בימים אלה מתחיל לפעול מאגר 'אל תתקשרו אליי' שנועד לאפשר הרשמה של המעוניינים בכך שלא יתקשרו אליהם עם הצעות שיווקיות. זאת בהתאם לחוק חדש שנחקק. על משמעות החוק והיכולת לאכוף אותו שוחחנו עם רונן רגב כביר, המנהל המקצועי של ארגון 'אמון הציבור' שנאבק להעברת החוק.
"לא מדובר בהמצאה ישראלית, אלא במודל דומה למאגרים מקבילים במדינות אחרות. בארה"ב זה קיים כבר בתחילת שנות ה-2000 ולקח זמן עד שהגיע אלינו. הרעיון פשוט, אנחנו יודעים שהטלפונים שלנו מופצצים עם הצעות שיווקיות טורדניות וחלקן גם מפוקפקות. יש לא מעט אנשים שלא רוצים לקבל שיחות שכאלה, אלא אם כן ביקשתי ממישהו שיתקשר כדי להציע הצעה", אומר רגב כביר.
המנגנון החדש הוא "מאגר שמנוהל על ידי הרשות להגנת הצרכן, ומי שמכניס את הטלפון שלו לתוך המאגר נמצא ברשימה שכל עסק שמבצע שיווק בטלפון חייב לעבור דרכו ולוודא שהמספר שמתקשרים אליו לא מופיע ברשימה, אלא אם כן הוא התבקש אחרת", הוא אומר ומציין כי "לא מדובר בטכנאי או נציג משלוחים, שחשוב שיוכל להתקשר ולתאם הגעה ומסירת שירות, אלא בעסק שרוצה להציע שירות חדש או מוצר חדש".
לשיחות הטלפון האסורות יש ארבעה חריגים אותם מפרט רגב כביר: "האחד הוא אם אני באופן אישי השארתי את מספר הטלפון וביקשתי שיחזרו אליי. החריג השני הוא אם אני כבר לקוח של העסק בעסקה מתמשכת או שירותים מתמשכים כמו בשירותי תקשורת. במצב כזה הם יכולים לדבר על העסקה הקיימת, אבל לא להציע עסקה חדשה, כלומר הוא יכול לדווח על סוף תקופת העסקה אבל לא להציע עסקה נוספת. חריג שלישי, אם נתת הסכמה מפורשת בכתב לפנות אליך לצורך שיווקי. ההסכמה צריכה להתבצע במסמך מסודר ולא כבדרך אגב. הסכמה כזו היא רק לשנה ולא מעבר לכך. החריג הרביעי הוא אם אתה בתוך שיחה עם העסק שממנו רצית לקנות מוצר וביקשת שיחזרו אליך כשהמוצר יהיה. אישור כזה לא חייב להיות בכתב, אבל גם זה רק למשך שנה".
שאלנו את רגב כביר מה קורה במצב בו אדם מעוניין שלא יפנו אליו בשיחות שיווקיות למעט תחום מסוים, כגון מי שמעוניין לקבל שיחות הצעה בנושאי טיולים או ריהוט ואינו רוצה לקבל שיחות שיווק בתחומים אחרים. על כך משיב רגב כביר כי הדבר מורכב יותר. "מדובר באופרציה חדשה שתשנה את הפרקטיקות לשיווק בישראל והדברים עדיין לא ברורים לגמרי. יהיו בהמשך יותר הנחיות והבהרות לגבי האכיפה". משמעות דבריו היא שלפי שעה לא ניתן לבקש בקשה שכזו וגם קשה להגדיר את הענפים השונים והתחומים של השיחות. נראה שהדברים יצטרכו להתבהר בהמשך באופן פרטני יותר.
תחום נוסף שגם הוא עדיין אינו סגור הוא תחום ההתרמות. שיחות להתרמה אינן נכללות בגדר האיסור. "ההגנה עדיין לא קיימת לגבי גופים מלכ"רים שפונים לתרומות", הוא אומר. "חוק הגנת הצרכן עוסק רק ביחסים שבין צרכן לעוסק וגופי ההתרמה אינם נחשבים לעוסק. יש כאן מידה מסוימת של פספוס ונכון יהיה לבדוק בעתיד איך ניתן להרחיב את החוק".
הענישה למפרי האיסור משמעותית, אך יתכן ויש בה חיסרון אחד. הקנס למפרים עומד על עד 45 אלף ש"ח לתאגיד ולעד 25 אלף ש"ח לעוסק פרטי, אלא שהסכום הוא קנס שמגיע לקופת המדינה ולצרכן המתלונן לא יגיע סכום פיצוי כלשהו. רגב כביר משוכנע שגם ללא פיצוי למתלונן המוטיבציה להתלונן תהיה גבוה על מנת לגדוע את התופעה. להערכתנו שלנו לו היה נכלל בחוק פיצוי, גם בגובה של עשרה אחוז בלבד, שיגיע לכיסו של המתלונן, הדבר היה מדרבן באופן משמעותי הרבה יותר לתלונות. "יש בעיה עקרונית עם כך שמי שאחראי לאכיפת החוק לא מטפל בנזקים הישירים שנגרמו לצרכנים הניזוקים", מסכים רגב כביר.
עם זאת הוא מדגיש את היתרון הגדול ביעילות האכיפה של המנגנון החדש, שכן אם עד כה תלונה על הטרדה שכזו הייתה בגדר מילה מול מילה, כלומר שמול הטענה הייתה החברה המתקשרת טוענת שהיא פעלה במרווח ההיתר, כעת הדברים ברורים הרבה יותר, קל להוכיח שמספר טלפון מסוים נמצא במאגר ולכן אסור היה להתקשר אליו, והטכנולוגיה מאפשרת בקלות יחסית גם להוכיח מאיזה מספר טלפון בוצעה השיחה.
על כל אלה מדגיש רגב כביר כי גם אם האכיפה קיימת והבירור קל, הדברים יצטרכו להיבחן במבחן התוצאה על מנת לוודא שהם אכן מתרחשים לטובת הצרכן.