחלק לשתי יישויות- אח ועשו וחושש כיצד מסתדרים עם שתיהן.
כחלק מההכנות למפגש יעקב בנחל את כל משפחתו וכשהוא מסיים הוא נותר לבד: "ויוותר יעקב לבדו", בדומה לפרשת ויצא כשנשכב לישון ונפגש עם מלאכים. שם בחלום ראה מלאכים עולים ויורדים, וכאן גם כן: "ויאבק איש עימו". הוא והמלאך נאבקים והוא מוכרע לגמרי: "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כך ירך יעקב בהיאבקו עימו": מה משמעות הנגיעה העדינה של המלאך ביעקב, לאחר כבר איתנים שבו הם נלחמים זה בזה?
בשיחת משנה המלאך את שמו של יעקב לישראל. מה תוצאת הנגיעה? ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על ירכו". הירך הוא השריר החזק בגוף שמאפשר לאדם את העמידה היציבה על הקרקע. יעקב תמיד נע בין "ראשו מגיע השמימה" ובין "מוצב ארצה". עוד בבית אביהם החלוקה בין יעקב ועשו היתה בין יעקב שספון במעיינה של תורה: "איש תם יושב אהלים", לבין עשו ששקוע עמוק בעולם הפיזי ייצרי: "איש ציד איש שדה", אבל יעקב עבר במשך 20 שנה סדרת חינוך אגרסיבית בביתו של לבן הארמי, וחש על בשרו את אתגרי העולם ודרכי התמודדות. הוא חוזר לבית אביו, לארץ ישראל, כשהוא מצוייד באחיזה בקרקע, יחד עם מידותיו הרוחניות. החלום עם עולם המעשה התאים לעשו ולמלאך. השר של עשו נאבק במשך לילה שלם עם יעקב ומנסה לגרשו מאחיזתו בקרקע. הוא מצליח רק באופן חלקי כשהוא נוגע בירך יעקב ומנסה לנתק את גיד הנשה שמחבר בין השריר לעצם.
נגיעת המלאך מותירה את יעקב צולע אבל עדיין על רגליו ומתברר שאין לעשו שום יכולת לפגוע באופן מוחלט וסופי בעצם של יעקב שמסמלת את האידיאלים העצמיים והבסיסיים וכל המידות והתכונות האלוקיות שעם ישראל נושא בתוכו. המלאך לא מצליח לפגוע בשריר הירך- הכוחות הגשמיים הכלכליים והביטחוניים של העם, אבל מצליח לפגוע בחיבור ביניהם. ניתוק מוחלט של הגיד יגרום לשיכחה של החיבור בין הגוף לנשמה, בין הכוחות הגשמיים לבין אלו הרוחניים והסיבה שנאסר עלינו לאכול את גיד הנשה הוא שכבני יעקב לא נשכח את הצורך בחיבור התמידי בין הגוף לנשמה. "ויוותר יעקב לבדו"- מדוע נותר יעקב לבדו? מדוע בניו לא דאגו לבדוק היכן ומדוע הוא מתעכב כל הלילה? בשעה הקריטית שהוא נזקק להם הם אינם לצדו.
על כך שבני יעקב הפקירו את אביהם מבלי שליווהו נאסר עליהם ועל הדורות לעתיד לגעת בגיד הנשה, פן ישכחו את החיבור ההכרחי בין הכוחות החומריים לרוחניים ונסתפק באחד מהם. עשו מבין שהוא לא יכול ליעקב, אז הוא מחבקו ומנשקו, מבקש להחזיר לו את מתנות שקיבל ואף מציע לו ללכת יחדיו בשותפות. יעקב כתגובת נגד מתעקש להעניק לעשו את המתנות, אך מסרב לחבור אליו ומציע לאחיו שיעבור לפניו והוא יתנהל לאיטו. מכאן ולעולם נפרדים שניהם לשני לאומים שונים בתכלית. עשו שב לשעיר ויעקב נוסע לסוכות, כשהוא אינו מוותר על החיבור בין הרוח לחומר אבל מעניק לחומר מקום משני בחייו; ויבא יעקב שלם.."- מאז ועד היום זהו המתווה לקיומו הנצחי ושלמותו של עם ישראל.
הכותב הוא נשיא האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה