במחוזות ההזיה
הנה לכם עוד עדות קטנה עד לאן מגיע הטרלול שפשה בארצנו הקטנטונת.
זהו סיפורו של טופס מקוון שמנפיק משרד החינוך של מדינת ישראל. הטופס מיועד למנהלות מעונות וגנים שמבקשות לתאם לילדים מסוימים במעון או בגן תצפית של מומחית שתאבחן אם הם זקוקים לסיוע מיוחד בהתפתחות.
אלא שכאשר מגיעה מנהלת מעון או גן למלא את הטופס היא מגלה שבתיאור הגדרותיו האישיות של הילד יש למלא לא רק את שמו, שם הוריו, הכתובת וכיוצא באלה, אלא גם להגדיר את מינו, וכאן האופציות הן... זכר, נקבה או אחר.
הבנתם את האירוע? אנחנו מדברים על ילדים בגילאי שנה עד ארבע, וגם לגביהם צריך לבדוק אם הם לא בחרו לעצמם מגדר חדש כלשהו. ועכשיו תגידו אתם אם לא ירדנו קצת מהפסים.
אל תזלזלו בכבודה
ההסבר לגובה המופרך של משכורת נשיאת בית המשפט העליון הוא הסבר נפלא ומרתק. צודקים המסבירים והמתרצים. זה בהחלט נכון שאנחנו לא רוצים לראות שופט, ובעיקר לא את השופט הבכיר בישראל, נתון לפיתויי שוחד, אבל דחילכום, כמעט 120 אלף שקל לחודש? כמעט כפול מראש ממשלה ונשיא המדינה? עד כדי כך אין לכם אמון בכבוד השופטת ואתם חושדים בה שלא תעמוד בפיתויי השוחד? אני דווקא הערכתי אותה הרבה יותר. סברתי שגם תמורת הרבה פחות לא תהיה כבוד הנשיאה נתונה לפיתויים שכאלה. אל תנסו לשכנע אותי אחרת.
להתפכח מההתפכחות
שמעתי כמה מאנשי הימין מהרהרים נוגות בכך שאם המונדיאל היה לפני הבחירות היה נוסף לגוש הימין עוד מנדט אחד לפחות לנוכח השנאה הבוטה המתגלה בין הטריבונות בקטאר כלפי כל מה שישראלי.
רציתי להרגיע אתכם ולהזכיר שטבען של התפכחויות השמאל שהן תופסות לזמן קצר מאוד. אל תבנו על זה. אפשר רק להיזכר בטור ההתפכחות לרגע של יוסי שריד ז"ל 'חפשו אותי' אחרי שראה את הפלשתינים רוקדים על הגגות אל מול שיגורי הטילים של סדאם חוסיין לעבר גוש דן ובפיהם שירת 'יא-סדאם יא-חביב אודרוב אודרוב תל אביב'. לא חלפו ימים רבים וגם ממאמר ההתפכחות הזה התנער שריד וכהגדרתו התעשת וחזר להבין לליבם של הפלשתינים. אני מרשה לעצמי לנחש שלא קיתונות של עלבונות שיורעפו על ראשם של עיתונאים ישראלים בקטאר יביאו להתפכחות של ממש אצל מישהו בשמאל. תרגיעו.
אחריו המבול
למישהו יש הסבר לאירוע המוזר שהתרחש לפני כשלושה שבועות בחדר הישיבות של ממשלת ישראל? ראש הממשלה, יאיר לפיד, קיים ישיבת סיכום וכזכור הבטיח שהוא ואנשיו עוד ישובו לשם מהר מכפי שנדמה לנו. זכותו לחשוב ולקוות ואולי גם תפקידו לחשוב ולקוות, אלא שמשום מה הוא בחר להגדיר את הישיבה כישיבה האחרונה של ממשלתו.
מישהו יכול להסביר מדוע ולמה? באיזו סמכות כבודו מקפל את הממשלה לפני שמסרת את השרביט למחליפך? יש כאן עוד מדינה לנהל וכבודו מוזמן להמשיך ולתפקד כל עוד לא הודיעו לך אחרת. כל עוד לא הוקמה הממשלה החדשה, מר לפיד, אתה מחויב לקיים ישיבות ממשלה סדורות בכל יום ראשון. זה חלק מהסיכום שלנו כאזרחים עם ראש הממשלה במדינה הזו.
קשיי הבנה
יש משהו שאני מתקשה להבין. איך קורה שאותם הקוראים לא לקבל את דין הבוחר, בהפגנות (אייזנקוט), במרד מיסים (ליברמן), בסירוב לשתף פעולה (לפיד) ועוד, אותם אנשים מסבירים את הקריאות שלהם בדאגה לכך שמא ישראל תפסיק להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. העניין הזה של דמוקרטית לא סותר קצת את הקריאות שלהם?
על החתום
אל הרשתות החברתיות שוגר השבוע צילום מכתב מחאה עליו חתומים מפכ"לי עבר וכל כולו דאגה ממה שמתכוונת ממשלת נתניהו הבאה לעולל למשטרה ולצה"ל. הסמכויות יפורקו, המדינה תיחלש ואיך אי אפשר בלי הדמוקרטיה שיסודותיה יעורערו, כמובן.
אלא שעל החתום במכתב זה הופיעו אמנם מפכ"לי המשטרה בעבר, אך העיתונאי שילה פריד שם לב שיש יותר מדי מפכ"לים שחתומים על המכתב המעוצב להפליא. אין לנו כל כך הרבה מפכ"לים בהיסטוריה שלנו, אמר לעצמו פריד והחליט לבדוק את הרשימה. בדק וגילה שכדי להאריך את רשימת המפכ"לים המודאגים ולתת לה נופך של מחאת המונים פשוט הוכפלו שמותיהם. מה יותר קל מזה.
וכך ניתן היה למצוא ברשימה 6 פעמים את שמו של רוני אלשייך, 5 פעמים אסף חפץ, 6 פעמים משה קראדי, 6 פעמים שלמה אהרונישקי, 6 פעמים יוחנן דנינו, 5 פעמים דודי כהן ו-5 פעמים רפי פלד. לא הסתפקו מעצבי המודעה בכך והוסיפה לרשימה, שכנראה לא נראתה להם מספיק ארוכה, גם את המפכ"ל לשעבר יהודה וילק ז"ל שהלך לעולמו לפני שנים אחדות, ולא פעם אחת הוסיפו אותו, אלא 4 פעמים.
לסיפור הנהדר הזה חייבת להיות אחת מהתוצאות הבאות: או שנפנים שמישהו באמת חושב שכולנו אהבלים, אבל מהזן הקשה של האהבלות, או שמישהו עשה שימוש נקלה בשמותיהם של המפכ"לים ולכן יצטרכו אותם מפכ"לי העבר לתבוע אותו או לפחות לתבוע ממנו תשובות, או שכל האירוע אינו אלא פרודיה על מחאת קציני העבר של משטרתינו, מה שאמור לעורר אצלנו דאגה שכך הם פני המחאה. ואין לי מושג איזה סוף יותר גרוע לסיפור הזה.
הפתרון מתחת לאף
באחרונה התרבו הדיווחים על אותו צ'יפ זעיר שאפשר להצמיד למזוודות לפני העלייה למטוס וכך ניתן יהיה לעקוב אחריו בכל מקום על הגלובוס אליו תושלך המזוודה שלכם. רעיון נפלא, אלא שכעת יש תלונות שהגיעו עד לבתי המשפט ולפיהן הצ'יפ המופלא, שגודלו כגודל מטבע, הוצמד לבני אדם, לפעמים בני זוג לשעבר, והפך כלי להטרדה, איום ומעקב.
טענות צודקות שמן הסתם בתי המשפט יתנו עליהן את הדעת בכובד ראש, אבל מעבר לכך מעניין לראות שהצ'יפ עובד, ולכן זה המקום לשאול מדוע לא מצמידים צ'יפ כזה לכל מכונית, כך שבתוך דקות מרגע גניבתה של מכונית נדע במדויק היכן היא ושוטרינו יוכלו לצאת דחופים כדי להשיב אותה לבעליה. בעלות כמעט לא קיימת יושם קץ לתופעת גניבות הרכב המקוממת כל כך.
אלא אם כן יש מי שדווקא מרוויח מכל האירוע הזה של גניבת כלי רכב בישראל... אולי אלו חברות הביטוח, אולי המשטרה, אולי יבואני הרכב, אולי המדינה שמרוויחה מהמיסוי, אולי.
ההדרה השקטה
נישמו עמוק וגם אני אנשום עמוק לפני שורות הווידוי הקשות והדרמטיות הבאות. אני יודע שאני מסתכן מאוד, ובכל זאת, הנה זה מגיע: כשאני שומע את העיתונאיות ה'קוליות' מגל"צ מדברות אלינו בלשון נקבה רבים, אני פשוט עובר תחנה...
וואו, זה היה קשה, אבל הנה, כתבתי את זה, ועכשיו אתם מוזמנים לשגר אליי בליסטראות ולהאשים אותי בשוביניזם נחות, בשנאת נשים, בפטרונות, באכזריות ובכל גידוף שנקרה על דרככם ואין לכם בו צורך.
ועכשיו, אחרי שאני את שלי אמרתי ואתם את שלכם גידפתם, אסביר, כשעולה עיתונאית דעתנית וקולית לשידור ואומרת שאנחנו שומעות, רואות, מתכוונות, מתרגשות או מספרות, אני פשוט מבין את המסר שלה ומיישם. היא הרי החליטה להוציא אותי ממעגל מאזיניה, אז הנה אני יוצא. הכול בסדר. אין שום סיבה שאשאר במקום שבו אני לא רצוי. עובר לתחנה אחרת או לאיזה פודקסט מועיל.
עכשיו מגיע הרגע שבו שואלות מעריצותיה של אותה עיתונאית בנימה תוכחנית, 'אתה רואה איך זה כשממדרים אותך... ככה אנחנו מרגישות כל הזמן... מה אתה מתבכיין וכו' וכו'', אז זהו, שלא. בשפה העברית יש כללים (ולהערכתי גם אותן עיתונאיות נאורות היו צריכות לעבור מבחן לא פשוט בכללים הללו כדי להתקבל לתחנת השידור הצבאית), ולפי הכללים הללו כשפונים לזכרים ונקבות יחד הנוסח הוא 'שומעים, רואים, מתכוונים, מתרגשים' וכו'. אין כאן ביטוי פוגע או מדיר אלא בדיוק להיפך, זה הביטוי המכליל והמאחד את כולם, זכרים ונקבות, ואם החלטת, גברתי המגישה\השדרנית\הכתבת הנאורה לדבר לנשים בלבד, אני יוצא מהסיפור. בהצלחה.
גזענים בסרוג
בעלי כישרון נדיר הצליחו איכשהו למצוא הקשרים מפותלים ולקבוע באותות ובמופתים, ככל הנראה כחלק מהעליהום הליכודניקי על הציונות הדתית, שבעצם הציבור הציני דתי אינו אלא גזען ומפלה בין עדות.
הדתיים האלה לא מסוגלים, אומרים המוכשרים, לראות בראשם מזרחי. אמרו ובמסגרת מבצע החירום 'פרוק תיסכולך ויאירו דבריך' שלפו כמעט בכוח בוגרי ישיבות תיכוניות שחשים תסכול עמוק על שבראש השנה וביום כיפור לא התפללו בהיכל הישיבה בה למדו בנעימות שהכירו בבית אבא, פתחו בפניהם מיקרופון, הדליקו מצלמה, ויאללה, אודרוב.
אז מעבר לשאלת ההקשר המאולץ לסיטואציה הפוליטית, שאני חייב להודות שהתקשיתי לעקוב אחריו בשל מגבלות קוגנטיביות אישיות, אני מנסה לחשוב על הטיעון ומתקשה להבין איך מנסים להאשים בגזענות עדתית ציבור ששם בראש מפלגתו אישים כמו אבנר חי שאקי ז"ל ויבדל"א הרב יצחק לוי, ציבור שנוהה אחר הרב שמואל אליהו ומצטט ברגש כל אמירה של אביו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ציבור שמיקם במקום השני של מפלגתו את אופיר סופר ללא כל שיריון או פרוטקציה אלא סתם מנימוק ענייני, ציבור שהוא ראש החץ בקליטת עולי אתיופיה ובני המנשה מבלי לחוש הוא עושה טובה למישהו. למרות כל זאת ולא רק זאת הציבור הזה עדיין גזעני בעיניכם?
בקיצור, אחיי ורעיי ליכודניקים יקרים, זה בסדר לבקר, לתקוף ואפילו לכעוס, אבל אם אפשר רצוי שזה יהיה עם טיעונים רציניים קצת יותר.