כבר שנים שבשבוע שחל בו י"ט בכסלו הופכים בחורי הישיבות, בנות האולפנות ורבים מבנות ובני הציונות הדתית קצת חב"דניקים. זה לא רק הניגון והריקוד החסידי, אלו לא רק הזמרים הגדולים וזו לא רק טיפת משקה, אלא המכלול וכמובן המיתוג היוצא מן הכלל שמגובה בתקציב ענק. אלא שי"ט כסלו, כידוע, הוא גם יום פטירתו של הרב משה צבי נריה, מייסד ישיבות בני עקיבא ומבוני התנועה.
ביום ירושלים השנה פרסמו תלמידי הישיבה לצעירים ביצוע חדש של שיר ישן שכתב הרב נריה זצ"ל, שסיפורו המרתק מלמד גם על הכוח של התודעה, הזיכרון וההנצחה. מדובר בשיר לא כל כך מוכר שכתב הרב נריה ופורסם בעיתון זרעים בשנת 1938: "הוי עם בוטח חי קיים על אף הכול/ על מוקד מזבח נצא במחול/ דם עשן ואש ים צרות גועש/ על ציון מתי אור חדש תאיר/ שמע קולנו והשמיענו/ מתי ייבנה, ייבנה המקדש".
את השיר כתב על רקע ידיעות שהגיעו לארץ על גירוש כ־18,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית מגרמניה. בגבול הפולני סירבו להכניסם בטענה כי פקעה אזרחותם הפולנית, שכן הם חיו יותר מחמש שנים מחוץ לפולין, והם נותרו בסמוך לגבול בקור ונפגעו ממחלות ומרעב. "גירוש זְבּוֹנְשׁין", כך שמה של העיירה שבסמוך לה הם שהו, היה האירוע הראשון שבו פגע השלטון הנאצי ביהודים.
הרב נריה לימד את השיר לחניכי בני עקיבא בלחן של ניגון חסידי לשמחת תורה שאותו הכיר כשהיה נער בחוץ לארץ, ומקורו כנראה בחסידות קרלין. השבוע בבנייני האומה שרו תלמידי תלמידיו של הרב נריה את הניגון שחסידי חב"ד אימצו למילותיו של הבעל שם טוב: "אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".
נראה שמי שהכיר לחסידי חב"ד את הניגון שלא היה אז מוכר בארץ הוא הרב נריה. חוקר הזמר החסידי יעקב מזור כתב כי "את הטקסט 'אימתי קאתי מר' (המיוחס לבעל שם טוב) שרו לראשונה בשתי חתונות שנערכו בראש חודש אלול תשי"ז. הלחן משמש גם כניגון ריקוד בהילולות ל"ג בעומר במירון. בפולין היו לשיר מילים ביידיש ובגרסה זו שמע אותו הרב נריה. בשנת 1934, עם עלייתו של היטלר, כתב לפיו את 'הוי עם בוטח'". ולפי אתר זמרשת: "הרה"ח צבי אייזנבך צירף את הלחן הירושלמי הידוע על המילים 'מתי ייבנה המקדש' למילותיו של הבעל שם טוב".
הרבי מלובביץ' עצמו במכתב משנת תש"כ נשאל אודות מקור הניגון "אימתי קאתי מר", והשיב כי "כפי הידוע לי הניגון הוא ניגון ירושלמי, ואין ברור מי הוא מחברו, ולפני איזה שנים הרי כמה מהחרדים התחילו לנגנו בתיבות האמורות, מפני ההרגש שפעל בהם ניגון האמור". בהתוועדות שמחת תורה בשנת תשי"ט ביקש הרבי מלובביץ' מהאורחים מהארץ לנגן ניגון מארץ ישראל והם החלו לנגן "אימתי קאתי מר", ומאז החל הרבי לשיר אותו בתדירות בפומבי במהלך ההתוועדויות במרכז חב"ד העולמי – 770.
מי אמר שאין להיסטוריה חוש הומור? במקום לציין את יום פטירת אבי דור הכיפות הסרוגות כיום הגדול של תורת ארץ ישראל, רוקדים המוני צעירים דתיים לאומיים באירועי חב"ד, אך לפחות הם עושים זאת גם לצלילי הניגון שלימד הרב נריה זצ"ל את החסידים.
הכותב הוא ראש התוכנית למורשת ישראל וזיכרון במכללת אפרתה
***