תוצאות הבחירות הובילו לניצחון של הגוש הדתי-אמוני בישראל. לראשונה, רוב מפלגות הקואליציה יהיו דתיות או חרדיות. התוצאות הובילו לדרישות בנושאים מגוונים: כלכליים, תחבורה, ביטחון וכמובן נושאי דת וחקיקה דתית. דומה שנושא אחד כמעט ולא נמצא בכותרות בתקשורת – המלחמה בנגע האלימות המינית. זאת למרות שאני מודע לכך שישנם מבין הח"כים חדשים וותיקים במפלגות אלו הפועלים בתחום.
החשש לפעול בקול רם, לדווח ולהוביל נובע, כך נדמה, מהזיהוי של האלימות המינית כ'שדה בעייתי'. התורה מצווה עלינו להעניש את הפוגע הנמצא בשדה: "כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ" השדה הבעייתי, המקום בו איש לא עובר ולא שומע, הוא המקום בו לא ניתן להציל את הקורבן. אך השדה בפסוק זה איננו מקום מוחשי אלא עיקרון הלכתי. כפי שבאר רס"ג ב"ביאור על ספר המצוות": השדה יכול להימצא בכל מקום בו לא מטפלים ואותו משאירים בצל. כל מקום בו לא ניתן לשמוע את הקורבן מוגדר כ'שדה'. אם כן, רוב רובו של העולם הוא למעשה בבחינת שדה. ההכרה במציאות בה רוב העולם "שדה" קשה לנו. אנו לא רוצים להאמין שהסכנות אורבות במקומות רבים כל כך ומנסים להרחיק את השדה ולהמעיט את הדיבור עליו.
"אית שדה ואית שדה"
המילה 'שדה' מחזיקה משמעות נוספת במקורות. הזוהר בפרשת 'חיי שרה'' מפריד בין השדה בו אנו מוצאים את הקב"ה לשדה ממנו הקב"ה נעדר: "שיש שדה ויש שדה. יש שדה שכל הברכות והקדושות שורות בו... ויש שדה של חורבן וטומאה, וכליה, והריגות ומלחמות, שורות בו. דהיינו הסטרא אחרא" (תרגום הסולם). אם כן, השדה יכול להיות מקום קדוש בו האדם פוגש את אלוהיו באמצעות מעשיו וברכותיו, אך הוא גם יכול להיות שדה מלא חורבן וחרבה. – שדה של 'סטרא אחרא'. שדה זה לעולם ,ונעדר קדושה וטוב. מכאן, ההליכה "לשדה" יכולה להביא לרגעי קדושה פסטורליים, אך היציאה לשדה יכולה גם להיות סכנה מתמשכת – מקום המושך את האדם לתהומות הרוע וליצריו האפלים.
האדמו"ר האמצעי מחב"ד, הרב דובער שניאורי, מסביר את השונות בין השדות השונות ואת הקשר בינם לבין הנערה הצועקת כי יש שדה "שאין שם מושיע כלל". ישנם מקומות בהם לא ניתן להושיע משום שמלכתחילה המקום איננו מאפשר ישועה. לפי אדמו"ר האמצעי ישנם מקומות בבריאה אשר בהם הקדושה טרם הביסה את הקליפות הקשות. זאת אומרת, ישנם מקומות רעים מקומות בהם "הרע גמור... שכללותם הוא דין הקשה ממש". אלו הם השדות שעלינו לשנות מן היסוד על מנת להחזיר את הקדושה לכלל המציאות ולמשוך את האור מעולמנו כלפי מעלה. עבודת התיקון הכרחית דווקא במקומות החשוכים. הנערה שנקלעה לשדה שכזה נקלעה לעולם שכולו דינים בו ואיש לא יכול לסייע לה. לא רק משום שאין איש ששומע, אלא משום שאלו הנמצאים שם לא מתנהגים כאנשים. הזוהר מקביל ומחליף בין האונס הממשי לבין החלק בעולם שנעדר קדושה וטוב. הוא מחליף בין המקום האפל ביותר לבין המעשה הנורא ביותר. הזוהר מקביל בין האונס הפיסי לבין המקום ממנו אין תקומה, שבו איש לא התנהג כאדם ושממנו הקדושה נעדרת.
אך השדות יכולים להשתנות. רוב השדות, מסביר הזוהר, יכולים להפוך למקומות מלאי קדושה. על מנת להפוך לכאלו אנו חייבים לפעול, לדבר ולהתחזק. אדמו"ר המהר"ש, הרב שמואל שניארסון, מסביר כי הדיבור בקול רם וברור משנה את המציאות עצמה ומאפשר לקב"ה לגלות את מה שאנו רוצים: "והענין הוא, שכמו באדם, ענין הדבור הוא בחינת הגילוי לזולתו, שהרי לעצמו אינו צריך לדבור כלל..., ולכן הוא גילוי לזולתו. ועל דרך זה יובן למעלה".הדיבור בקול משנה את המציאות עצמה כיון שרק הדיבור בקול מנכיח במציאות את הרצונות והתקוות עוד מוסיף וכותב אדמו"ר המהר"ש: "ארץ היא כל כדור הארץ שנקרא ארץ סתם, אבל שדה היא חלק המובחר שבארץ שהוא הראוי לזריעה". אם כן, השדות כולם ראויים לזריעה, אך ישנן שדות בהם נמצאים אנשים ההופכים את השדה לשדה פעולה עבור תאוותיהם שלהם. עלינו לגרש את אלו ההופכים את השדה למקום לתאוותיהם ועל ידי כך להגביר את הקדושה בעולם. על מנת לעשות זאת, לא מספיק להאמין בדבר מה, אלא עלינו לדבר אותו אחד עם השני. המהר"ש מוסיף ומסביר כי העולם, נברא במילים, התורה עצמה ניתנה בלשון בני אדם. על כן? רק על ידי דיבור בקול אנו יכולים לייצר מציאות שונה, בעולמנו ובעולמות העליונים מתוך כך. הפעילות לשיפור העולם איננה יכולה להישאר שקטה, היא חייבת לבוא לידי ביטוי פומבי.
להפוך את תלמי השדה
המלחמה באלימות מינית אינה נעימה. היא דורשת מאיתנו לדבר על מציאות קשה תוך מתן פומביות לדברים שלרוב אנו מצניעים. אולם, המציאות עצמה היא שדורשת מאיתנו לפעול. על פי נתוני המשרד לביטחון פנים, בכל יום מתרחשות בישראל כ-230 תקיפות מיניות! אחת מכל 6 נערות הותקפו או נפגעו מינית עד גיל 16! מחקרים עדכניים מראים ששיעור הבנים הנפגעים בתוך הקהילות הדתיות גבוה פי שניים משיעורם באוכלוסייה! ישנן עוד נתונים סטטיסטיים רבים שניתן לצטט. על הסטטיסטיקות ישנם ויכוחים ודיונים חשובים, אך גם אם הנתונים נמוכים ב50% או אפילו ב75% מהמספרים שהזכרתי עדיין מדובר על מציאות נוראית עבור רבים כל כך. מציאות שאנו מעדיפים שלא לדבר עליה.
המגזר הדתי עובר בימים אלו סערה בתחום זה, אך חשוב לזכור כי תחום האלימות המינית איננו מוגבל למקרה ספציפי כזה או אחר, הוא מקיף לצערנו את כלל המגזר ויכול להופיע בכל מקום. האלימות המינית היא נחלת כל הקבוצות במדינת ישראל ואין חלק אחד, אדוק או ליברלי, שמרן או פתוח, שוויוני או מסורתי, שעדיף על רעהו. אסור להפוך את המאבק באלימות מינית למאבק פוליטי פנים-מגזרי או למאבק השייך למפלגות חילוניות, כלליות או שמאליות.
הלובי למלחמה באלימות מינית כולל בתוכו פעילים פעילות, מתנדבות ומתנדבים מכל המגזרים. חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים. אנו קוראים לחברי הכנסת החדשים והוותיקים במפלגות הדתיות והחרדיות להתגייס במאבק בנגע הנורא הזה. ההצלחה בבחירות של המפלגות הדתיות מהווה הזדמנות פז להפוך למובילים בתחום זה. להוביל חקיקה שתקדם מוגנות מינית בבתי הספר, הת"תים, האולפנות והישיבות, לדאוג למענים של רווחה בקהילות, לדאוג לטיפול מותאם במשטרה ולהחמיר את הענישה לעברייני מין. המוני ילדים נפגעים בכל יום, המוני נערות כואבות, הם כולם צועקים בשדה ולא נשמעים. אנו יכולים לשנות את זה ולהפוך את תלמי השדה עד שישתנו.
הרב אודי דבורקין, רב בישיבת שיח יצחק ורב ממ"ד ארנונה, פעיל בלובי למלחמה באלימות מינית