מדינת ישראל נמצאת בסחרחורת פוליטית זה כמה שנים. ממשלות קמו ונפלו, שרים התחלפו ועמם גם המדיניות של כל משרד ומערכת כזו ואחרת. אבל מעל לכל השינויים הדרמטיים שמתרחשים במערכת הפוליטית, נראה שיש נושא אחד שלא עובר בשתיקה, הן מצד הפוליטיקאים והן מצד הציבור והתקשורת.
פעם היה זה הנושא הביטחוני אשר הדיר שינה מכל אב ואם, מכל פוליטיקאי וכתב צבאי בערוץ כזה או אחר. היום נראה שלצד הדברים ישנו נושא אחר שתופס את כל הכותרות – חינוך הילדים. מאז פרסום ההסכם של ראש הממשלה מיועד נתניהו למול מפלגת "נעם" ויו"ר המפלגה אבי מעוז, בו הוסכם כי האגף האחראי על תכני העשרה ולימוד חיצוניים למערכת החינוך יהיה תחת מעוז, השיח החינוכי גועש ורועש.
חשוב לציין כי מראשית כניסתה של מפלגת "נעם" למערכת הפוליטית, שמו ראשיה לנגד עיניהם את חינוך הילדים ו"תיקון מערכת החינוך" בראש סדר העדיפויות. נאומיו של מעוז בכנסת עסקו רבות בתכני החינוך והגישות השונות, בפרוגרסיביות והליברליות שחדרה למחוזות החינוך. מעוז הצביע רבות על גופים חיצוניים הממומנים בידי ממשלות זרות אשר מחדירים אל מערכת החינוך תכנים שנויים במחלוקת ומשרישים בילדים תפיסות מוטות וכו'.
אך יש להבין את מהות הוויכוח, את מהות המאבק. כולם מבינים שקשה מאוד לשנות את דעותיו של אדם. ככל שהאדם גדל, כך הוא מתעצב ומתייצב. כמו עץ שגדל, ככל שהוא מתבגר כך הוא מתקשה ועומד בפני רוחות קשות. לעומתו, עץ צעיר הוא רך וניתן לכיפוף, לעיצוב ויישור בהתאם. כדי "לנצח" במאבק הדעות – כולם מבינים שצריך להתמקד בילדים הרכים. שם השיח עוד ניתן לשכנוע ושם אין איש יודע. "גירסא דינקותא" מה דקיבלת עוד בילדותך, ילך וילווה אותך לאורך שנותיך.
מתוך הבנה זו מתרחש המאבק האמיתי. גופים ליברלים ופרוגרסיביים מנסים להכניס את דעותיהם כדי לעצב את הדור הבא, ואלו שמנגד מנסים לעצור את שטף הדעות הקלוקל מצידם. הבעיה – המערכת פרוצה ולא שקופה. אין מנגנון הולם ויציב בכדי לסנן את התכנים המתאימים להעשרת הילדים מחוץ למערכת החינוך ולהעניק להורים את יכולת הברירה וההחלטה השייכת להם. כיום ישנם כ-3,000 גופים חיצוניים במערכת וספק האם מישהו מהקוראים יודע למנות לפחות 3 מהם ואת פעילותם, המימון שלהם וכן הלאה.
פה הסיפור האמיתי, פה מלחמת הדורות. ההורים אינם מודעים לתכנים העוברים לילדיהם כראוי ולכן לא יכולים או יודעים לעצור דעות ורעיונות שאינם מתאימים מבחינתם. החור השחור מאפשר לאג'נדות רדיקאליות לחדור פנימה ולהשתלט על השיח, לעצב את המדיניות הרבה לפני שתעלה מעל פני השטח. הנפגעים העיקריים הם הציבור המסורתי, הימני והדתי-לאומי אליהם חודרות הדעות הללו מבלי שהם מסכימים להן.
כאן המאבק של אבי מעוז נכנס. מטרתו – יצירת שקיפות ומודעות לתכנים החיצוניים במערכת החינוך ומניעת מימון ולגיטימיות מתכנים ודעות המנוגדות לרצונם של ההורים. כל מי שאומר שמעוז יכניס לילדים תכנים וישטוף את מוחם, אין הוא אלא טועה, מסית ודמגוג. מעוז רוצה לחשוף את האמת בפני ההורים בכדי שיחליטו בעצמם האם אכן רוצים הם בתכנים המוצעים לילדיהם ולהעביר את חינוך הילדים חזרה לידי ההורים.
האם יש הורה שלא רוצה לדעת מה הילדים שלו לומדים? האם יש הורה שלא רוצה שילדיו ילכו בדרכו ובדרך אבותיו? האם יש מישהו שיסכים להפקיד את חינוך ילדיו לגורמים חיצוניים שאינם תואמים את אמונתו וערכיו? לכן הגדר הפרוצה צריכה להיסגר, החור השחור צריך להתבהר. אין מה לפחד, בסה"כ מחזירים את הכדור לידי השופטים באמת ולא לידי גורמים חיצוניים.