לפני מספר שבועות קראנו בתורה על פטירתה של שרה אימנו: "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה". (בראשית, כג, א), ועל המילים האלו מפרש רש"י: "כולן שווין לטובה".
נשאלת השאלה, איך ניתן להגיד על כל שנות חייה של שרה שהם היו "כולן שווין לטובה"? הרי לפי ראות עינינו חייה של שרה ממש לא היו טובים, שהרי שרה חוותה גלות ורעב, ושנים רבות לא נולדו לה ילדים (ועל מצב כואב זה אמרה רחל אימנו: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"), והיא הכניסה את צרתה לתוך ביתה, ופעמיים היא נלקחה מבעלה.
לכן נראה, שלמרות שנראה שחייה של שרה לא היו טובים, הרי ששרה בחרה לראות את מציאות חייה מנקודת מבט חיובית. וכפי המסופר, שיהודי אחד התלונן בפני המגיד ממעזריטש על הפרנסה שלו, ובמקום לענות לו, הרב המגיד שלח אותם לרבי זושא שהיה עני מרוד וחסר כל. כאשר אותו יהודי סיפר לרבי זושא שהרב המגיד שלח אותו אליו כדי ללמוד איך להתמודד עם חיים של עוני ומחסור, ענה לו רבי זושא: "כיצד אוכל להשיב על שאלתכם, כאשר מימיי לא חסר לי מאומה?". כך כנראה שגם שרה אימנו בחרה תמיד לראות את הצד החיובי בחייה.
וכך גם מלמדת אותנו המשנה: "איזהו העשיר? השמח בחלקו". המשנה מלמדת אותנו שעשירות אמיתית אינה תלויה בכסף, אלא בדרך בה אנו בוחרים לראות את חיינו. "עשירות" אמיתית נובעת מכך שאנו "שמחים בחלקנו". ללמדנו, שלא נסיבות החיים החיצוניות הן שקובעות איך נראים חיינו, אלא האופן בו אנו בוחרים לראות את נסיבות החיים האלו. וזו גם ההוראה מ־"מדרש פליאה" תמוה. "המדרש פליאה" הזה אומר: "צדיקים אינם אוכלים אלא מן הגֵּזֶל, ואינם אוכלים אלא מן הַמְבֻשָּׁל, ואומרים כְּדָרְלָעֹמֶר". הדברים התמוהים האלו דורשים הסבר. והנה ההסבר: "צדיקים אינם אוכלים אלא מן הגזל" - "גֵּזֶל" - ראשי תיבות: גם זו לטובה. "ואינם אוכלים אלא מן המְבֻשָּׁל" - "מְבֻשָּׁל" - ראשי תיבות: מסתפקין במה שיש להם. "ואומרים כְּדָרְלָעֹמֶר" - " כְּדָרְלָעֹמֶר " - ראשי תיבות: כל מה דעביד רחמנא - לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה, לטוב הוא עושה).
גישה דומה פיתח הפסיכיאטר היהודי ויקטור פרנקל מהעיר וינה שבאוסטריה שהרבי מליובאוויטש מאד תמך בגישתו החיובית, וזאת בניגוד לגישתו של פסיכיאטר יהודי אחר מהעיר וינה שבאוסטריה, זיגמונד פרויד, שהרבי מליובאוויטש התנגד מאד לגישתו. כמו שרה אימנו, גם החיים של ויקטור פרנקל היו קשים ביותר. זמן קצר אחרי חתונתו הוא גורש עם שאר משפחתו למחנות ההשמדה. פרנקל היה במשך מספר שנים במחנה ההשמדה אושוויץ ובמחנה ההשמדה דאכו ובמחנות השמדה נוספים. אחרי שנים של סבל בל יתואר הוא זכה להשתחרר ולצאת לחופשי, אולם אשתו וכל שאר משפחתו הושמדו במחנות. את חוויותיו הנוראיות במחנה ההשמדה אושוויץ הוא העלה בספר הנפלא "האדם מחפש משמעות" שתורגם לעשרות שפות והודפס בעשרות מהדורות. בספרו טען פרנקל שאנו לא תמיד יכולים לשנות את מציאות חיינו, אולם אנו תמיד יכולים לבחור איך לראות את מציאות חיינו. פרנקל יישם את תפיסתו זו בגיהינום עלי אדמות שנקרא בשם "אושוויץ". פרנקל לימד, שלעולם לא ניתן לקחת מהאדם את האחרונה שבחרויות שלו: החרות לבחור איך לראות את חייו. בכל מצב בו אנו נמצאים אנו יכולים לבחור איך לראות את חיינו.
מה ניתן ללמוד מכל זה לגבי חיינו בכלל וחיי הנישואין שלנו בפרט? מכל זה ניתן ללמוד, שלמרות שלא תמיד אנו יכולים לשנות את כל הפרטים של חיי הנישואין שלנו, בידינו תמיד נשארת הבחירה איך לראות את חיי הנישואין שלנו. בידינו להחליט האם להתרכז ב־"חצי הכוס הריקה" של חיי הנישואין שלנו, או להתרכז ב־"חצי הכוס המלאה" של חיי הנישואין שלנו. הבחירה הזו היא בידנו!
______
זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686