חנוכה הוא חג נפלא, אבל הוא גם מזמן בעיות לא פשוטות. למשל כשהגננת מודיעה בקבוצת הווטסאפ של ההורים שמסיבת החנוכה תיערך בגן ביום ראשון בחמש, והלימודים באותו יום יסתיימו בשתים עשרה כדי שהילדים יוכלו לנוח וההורים לא. עם החלק השני של ההודעה עוד אפשר להסתדר, אבל זה שהמסיבה מתחילה דווקא בחמש...
"יופי", קוטעת האישה את חוט מחשבתו של הגבר, "אז אתה תוציא את הילד בשתים עשרה מהגן, כן?"
"אני?" נדהם הגבר, "למה אני?"
"מי יוציא אותו?"
"הוא לא הולך לנוח?"
"איפה לדעתך הוא הולך לנוח?"
"לא בגן?"
"אין לי כוח לבדיחות שלך", היא אומרת, "תוציא אותו בשתים עשרה ותדאג שיאכל צהריים וינוח, שלא יהיה עצבני במסיבה".
"אבל בשתים עשרה אני עובד".
"גם אני עובדת".
בשלב הזה משתרר שקט, כאשר בני הזוג מוצאים את עצמם זו מול זה כמו שני אקדוחנים לקראת דו־קרב אכזרי, שבו המנצח לוקח את כל הקופה והמפסיד לוקח את הילד מהגן.
הגבר שובר ראשון את השתיקה. "במונדיאל..." הוא אומר.
"עוד פעם אתה והמונדריאל שלך?" היא מתעצבנת.
"מונדיאל, לא מונדריאל", הוא אומר, "ומה שהתחלתי להגיד זה שבמונדיאל השופט תמיד מוסיף לפחות שש־שבע דקות לכל מחצית בגלל בזבוזי זמן".
"נו, אז?"
"כמה זמן מבזבזים בגן כל יום? את רוצה להגיד לי שמהרגע שהילדים מגיעים לגן ועד שהם הולכים הביתה הם כל הזמן מניעים כדור?"
"הם מה?!"
"הם כל הזמן בפעילות?"
"לא מבינה מה אתה רוצה".
"אני רוצה שהגננות יחזירו את הזמן המבוזבז", הוא אומר, "לפי החישוב שלי זה לפחות שעה, אז שיוסיפו שעה ויסיימו באחת".
"נו, אדון מסי, ונגיד שיסיימו באחת. מה תעשה אז?"
"הארכה. ופנדלים".
"תוציא אותו בשתים עשרה ואל תשגע אותי. אתם הגברים, רק כדורגל בראש שלכם".
זה, אגב, ממש לא נכון. לא רק כדורגל בראש שלנו, גם כדורסל, ומכוניות, ולהשתדל להגיע הביתה אחרי שהילדים סיימו ארוחת ערב ומקלחות. מה שמוביל אותנו לבעיה האמיתית בהודעה של הגננת: המסיבה, שמתחילה בחמש.
למה בחמש? כדי להתעלל בנו, זה ברור. היא הרי הייתה יכולה להתחיל בארבע, או בשבע, או יותר טוב – לא להתחיל בכלל, אבל היא מתחילה בחמש. ומה עוד מתחיל בחמש? נו מה?
"הדלקת נרות חנוכה?" אומרת האישה, "בסדר, נדליק ונצא למסיבה, זו לא בעיה".
"מדליקים נרות בחמש", מסכים הגבר, "ומה עוד?"
"תפילת ערבית?" היא מנחשת, "בסדר, בטח יעשו מניין בגן".
"סבבה", הוא אומר, "אבל מה ע־ו־ד מתחיל בחמש?"
"נו מה?"
"הגמר! הגמר הגדול מתחיל בחמש!"
"איזה גמר?"
"של המונדיאל!"
"לא הבנתי. המונדריאל הזה עוד לא נגמר?"
"ביום ראשון הוא נגמר, לכן – כמה מפתיע – קוראים לזה גמר".
"אז מה יש לראות אם הוא נגמר?"
"את הגמר!"
"בסדר, ראית כל כך הרבה משחקים, לא יקרה לך כלום אם תפסיד משחק אחד".
הגבר לופת את ראשו בידיו. לך תסביר לה שלפספס את הגמר זה כמו... כמו להגיע לארוחה אחרי המנה העיקרית. כמו לפספס את השיא של הסרט. כמו לנהל משא ומתן קואליציוני ובסוף לא להקים ממשלה. כמו לשבת שעתיים במסיבה של הגן וללכת הביתה רגע לפני שמחלקים את הסופגניות. והאנטישמים האלה מפיפ"א קבעו את הגמר דווקא בכסלו, דווקא בלילה של הנר הראשון, ודווקא על המסיבה של הילד, כדי להציב בפנינו את הבחירה האכזרית בין צפייה בהצגה של ילדי הגן נלחמים ביוונים ובין צפייה בגמר תוך רביצה מתנוונת, שלא לומר מתייוונת. האמת? מפיפ"א המושחתת כבר אין לנו שום ציפיות. אבל למה הגננת קובעת את המסיבה דווקא בחמש, למה? יכול להיות שגם היא אנטישמית?
"מה הלחץ?" זורה האישה מלח על הפצעים, כאילו לא כואב לנו מספיק שברזיל עפה, "אתה חייב לראות את הגמר דווקא בחמש? אתה לא יכול לראות אותו אחר כך בנטפליקס?"
"נטפליקס אנטישמיים", ממלמל הגבר והולך לחפש אפליקציה שמאפשרת לצלם את המסיבה ותוך כדי כך לראות את המשחק בטלפון. ברגע האמת האפליקציה לא באמת תפעל והצילום ייצא מטושטש, בעיקר בגלל התזוזות הבלתי־פוסקות של הגברים מסביבו שיידחקו כל הזמן לראות כמה כמה. אבל הם לא יראו, כי הקליטה של האינטרנט בגן חלשה עד לא קיימת. גם הקליטה של הנשים, שבשום פנים ואופן לא יצליחו לקלוט למה הם צועקים "ווווווואו!" בכל פעם שהכדור נבעט לכיוון השער ו"אוווווו" בכל פעם שהשידור נתקע. ממילא הולך להיות גמר בינוני ומטה שבטח ייגמר באפס-אפס. גם הסופגניות יהיו קרות, עגולות ויבשות. כמו כדורגל. סיום הולם לטורניר מוזר במדינה הזויה שכל מה שיש לה זה כסף ושנאה. כולם אנטישמים, מי בכלל צריך את המונדריאל הזה. טוב שהוא נגמר. חבל שלא נותנים לראות בשקט את הגמר.
אולי במונדיאל הבא
חמש הערות לשבוע הרביעי של גביע העולם בכדורגל:
1. התזמון המוזר של גמר המונדיאל בנר ראשון של חנוכה מאפשר לדתיים להרגיש באופן חד־פעמי מה זה להיות מסורתיים. כלומר להדליק נרות – ואז להדליק טלוויזיה.
2. משטרת בריסל פשטה השבוע על משרדי האיחוד האירופי והחרימה ממצאים שמוכיחים לכאורה שקטאר שיחדה בכירים באיחוד כדי שיתמכו בה ובמונדיאל המושחת שלה. בתגובה קטאר רכשה את בלגיה, פירקה את המשטרה ושלחה את השוטרים לפרק את האצטדיונים בדוחה ביום שני על הבוקר. יכול להיות שחלק מהם אפילו יישארו בחיים אחר כך.
3. בין העצורים, אגב, סגנית נשיא יו"ר הפרלמנט האירופי ובן זוגה, פעיל זכויות אדם רגיש והומני. ואם אתם חושבים שזה מוכיח שהפעילים האלה לא באמת מתעניינים בזכויות אדם אלא רק בתמיכה במשטרים אפלים, דעו לכם שהם היו תומכים גם בנו אילו רק היינו בוחרים ממשלה אחרת, מפסיקים את הכיבוש ומשלמים להם המון כסף.
4. המון שמאלנים (כל ארבעתם) התלוננו השבוע שצה"ל והמשטרה מדכאים בברוטליות את החגיגות הספונטניות שפרצו במגזר הערבי בעקבות הניצחון הסנסציוני של מרוקו על פורטוגל. אז מה אם החגיגות כללו זריקות אבנים על שוטרים וקריאות הסתה נגד היהודים. ככה הם חוגגים, למה אתם תמיד כאלה פשיסטים?
5. המונדיאל הנוכחי הוא האחרון שבו משתתפות 32 נבחרות. בגביע העולם הבא כבר יהיו 48 נבחרות, הוא יימשך שלוש שנים וסוף סוף יוכלו להגיע אליו גם נמושות כמו קמבודיה, אלבניה, טנזניה וחרטטיה, שזו מדינה שעדיין לא קיימת אבל תוקם במיוחד לקראת המונדיאל כדי להשלים את המכסה. נבחרת ישראל תוגרל במוקדמות לבית אחד עם קפריסין, אוזבקיסטן, איי פארו ומלטה, תפסיד במשחק האחרון בתוספת הזמן ותסיים במקום השישי מתוך חמש נבחרות. לא נורא, אולי למונדיאל הבא נגיע. זאת אומרת לזה שאחריו.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***