גיורים שנעשו כהלכה ובמסירות נפש

בגיליון 'בשבע' הקודם (גיליון מספר 1023) התייחסו הרב שמואל ניסילביץ' והרב שלמה הלפרן, וכן העיתונאי שאול שיף, לפרשת גיורי וינה. בשני המאמרים שפרסמו אין פרט עובדתי שלא נדפס בעבר בספרות החרדית שעסקה בפרשה.

מכיוון שהרב אליעזר מלמד כתב את מאמריו בנושא תוך היוועצות עימנו, פרסמנו באותו יום באתר ערוץ 7 מאמר ראשון תחת הכותרת "גיורי וינה נעשו כהוגן". בתגובתנו פרכנו טענות מרכזיות שהציגו מחברי המאמרים, והצגנו סימוכין מהימנים ומקוריים לכל פרט עובדתי שהבאנו.

ועם זאת, מאמרי התגובה פורסמו בעיתון 'בשבע' ולפיכך אנו מגיבים במאמר נפרד גם כאן, ובו נציג סימוכין נוספים ונתייחס לנקודות עובדתיות נוספות. אף שעסקנו בפרשיית הגיורים במשך חודשים, ביררנו פרטים רבים, חשפנו חומרי מקור ושוחחנו עם אישים שעסקו בה, במסגרת זו נפריך רק טענות אחדות. אלו דוגמאות אשר מלמדות כמה התרחקו הקטגורים מן העובדות הקשיחות.

במאמרנו לא נתייחס לדברי העיתונאי שאול שיף. לפני 50 שנה, בזמן פרשת גיורי וינה בהיותו עיתונאי 'הצופה', קידם שיף את טענות 'הוועד למען שלמות העם' נגד הגיורים ולא בחן את העובדות לאשורן (לדוגמה, ימי תמימים ה, עמ' 139-138). גם מאמרו שפורסם בשבוע שעבר – שבו ציין בכנות שאינו יודע על פועלו של הרב שמאי גינזבורג זצ"ל בווינה – מלמד שמעולם לא עסק כראוי בפרשה.

"לכל ההתקפות אין אחיזה במציאות"

ראשית, מחברי המאמר טענו כי הרב חיים גרינפלד זצ"ל, רבה של קהילת אגודת ישראל בעיר וינה, לא היה מעורב כלל בגיורי וינה. במאמרנו הראשון פרכנו טענה זו מן היסוד: הצגנו את דברי הרב גרינפלד ב'זכרון דברים', התכתבויות מזמן אמת ועוד. כאן נצטט את דבריו בשיחה עם ר' ישראל לבנון, יושב ראש המועצה הדתית בחיפה עשרות שנים, תלמיד חכם מוסמך לרבנות, סופר ומחבר.

ר' ישראל ביקר בווינה בתחילת חורף תשל"ב (1971). במכתב אל שר הדתות ד"ר זרח ורהפטיג ציין כי "בשיחתי עם הרב חיים גרינפלד העומד בראש הקהילה החרדית 'קהל ישראל', נאמר לי וללא צל של היסוס כי הוא ידע מכל מעשי הגיור ותוך התייעצות עמו סודר הגיור... אמר לי גם, כי לכל ההאשמות וההתקפות נגד הגיור – אין להן אחיזה במציאות, ואלה שעשו זאת לא לשם שמיים עשו" (גנזך המדינה, גל-12265/4).

דברי הרב גרינפלד נאמרו כשנה לאחר האירועים. גורל הגרים כבר נחרץ והרב ידע שדבריו נאמרים "לשמה", לשם האמת ההיסטורית. כפי הנראה הרשה לעצמו להתבטא בגלוי על חלקו בגיורים כאשר כבר לא חשש מהקנאים שאיימו בשנה החולפת עליו ועל קהילתו.

אגב, לפי דבריהם בהתכתבות פנימית, המקטרגים עצמם ידעו בזמן אמת שהרב גרינפלד סמך על הגיורים. הם גם ידעו שאם תפורסם העובדה שרב גאון ומפורסם – מראשי אגודת ישראל באירופה – היה מעורב אישית לפחות בחלק מהגיורים, טענותיהם יוחזקו כקלושות. הם ניסו למנוע את פרסום הידיעה (ימי תמימים שם, עמ' 117). נקודה יסודית זו נעלמה מעיני מחברי המאמר.

"עשינו שירות מצוין לעם ישראל ותורתו"

באותה שיחה עם ר' ישראל לבנון ציין הרב גרינפלד כי "לא קרה שנעשה גיור ללא אישורו של הרב שמאי גינזבורג". זהו כשל יסודי שני של מחברי המאמר. הם התעלמו מהעובדה שהרב שמאי גינזבורג זצ"ל, גדול בתורה, חסיד גור ומחבר 'אמרי שמאי', הוביל כרב בסוכנות היהודית את בית הדין לגיור, ביקר בעצמו בווינה ועמד מאחורי כל הגיורים.

במאמרנו הראשון הצגנו סימוכין ממכתביו בזמן אמת. כאן נצטט שורות אחדות מתוך מכתב חיזוק שכתב ביום י' בשבט תשל"א (1971) אל ידידו הרב אלתר שטיינמץ האחראי על הגיורים בווינה, בזמן שבו תססו הקטרוגים נגד הגיורים בארץ.

"ולענייני הגיור", כתב ר' שמאי, "אנו עשינו שירות מצוין לעם ישראל ותורתו". אולם מאחר שהרבנות הראשית לא עומדת איתן כנגד המקטרגים, "על עובדי הסוכנות להודיע לרבנות הראשית על הפסקת הטיפול בגיור, למרות שעלולות להיות תקלות רבות". רבני הסוכנות אינם יכולים למסור את נפשם כנגד המכפישים, "אינם מחויבים לדאוג ליהדות יותר מהדיינים" של הרבנות.

עוד הוסיף ר' שמאי לר' אלתר שהוא מקנא ביראת ה' של חבריו, בראשם הרב מרדכי קירשבלום ש"עומד על רמה מוסרית גבוהה יותר ממני, והוא אומר לי שהוא בטוח שאם מחלקת העלייה לא תפעל, שום גורם אחר יפעל... וגם בך אני מקנא, שעומד בניסיון ואינך אומר כמוני: 'מספיק! האחריות כלפי שמיים תיפול על המקטרגים'".

כפי שהרב גינזבורג צפה, כך אירע בפועל: דרכם של המקטרגים צלחה, דיבתם השתרשה בשיח הציבורי והרבני, והגיורים הופסקו באחת. הרבנות הראשית לא פעלה לצמצם עליית משפחות מעורבות, ומאז והלאה עלו ארצה נוכרים מווינה ללא גיור ונטמעו בארץ.

הסתמכות על דיבה עתיקה

מחברי המאמר העלו על נס את "חברי הוועד למען שלמות העם". הם לא ציינו שבחוברת "השערורייה בווינה" ביזו חברי הוועד את הרב הגאון שמאי גינזבורג זצ"ל בפרהסיה, וכתבו שהוא רק "פקיד ותיק של הסוכנות ואיש מחלקת העלייה, חבר נאמן של המפד"ל", כלומר שמכר את תורתו תמורת משכורת ומפלגה. זו עובדה שמקעקעת את יושרם ויראתם של חברי הוועד באותה תקופה.

מחברי המאמר טענו שהרב אלתר שטיינמץ לא היה בר סמכא לגייר. אכן, חברי הוועד ביזו בפומבי גם אותו וכתבו שהוא רק "משגיח על הכשרות... איש המפד"ל". במאמרנו הראשון הראינו שהרב שטיינמץ נסמך לרבנות. נוסיף מדברי ר' ישראל לבנון, שהרב שטיינמץ "קרא הרבה, ושנה הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, ואשר הרב חיים גרינפלד מעיד עליו שאפשר לסמוך עליו".

מחברי המאמר טענו שחברי בית הדין לגיור לא היו שייכים כלל לגיור. אולם במאמרנו הראשון הראינו שהרב ברונר והרב שטיין נסמכו לרבנות. כאן נוסיף כי חברי בית הדין ר' משה דוד מושקוביץ והרב יוסף ברופמן היו בוודאי תלמידי חכמים. היעלה על הדעת שהרב גרינפלד סמך על בית דין של עמי הארץ? בעניין זה ראו גם בפרוטוקול מועצת הרבנות הראשית מיום כ"ו בשבט תשל"א.

מדוע האדמו"רים מגור ומוויז'ניץ סירבו לחתום על כרזה נגד בית הדין בווינה? מדוע האדמו"ר מסדיגורה משך במהירות את חתימתו על הכרזה, תוך שהוא מציין כי "בינתיים הוברר לי שאין לסמוך על מה שכתוב בכרוז הנ"ל"? (גנזך המדינה, גל-12356/27). הסיבות לכך פורטו במאמרנו הראשון. גם מכל זה התעלמו מחברי המאמר.

הלוליינות המספרית

נוסף על האמור, מחברי המאמר לא התייחסו לתעמולה הרבה שבווינה פועל "בית חרושת לגיורים" שבו התגיירו לכאורה מאות אנשים בסיטונאות. התעמולה כרכה בשקר את חברי בית הדין עם פקידי הסוכנות היהודית, שהיו מהם שהציעו לנוכרים להירשם כיהודים. הרב גינזבורג כתב על כך לר' אלתר: "איך אפשר לומר שני דברים הפוכים: מייעצים להם (לעולים) לומר שהם יהודים, ומגיירים אותם. תרתי דסתרי אהדדי". אלא שהמקטרגים "אינם מחויבים להשתמש בהיגיון".

היגיון משונה זה הומחש גם בידי מחברי המאמר. הם ציינו כיצד ר' אברהם תא־שמע, משגיח ירא שמיים שהשתתף בעצמו בגיורים, התעמת עם פקיד שביקש לרשום גיור שלא בוצע. מכאן ההוכחה שבית הדין לא היה מהימן? כלפי לייא. כך הואשמו אנשים יראי שמיים בתופעה שאותה ניסו לצמצם.

באותה רוח ציטטו מחברי המאמר מעשה ברב עובדיה יוסף זצ"ל שהנחה לערוך גיור לחומרא למשפחה מווינה. העסקנים פרסמו מודעה בשם "יבוא הפרט וילמד על הכלל", כאילו מקרה אחד מלמד על כל הגיורים. ולא היא. בידינו פרטים שמערערים את תיאור המעשה. בשל צנעת הפרט ובשל הצורך לקצר נציין רק שהרבנות בחנה בעצמה כמחצית מהגיורים, וזו המשפחה היחידה שבה בוצע גיור לחומרא (גנזך המדינה שם). אגב, בהנחיית הרב עובדיה יוסף נערך הגיור בתוך שלושה שבועות בלבד. לאחר הגיור שמרו בני המשפחה מצוות לכל היותר כמקובל בציבור המסורתי.

הצגנו עובדות ספורות המלמדות על שגיאות דרמטיות של מחברי המאמרים נגד גיורי וינה. מכאן ניתן ללמוד לא מעט על מהימנות טענותיהם הנוספות. בכוונתנו לפרסם על פרשה זו מאמר מקיף ונרחב.

הרב ד"ר בועז הוטרר הוא חוקר תורני במכון הר ברכה ומרצה לתושב"ע והיסטוריה במכללת אורות;

הרב צוריאל חלמיש הוא חוקר תורני במכון הר ברכה וחוקר לשעבר בבית הרב קוק

***