"אני רתומה למלאכת שילוב חיילות בצה"ל", מעידה על עצמה הרבנית מיכל נגן, "מפעל יקר זה הוא מפעל חיים בעבורי, הנושא עמו טובה מיוחדת לחברה הישראלית כולה, לצה"ל ולנשים המתגייסות". מאות בוגרות של מכינת צהלי, שאותה ייסדה ובראשה היא עומדת מזה 15 שנים, התגייסו במשך השנים לצה"ל, מילאו וממלאות תפקידים מגוונים וחשובים. "הבוגרות שלנו תורמות למדינה ונתרמות מהשירות. עליהן גאוותנו", היא מצהירה.
על אף העמדה הנחרצת הזאת, ואולי דווקא בגללה, חתומה הרבנית נגן בהמשך אותו מסמך על התנגדות נחרצת לא פחות לשילוב האינסטנט הפופוליסטי שמציע צה"ל לנשים כדי לרצות את העותרות בעתירה המכונה "בג"ץ המטכ"ליסטיות", ובעיקר את ארגוני הנשים שמאחוריהן. את המסמך הגישה לאחרונה כידיד בית המשפט להרכב השופטים שדן בעתירה.
במסמך שהגישה נגן, אשר מיוצגת על ידי עורכת הדין צפנת נורדמן, היא מתארת קשיים שעימם התמודדו בוגרותיה בתפקידי לחימה, קשיים שצה"ל טרם מצא להם פתרונות הולמים. מקל וחומר, היא אומרת, עתירה זו, הדורשת לשלב נשים לא רק בתפקידי לחימה אלא ביחידות המיוחדות, טומנת בחובה פוטנציאל גבוה לפגיעה פיזית ומנטלית בנשים הן בתהליך המיון ליחידות העילית והן בשירות עצמו. "חיילות ביחידות מיוחדות יידרשו למאמץ גופני ממושך וקיצוני, שאינו מותאם למבנה הגוף הנשי", טוענת נגן על סמך ניסיונה מהשטח, ומתייחסת גם לקושי המנטלי: "כחיילת בודדה או כמעט בודדה ביחידה שרובה ככולה גברית, אשר נדרשת לשהות בשטח בתנאים מבצעיים, צפויה החיילת ביחידה מיוחדת לקשיים מנטליים ופרקטיים... הסיירות ויתר היחידות המיוחדות הן יחידות קטנות הפועלות בשטח מתוך צפיפות ולכידות גדולה, גופנית ומנטלית".
לא השלדג שבקצפת
בדיון הנוסף שהתקיים בשבוע שעבר בעתירה, היה ברור מאוד לאן נושבת הרוח. בראש ההרכב ישבה נשיאת העליון אסתר חיות, ולצידה השופטות ענת ברון ורות רונן. הללו, כפי שמתארים מי שנכחו בדיון, כמעט החרו־החזיקו בקריאות הידד אחר דברי העותרות ותקפו את המשיבים מטעם המדינה וצה"ל בשאלות תואמות. המסמך שהגישה נגן כידיד בית המשפט היה קול קורא במדבר מול שטף ניירות העמדה שהוגשו לבית המשפט מן העבר השני על ידי ארגוני נשים כמו נעמת, שדולת הנשים ועוד, אשר תמכו בדרישת העותרות.
נזכיר בקצרה: לפני כשנתיים עתרו ארבע צעירות לבג"ץ בדרישה לפתוח בפניהן את המיונים לסיירות. הארבע טענו כי הן עברו אימונים גופניים שיאפשרו להן לעמוד במיונים ליחידות המיוחדות מבלי לשנות את המדדים הנדרשים ממועמדים גברים. השופטים לא מיהרו לתת את תשובתם, ובינתיים העותרות התגייסו ובהיבט הפרקטי העתירה כולה התייתרה. אלא שיש מי שרוצה בהימשכותו של הדיון גם ברמה התיאורטית, וארגוני הנשים ממשיכים לדחוף קדימה את הנושא.
בשנתיים שחלפו הספיק צוות מקצועי ייעודי שהקים צה"ל לצורך מתן תשובה לעותרות לבחון את האפשרות של שילוב נשים ביחידות המיוחדות בצה"ל. הצוות, שבו ישבו קצינים בדרגות הבכירות ביותר, מומחים לרפואת נשים ועוד, הגיש את מסקנותיו בקיץ האחרון. הוא בדק את המתרחש בצבאות העולם, בדגש על ארצות הברית, שם פתוחות כל היחידות לנשים, וגילה כי אחוז הפציעות של הנשים ביחידות הללו עומד על לא פחות מ־50, כלומר - כל מתגייסת שנייה משלמת מחיר בריאותי ופיזיולוגי על השירות ביחידה מיוחדת, וחלקן כלל אינן מסיימות את מסלול המיונים וההכשרה.
על אף הנתונים הקשים הללו, שמעניקים גיבוי מקצועי ואפילו מוסרי לצה"ל שלא לפתוח את היחידות הללו לנשים מתוך דאגה כנה לשלומן, בחרו בצה"ל לרצות את העותרות ואת העומדים מאחוריהן ולהציג נוסחה חסרת תקדים בעולם. הצוות בנה מודל תיאורטי שמנסה לחזות על פי נתוני משקל, גובה ויכולות ספורטיביות מי תוכל להתגייס ליחידות המיוחדות בלי לשלם מחיר פיזיולוגי קריטי.
בתשובתו למדינה קיבל הרמטכ"ל אביב כוכבי את המלצותיו הזהירות של הצוות להצבת תנאי הסף, אולם הזדרז להוסיף גם נופך משלו: הוא הודיע כי יפתח את יחידות 669 (חילוץ והצלה) ואת יחידת יהל"ם לפירוק חומרי נפץ של חיל ההנדסה לגיוס נשים. מבחינתו של כוכבי ייתכן שהיה כאן תרגיל. מחד, הוא הציג נכונות בפתיחת היחידות הללו, אולם מאידך מדובר ביחידות שאינן הדובדבן שבקצפת, ואפילו לא השלדג שבקצפת. הוא גם הציב תנאי סף שלא יאפשרו לבנות רבות להתקבל בפועל, וביהל"ם תהיה זו בעצם מחלקה של בנות שיישאו את תג היחידה לשם היוקרה. הכותרת, אם כן, תישאר פתיחת יחידות מיוחדות לנשים, המהות תהיה קצת פחות קרבית.
אולם משפתח צה"ל פתח בהסכמה עקרונית לשילוב הנשים בכל היחידות, ובתנאי שיעמדו בתנאי הסף, תאבונן של הנשים רק גבר. כעת ניטש הדיון בבג"ץ על ערך השוויון הפורמלי, לאמור: מדוע בכלל להציב תנאי סף מיוחדים לנשים באותן יחידות? האם לגברים ישנם תנאי סף שכאלה? שוויון משמעותו כי אישה כגבר יוכלו לגשת למיונים בכל יחידה באשר היא, והטובים או הטובות יגויסו אליה. בהתאמה, מוצגת הדרישה לפתוח את כל היחידות ולא רק את אלו שהציע הרמטכ"ל. בצה"ל השיבו כי מטרת הצבת תנאי הסף היא שמירה על בריאותן של הנשים, אולם הם נכונים לעדכן את נוסחת התנאים בהתאם לנתונים שיתגלו בשטח.
כאמור, השופטות שהובילו את הדיון האחרון הבהירו לאן נוטה דעתן, אולם בינתיים נדרשו העותרות להגיש תיקון טכני שלאחריו תיתן המדינה את תגובתה המעודכנת, והדיון יתחדש בחודש הבא.
אבל אם מישהו קיבל את התחושה שצה"ל הוא המותקף בסיפור וזכאי לאמפתיה, הרי שטעות בידו. עורכת הדין נורדמן מצביעה על מגמה ברורה שמובילים צה"ל והעומד בראשו. "צה"ל לא טען את כל מה שהיה יכול לטעון", היא אומרת, "הם לא ציינו אתגרים נוספים שיעמדו בפני אותן בנות, מלבד האתגר הפיזי. הם יכלו לומר שהבדיקות העלו כי אין היתכנות לשילוב בנות ביחידות הללו, ושאין טעם בפתיחת פיילוט שלם לבנות בודדות שיצלחו אותו. הם יכלו פשוט להראות את הנתונים הקשים מצבאות אחרים בעולם. אבל כוכבי החליט לפתוח עוד יחידות בניגוד להמלצת הצוות המקצועי שצה"ל עצמו העמיד. במקום ללכת עם המסקנות המקצועיות של הצוות, שהציג מודל מרחיק לכת, צה"ל שם לעצמו רגל. התחושה שלי היא שהם רצו לתת משהו לבג"ץ, להראות שהם בסדר. צה"ל מפחד להתעמת עם שורש העניין".
ולמי שרצה הנדסת תודעה ולא קיבל: ארגוני הנשים המעורבים בעתירה משומנים בין השאר בכסף אירופי. הסעיף בחוק שעליו מתבססת העתירה הוא פרי יוזמתה של חברת הכנסת לשעבר נעמי חזן ממרצ ז"ל, שבכובעה האחר הייתה גם נשיאת הקרן לישראל חדשה. הסעיף המדובר, סעיף 16 ב' בחוק שירות הביטחון, קובע כי "לא יראו פגיעה בזכותה של יוצא צבא אישה למלא תפקיד כלשהו". במשך 22 השנים מאז חקיקתו לא מיהר צה"ל להשתמש בו כדי לפתוח את כל התפקידים לנשים. בג"ץ אליס מילר קעקע את הקביעה שביטחון המדינה הוא השיקול העליון בצה"ל, והשוויון הוא מעל הכול, גם אם יגרום לפגיעה בביטחון או בכשירות הצבא. כעת לוקחים ארגוני הנשים את הדרישה הזאת לקצה: אנחנו דורשות שוויון, אפילו אם השוויון הזה יפגע בנשים עצמן, בשלומן הנפשי או בבריאותן. במילים אחרות: העיקר השוויון, את מי מעניינות בכלל הנשים.
אבל אותו צה"ל שמרכין ראש מול ארגוני הנשים, יודע להפנות כתף בטמפרטורה שמתחת לאפס לכיוון השני. ראשי הישיבות הציוניות, ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות, הביעו לא אחת את חששם והתנגדותם למגמת שילוב הנשים בעוד ועוד יחידות לוחמות, שבהן משרתים אחוז גבוה מתלמידיהם. בפגישות עם הרמטכ"ל, ראש אכ"א ובכירים אחרים בצה"ל הם מקבלים תגובות של זלזול, יוהרה והתנשאות לנוכח דרישותיהם וניסיונותיהם לקיים שיח מכובד כדי להימנע מפיצוץ.
ראשי הישיבות ניסו להסביר לרמטכ"ל כי תשובתו האחרונה מסוכנת לשלמותו של צה"ל, שכן חיילים דתיים ואפילו מסורתיים לא יוכלו לשרת ביחידות המיוחדות אם ישולבו בהן נשים, בשל אופי השירות האינטנסיבי. הרמטכ"ל הניף ידו בביטול והסביר כי מדובר רק בצעדים תדמיתיים, ואין לרבנים ממה לחשוש. בעוד הוא מכנה את הרבנים "נמרים של נייר", הוא עצמו פועל תחת אימתם של ארגוני הנשים. בד בבד מקדם צה"ל בתקשורת כתבות המערערות על סמכות ראשי הישיבות, ובוחר להידבר ולהעצים רבנים מזן מסוים שמשרתים את מדיניותו.
"המגמה המאפשרת הזאת של צה"ל תגרום לכך שיהיו נשים בכל פינה, דתיים לא יוכלו להיות שם", אומרים בהנהגת הישיבות. "התוצאה תהיה או שנצטרך להתבצר בחטיבה דתית או לוותר על הצבא. החטיבות ירדו מכשירותן. הצבא יתפרק לפלנגות ולא יהיה עוד צבא העם. המוטיבציה של החיילים הדתיים – שמיוצגים כיום במערך הקרבי פי שלושה מגודלם באוכלוסייה – תרד". הפתרון הדרוש, אומרים שם, הוא חקיקת פסקת התגברות ולאחריה מחיקת סעיף 16 ב' בחוק שירות ביטחון, שלא יאפשר עוד דיונים בעתירות דומות. "המטרה של צה"ל צריכה להיות ניצחון בקרב ולא שוויון או מימוש עצמי. זו ההזדמנות של הרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי, וחובתו של שר הביטחון הנכנס יואב גלנט, לשנות את כיוון הספינה ולהוציא את צה"ל מהמערבולת שכוכבי הכניס אותו אליה".
התוועדות עם הרב נריה ויוסף הצדיק
בסיומו של שבוע שבו שוב דילגה הציונות הדתית בין אולמי ההתוועדויות של חג הגאולה החב"די בי"ט כסלו ובין יום האזכרה למי שנחשב לאבי הזרם החינוכי הזה – הרב משה צבי נריה זצ"ל, הנה סיפור שקושר בין האירועים מזווית לא מוכרת.
היו אלה ימי הסכמי אוסלו הזכורים לרע, וממשלת ישראל החליטה בין השאר על הפקרת העיר שכם לידי האויב הפלשתיני. אנשי מטה שכם, תלמידי ישיבת 'עוד יוסף חי' ששכנה אז בציון יוסף הצדיק בעיר, ניסו למנוע את הגזירה בכל דרך: שתדלנות מול מקבלי ההחלטות בצבא ובממשלה, אירועי תמיכה המוניים בשכם ובקבר יוסף, פעולות מחאה שעוררו את דעת הקהל ועוד. אולם כל אלו לא הצליחו למנוע את המזימה, ויום י"ח בכסלו תשנ"ו נקבע כיום פינוי כוחות צה"ל ומסירת השלטון לידי המחבלים במדים.
באותו יום נערכו כוחות הביטחון במחסומים סביב העיר, כדי למנוע הפרעות לתהליך הנסיגה הצבאית. למרות המחסומים הצליחה קבוצה גדולה של תלמידי ישיבת 'עוד יוסף חי' ונאמני העיר שכם להיכנס אליה. לאחר שניסו להגיע לקבר יוסף ללא הצלחה, החלו בני החבורה להתפזר בתל שכם העתיקה ובמרחב סביב קבר יוסף כדי להיאחז בעיר ולמנוע את מכירת יוסף הצדיק בידי אחיו המתנכרים אליו. כוחות הביטחון ריכזו מאמצים גדולים ללכוד את המפגינים, ועשרות רבות של בני החבורה נעצרו והובלו בחרפה גדולה לבית המעצר אבו כביר ביפו.
"ברגשות מעורבים חגגנו את ליל י"ט כסלו בתא המעצר, בהזדהות גמורה עם בעל התניא ועם יוסף הצדיק, שהושלכו לבור ולמאסר על ידי אחיהם", מספר הרב יהודה ליבמן, אחד מבני החבורה וכיום מנהל ישיבת 'פרי הארץ' ברחלים. "עקב גודל הקבוצה השאירו אותנו בחדרים גדולים, ובשתי חבורות יחדיו זכינו להתוועדות מיוחדת בין כותלי המעצר עם הרבנים הרב ישראל אריאל מיצהר, ר' הלל ליברמן הי"ד ואחרים. התוועדנו ורקדנו כמעט כל הלילה, בתפילה ובציפייה לגאולה שלמה. כל ניסיונות הסוהרים להשתיקנו או למעט את השמחה לא צלחו. השמחה פרצה את גבולות התא, והשפיעה גם על עצורי אבו כביר האחרים באותו הלילה". קציני המשטרה הזועמים הבטיחו לחבורה הצוהלת מעצר ממושך, הן על עצם הפרת צווי התיחום סביב שכם והן על החריגה מכללי בית המעצר.
למחרת, י"ט בכסלו, הובאו העצורים בפני שופט. לאחר דיונים ארוכים החליט השופט במפתיע לשחרר את כל חבורת נאמני יוסף ללא תנאים מיוחדים. "יצאנו לחופשי בי"ט כסלו בשירה גדולה, בבחינת 'פדה בשלום נפשי'", מספר ליבמן, אבל אז קיבלה העלילה תפנית מצערת: "באולם בית המשפט קיבלנו את הבשורה המרה על הסתלקותו של הצדיק הרב משה צבי נריה זצ"ל באותו היום, וחלק הארי מהחבורה נסע היישר מאולם המשפט לכפר הרא"ה, ללוות למנוחת עולמים את אותו צדיק מופלא, מנאמני רוחו ודרכו של מרן הראי"ה קוק, מקים עולה של תורה ועבודה לנערי ונערות ישראל במסגרות חינוך ותנועת נוער, צדיק שכל כולו היה קדושת עם ישראל וארץ ישראל".
ליבמן, שגם 27 שנים אחר כך מפיץ את הסיפור על אותו י"ט כסלו, מספר כי "השעות הללו שבהן עברנו את החוויות המטלטלות של מכירת יוסף הצדיק, מאסר והתוועדות י"ט כסלו לילית מיוחדת ונדירה בתא המעצר, שחרור מפתיע והלוויית המונים בכפר הרא"ה, לא יישכחו מאיתנו לעולם ונצרבו בנו לכל חיינו".
לתגובות: Hagitr72@gmail.com
***