לפני שנה וקצת ר' מוטי סיפר לי על בדיקה חשובה שהוא הולך לעשות. מאוחר יותר כשכבר חילקו את הש"ס ללמוד לרפואתו לקחתי את מסכת כתובות, והכנתי מחדש את המסכת במהדורת גמרא סדורה, (בכך קיימתי גם את הוראתו של ר' אברום שאמר לי: שאת מסכת כתובות יש ללמוד וללמוד וללמוד).
כמו הרבה אחרים הקשבתי גם אני לכל ההספדים בלוויה. כאב לי מאוד שלא הזכירו את מורו ורבו של הרב מרדכי, שלא למד אצלו רק שנה וחצי, אלא עשרות בשנים מתוך אהבה, ההערכה ענקית וחיבה הדדית.
מי שראה את "הסמיכה" שמרן ראש הישיבה ר' אברום כתב לרב מרדכי מבין את כוונתי, דברים של אמת ורק אמת בלי קליפות ובלי הגזמות.
כשהרב מרדכי התחיל להופיע עם חליפה לשיעור, הרב מרדכי בעל הענווה שהרגיש עם זה לא בנח, אמר: "מה אעשה ר' אברום אמר לי ...".
את השיעורים של הרב מרדכי לצערי לא הבנתי, כתלמיד ADHD שניסה להבין את השיעור, אחרי חצי דקה יורם מצד ימין, בועז, שוקי משמאל, וחיימק'ה וחנן ממשיכים בויכוח (כיום כמובן כולם רבנים חשובים) ואני לא מצליח לעקוב. כשאמרתי את זה לר' מוטי שאני לא מבין, אמר לי: "כשאתה לא מבין תבוא אלי אני אסביר לך".
אחד הצדיקים של הישיבה, הרב משה אבילב, היה בא אלי לביתי פעמים בשבוע, וחוזר איתי על כל השיעור, שלב שלב בסבלנות, ואני מסכם, ואני חוזר, מסכת בבא קמא – זמן חורף תש"ן.
לאחר כמה שנים באתי לשיעורי גמרא שהועברו בביתו לתלמידי ישיבת שבי חברון ושם כבר הבנתי קצת יותר.
זמן קיץ שיעור ב', היה בגני התערוכה שעל יד הלונה פארק יריד או תערוכה. אינני זוכר משם דבר, אבל כן זוכר שהלכנו מספר חברים מהישיבה, ושם אנו פוגשים את ר' מוטי יחד עם שני בניו. הובכנו, אבל שם פגשנו את אבא שטרנברג. על שלומי ואביו כולם ראו וכבר דיברו.
הייתי בקשר עם רב גדול מחוץ לישיבה, שלא היה בידידות גדולה עם רבני הישיבה. ידעתי שר' מוטי יגיד לי את האמת, ושאלתי אותו האם זה בסדר שאני לומד אצלו ומתייעץ איתו רבות. ור' מוטי אמר לי: "השאלה המרכזית שיש לברר היא האם הוא יהיה פנוי אליך כשתצטרך אותו, אם כן - תמשיך את הקשר איתו".
הרבה שאלות התעוררו אצלי בלימוד הגמרא ולא קבלתי עליהן מענה בישיבה. היו אלו שאלות שונות מהשאלות שנשאלו והתבררו בישיבה. שאלתי את ר' מוטי האם השאלות הללו ראויות להשאל, ר' מוטי שאל אותי: "השאלות הללו מעניינות אותך"? עניתי לו שכן. הוא אמר לי: "כן?! אותי השאלות הללו לא מעניינות, אבל אם אותך זה מעניין – אז תברר אותם".
נדהמתי כל פעם מחדש: תמיד, אבל תמיד, כשפגשתי את הרב מרדכי הוא היה שואל ומתעניין בשלומי, ובשלום ביתי, ומוסיף תמיד במילות חיבה.
בשנה האחרונה היו לי כמה שאלות לשאול את הרב, וחיכיתי עד שהרב יחזור לאיתנו הראשון, והקב"ה החליט אחרת.