ד"ר רות קבסה אברמזון, נשיאת המכון לשבת חברה וכלכלה, לא מקבלת את המתקפה החריפה על אבי מעוז והסמכויות הצפויות להימסר לידיו בממשלה הבאה, ואף רואה במינוי זה הזדמנות לשיח חדש על מסמוס הערכים במערכת החינוך.
"אבי מעוז הוא לא הבעיה אלא סימפטום לתהליכים שהמערכת עוברת במשך הרבה שנים. המטוטלת נוטה מאוד ואבי מעוז אומר סטופ", אומרת ד"ר קבסה-אברמסון. לדבריה במרוצת השנים האחרונות "דברים נעשו מתחת לרדאר של ההורים והציבור הישראלי וזו הפעם הראשונה שעולה שאלה על תכנים שמוכנסים לראש של הילדים שלנו בבתי הספר".
"המדיניות צריכה להיות שקולה הגונה ומאפשרת למגוון דעות, אבל צריך להבין שיש כאן הזדמנות", היא אומרת. "בשנים האחרונות יש קבוצה שמנסה לדחוף את מערכת החינוך לכיוון שגוי של התפשטות מערכים יהודיים. המדינה שלנו מושתתת על רגל יהודית ורגל דמוקרטית, ואם אני מבינה את העיקרון שאומר שחינוך הוא המשך של התרבות, מבטא את התרבות ומייצר אותה מחדש לדורות הבאים, אנחנו מבינים שהחינוך שהילדים שלנו מקבלים צריך לשקף את הערכים היהודיים והדמוקרטיים של המדינה".
"אין סתירה בין העובדה שמדובר בחינוך ממלכתי לבין הזהות היהודית", קובעת ד"ר קבסה-אברמסון ומזכירה כי "אחוז גבוה מהחינוך הממלכתי מגדירים את עצמם כמסורתיים, וגם החילוניים מעוניינים בזהות יהודית".
אז איך קרה שלמרות ההגדרה של הרוב הניכר בישראל כמסורתיים או כבעלי זיקה ליהדות, עלה בידי אותם גורמים לשנות את מערכת החינוך ולמוסס את ערכיה היהודיים? התשובה לכך ארוכה מעבר לפורמט תקשורתי, אומרת ד"ר קבסה, אך מציינת כי קיים הבדל ביחס לערכים הפרטיקולריים של העם בישראל לבין הערכים האוניברסאליים, ובשל ההבדל הזה ביחס הפך הנושא היהודי לנתון תחת מגננה. בדבריה היא מספרת כי כאשר היא מציעה את התכנית של הארגון שהקימה על סוגיית השבת למשרדי ממשלה שונים, המענה שהיא מקבלת הוא שהיא יכולה להציג את ערכי השבת לחברה הדרוזית, הצ'רקסית או הנוצרית, אבל לא לחברה היהודית. "יש פחד שמא אנחנו מדירים מישהו עם התכנית הזו", היא מספרת.
הסיבות לכך הן החשש והבהלה ממה שמוגדר כהדתה "שכולם מאוד מבוהלים ומפחדים ממנו, ולכן אומרים שמוכנים לדבר על הכול אבל לא על יהדות. זה מפחיד אותם. מיעוט רועש השתלט על התקשורת וכל פעם שמנסים לומר מילים על יהדות פשוטה זה אסור בעיניהם". כחלק מהקמפיין הזה מסמנים פוליטיקאים ואנשי ציבור שתפיסתם שונה "והופכים אותם לחשוכים ולבעלי ערכים לא נכונים. משום כך הם לא רוצים להיכנס לקלחת הלוהטת הזו".
קבסה מדגישה בדבריה כי גם אם היא אינה מסכימה לכל תכניות הלימוד העוסקים בהיבט הדמוקרטי של המדינה, היא אינה סבורה שיש למחוק אותן בהכרח, אך עם זאת יש לזכור את המושג שטבע פרופ' דרור כשהגדיר את ישראל כ"מדינה בהתהוות", שמשמעותו היא ש"היא עדיין ללא מסורת של דורות, אנחנו עדיין בתודעת מיעוט, אנחנו עדיין בעיצומן של מאבקים. חלק מסיפור של מדינה בהתהוות הוא הזהות והערכים שלה, והם חשובים יותר מכוח צבאי, הם שעומדים בבסיס האמונה בצדקת הדרך, הכוח המדיני שלנו והטיעונים שלנו. את הערכים הללו אנחנו מקנים במערכת החינוך".
"כשם שבמערכת החינוך הדתית לא יתכן שלא ידברו על ערכים דמוקרטיים, כך לא יתכן שבמערכת הממלכתית ילד לא יידע להשלים את המשפט שמע ישראל. לכן הסערה הזו היא הזדמנות", היא אומרת. "הורים צריכים לדעת מה משרד החינוך מתקצב כדי שיכנס לראש של הילדים. הורים רוצים יותר יהדות וערכים בדרך המכבדת את התפיסה שלהם".
כמי שעוסקת בהיבטיה השונים של השבת היא מעלה את נושא השבת כדוגמא ומודל לאופן בו ניתן לדון בערך יהודי על פניו השונים מבלי לכפות שינוי באורחות החיים. ניתן לדון בשבת בהיבט ההיסטורי שלו, ובהקשר זה היא מזכירה את הנשים היהודיות שהועלו על מוקד האינקוויזציה לאחר שנתפסו כשהם נערכות ליום השבת, ניתן לדון בהיבט זכויות האדם הבא לידי ביטוי ביום המנוחה, ניתן לעסוק בהיות יום זה יום למפגשים חברתיים והמשמעות החברתית של יום כזה לצד האופן בו נכון וניתן לפגוש את האחר, ניתן לעסוק בשבת כביטוי ליום ירוק של קיימות וסביבה ועוד.
בדבריה מזכירה ד"ר קבסה אברמזון גם את דחיקת שיח הציונות מחלקים רבים של מערכת החינוך הישראלית. שיח ציוני הפך להיות מותר רק אם לצידו יש שיח מקביל על הנכבה וכיוצא באלה. "לא, אנחנו יהודים, באנו להקים את ארץ ישראל ויש לנו אג'נדה. אלה הסיבות שבגלל הסבים והסבתות שלנו עזבו את הנכר והגיעו לכאן. יש לנו יעוד ואני מצפה שמערכת החינוך הממלכתית תעסוק בדברים הללו".