אצבע בעין

העצרת הכללית של האו"ם הייתה אמורה לדון השבוע בהצעת ההחלטה שאושרה על ידי ועדת האו"ם לפוליטיקה ולדה־קולוניזציה שלפיה הארגון יבקש מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג לספק חוות דעת משפטית על מה שהוגדר "השלכות הכיבוש הישראלי" ביהודה ושומרון, אלא שהדיון הזה נדחה לפי שעה ויתקיים בימים האחרונים של דצמבר ככל הנראה.

טיוטת ההחלטה, שיזמה הרשות הפלשתינית במסגרת מאבקה להשחרת שמה של ישראל בעולם, קראה לאו"ם לבקש מבית הדין לגבש חוות דעת מייעצת ודחופה בשתי סוגיות: הראשונה נוגעת להשלכות המשפטיות הנובעות ממה שהפלשתינים הגדירו כ"הפרה מתמשכת של ישראל את זכותו של העם הפלשתיני להגדרה עצמית" ומ"הכיבוש הממושך לרבות צעדים שמטרתם לשנות את ההרכב הדמוגרפי ואת אופייה ומעמדה של ירושלים". השנייה דרשה מבית הדין לברר "כיצד משפיע הכיבוש המתמשך של ישראל על מעמדו המשפטי של השטח הכבוש ועל היחס הבינלאומי לישראל".

התקשורת הישראלית וגם פוליטיקאים שונים הפריחו לאוויר שורה של חששות כבדים. העיקרי שבהם הוא שהחלטה של בית הדין בהאג לטובת הפלשתינים עלולה להתפרש כהכרזה בינלאומית שישראל סיפחה את שטחי יהודה ושומרון לתחומה למרות שלא הכריזה על כך רשמית, דבר שעלול לפגוע בה בזירת היחסים הבינלאומיים עד כדי הטלת סנקציות שונות של האו"ם ושל האיחוד האירופי. חשש נוסף שהועלה היה מהסלמה ביטחונית.

גם מי שהיה ראש המל"ל, מאיר בן שבת, אמר לאחר השלב הראשוני של אישור ההחלטה כי אסור להקל ראש בעניין וציין כי עיקר המאבק צריך להיעשות באמצעות צעדים שירתיעו את הפלשתינים ויעצרו את המלחמה שהם מנהלים נגד ישראל בזירה הבינלאומית.

במאמר שפרסם לאחרונה קבע בן שבת כי "חוות דעת שלילית תקבע נרטיב היסטורי שלילי כלפי ישראל, תספק תימוכין להצהרות ולהחלטות נגדה מצד מדינות שעמדתן מלכתחילה נוטה לכך, ותעודד את ארגוני החרם נגד ישראל. היא גם תספק רוח גבית לגורמים המיליטנטיים בתוך מחנה פת"ח. בשום אופן אין לזלזל בכל אלה. אך את הנזק המשמעותי במיוחד היא עלולה לגרום במישור אחר, במשקל שעלול להינתן לה בתיק שמתנהל נגד ישראל במוסד אחר בהאג - בית הדין הבינלאומי הפלילי".

בכך רומז בן שבת שהנזק שנראה כעת לא משמעותי עלול לגדול בטווח הרחוק, אם הפלשתינים יצליחו באמצעות בית הדין לצדק בהאג להשפיע על המהלכים בבית הדין הפלילי. נזכיר כי שם הודיעו כי תיפתח חקירה נגד ישראל, אך המהלך טרם יצא אל הפועל. הפתרון שמציג בן שבת הוא לקבוע תג מחיר לפלשתינים כדי שיחדלו ממסע הדה־לגיטימציה שלהם או ימתנו אותו באופן ניכר, תוך שימוש בעזרה ממדינות אוהדות נוספות כמו ארצות הברית ואחרות.

האסטרטגיה החד־צדדית

לאחרונה פנה ראש הממשלה יאיר לפיד לכ־50 ראשי מדינות בבקשה שימנעו הצבעה באו"ם על בקשת הרשות הפלשתינית לפנות לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. במכתב ששלח לראשי מדינות, בהן בריטניה, צרפת, קרואטיה, רומניה, בולגריה, הולנד, סלובקיה, לטביה, גיאורגיה, ברזיל, אורגוואי, וייטנאם ופרו, כתב לפיד כי ההחלטה "היא התוצאה של מאמץ מתוזמר להפלות את ישראל, להעמיד בסימן שאלה את חששותינו הלגיטימיים בענייני ביטחון, ולשלול את הלגיטימיות של עצם קיומנו". הוא כתב למנהיגים כי אם הניסיון לבלום את ההצבעה לא יצלח, הוא מצפה מידידותיה של ישראל לעמוד לצידה ולהצביע נגד ההחלטה.

מי שפועל בכל כוחו נגד המהלך הוא שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן. קרב הבלימה הישראלי נגד ההחלטה כולל שורה של צעדים, אבל איש במערכת הדיפלומטית הישראלית עדיין לא חושף קלף חשוב: האם ישראל בכלל תשתף פעולה עם בית הדין ולו במעט.

"אם ההחלטה תאושר בעצרת הכללית ובית הדין לצדק בהאג יתחיל בהליך, ובהנחה ש־15 השופטים בו שחלקם מאוד עוינים לישראל יפרסמו חוות דעת שלילית - בהחלט יכולות להיות השלכות מדיניות וכלכליות לא פשוטות לישראל", אומר השגריר ארדן. "זו הייתה הכוונה של הפלשתינים, שבית הדין יקבע באופן פסקני שהנוכחות של ישראל ביהודה ושומרון הפכה להיות לא חוקית. באופן כזה מדינות יהיו חייבות לבחון צעדים פנימיים כלפי ההשלכות של הנוכחות הזאת. וכך כל מדינה תתרגם בתוכה את חוות הדעת, אם וכאשר, להליכים משפטיים וציבוריים".

עם זאת, לדבריו, הוא מתכוון לנסות בכל האמצעים העומדים לרשות המשלחת הישראלית באו"ם למסמס את ההחלטה. "מוקדם להרים ידיים - כבר הצלחנו לשכנע כמעט 50 מדינות יותר מאשר בעבר או להתנגד או להימנע, וצריך להדק איתן את שיתוף הפעולה כדי שיגישו חוות דעת ציבוריות לבית הדין".

האם ישראל צריכה לשתף פעולה עם בית הדין? ארדן נחרץ מאוד בתשובתו. "ישראל לא יכולה לשתף פעולה עם ההליך הזה, כי היא תיתן לו לגיטימציה אם היא תשתתף בו. אני מאמין שכן אפשר להשפיע ולהעביר את המסר לבית הדין גם בלי זה".

השגריר גם דוחה את הניסיונות להניח שהצעד הפלשתיני הוא בעצם מהלך מקדים שקשור להקמת ממשלת הימין החדשה בישראל. "אני דוחה את ההנחה הזאת כי הקמפיין של הפלשתינים החל עוד לפני שנה כשבנט היה ראש ממשלה. אבו־מאזן אמר אז מעל בימת האו"ם שאם ישראל לא תיסוג בתוך שנה לקווי 1967 הוא יפנה לבית הדין בהאג".

"ההחלטה היא של אבו־מאזן, שכבר שנים רבות פועל במישור החד־צדדי, ולא משנה האם יש תוכנית שלום של טראמפ או קלינטון - הוא דוחה אותה פעם אחר פעם. זה לא עניין של ממשלה כזאת או אחרת. לצערי ברור שהפלשתינים הולכים על מהלך חד־צדדי ארוך טווח מתוך הנחה שהם יכניעו או יאלצו את ישראל לקבל את כל הדרישות שלהם כולל נסיגה מלאה משטחי יהודה ושומרון, כולל פתרון סוגיית הפליטים וכולל שליטה בירושלים באופן שבו לדעתי, מניסיוני בפוליטיקה, אף צד פוליטי במדינת ישראל לא מוכן לקבל – ולכן אין כאן קשר לממשלה הנכנסת או לממשלה היוצאת".

ה"כיבוש" כבר כאן

המשפטן ד"ר אלן בייקר, לשעבר שגריר ישראל בקנדה והיועץ המשפטי למשרד החוץ, חושב שהרעש סביב המהלך הפלשתיני אינו הולם את הצעד שנעשה. "יש שני בתי דין בהאג: בית הדין הפלילי שעוסק באנשים, ויש בית דין בינלאומי לצדק, שזה גוף של האו"ם שעוסק במדינות בדרך הפניות של גופים מהאו"ם לחוות דעת מייעצת ובלתי מחייבת. לבית הדין יש סמכות לקבל מהעצרת הכללית או מכל גוף אחר של האו"ם שאלות שמופנות אליו על כל נושא, בעוד לבית הדין הפלילי בהאג אין סמכות לדון בנוגע לישראל", מסביר בייקר.

ומה בעצם יקרה אם וכאשר העצרת הכללית תאמץ החלטה בנושא?

"בית הדין יפנה לכל מדינות העולם, כולל ישראל, ויבקש מהן התייחסות לנושא. המדינות השונות יתייחסו. ישראל יכולה לשתף פעולה, אבל להערכתי נכון יותר שלא תעשה זאת ותטען שכל השאלה היא פוליטית ואין לה כל בסיס. מה עוד שיש לנו תשובות מאוד טובות לגבי סוגיית הכיבוש, כי אנחנו מפרשים את הנושא אחרת לאורך שנים.

"בית הדין, אחרי שהוא מקבל את ההתייחסויות – תהליך שלוקח הרבה מאוד זמן – יצטרך לדון בנושא ולגבש חוות דעת מייעצת. זה קרה בשנת 2004 כשפנו לבית הדין נגד ישראל בנוגע לגדר הביטחון, ואנחנו אפילו ענינו לבית הדין שלדעתנו אין לו סמכות לדון בשאלה. השופטים לא קיבלו את טענתנו וקבעו בחוות דעת מייעצת שגדר ההפרדה בלתי חוקית וצריך לפרק אותה. ההחלטה הזאת נשמעה והעולם התקדם. אותו דבר יהיה כנראה עכשיו. יחליטו מה שיחליטו – מדובר בחוות דעת מייעצת".

חלק משמעותי מהזירה הבינלאומית מתייחס ממילא לשטחי יהודה ושומרון כשטח כבוש. אז מה בעצם הדאגה הגדולה?

"חוות הדעת הזאת לא תשנה כהוא זה כי גם היום בזירה הבינלאומית מדברים על הכיבוש. הרי בכל שנה מתקבלות בעצרת הכללית של האו"ם בין מאה למאה וחמישים החלטות שקובעות שהשטחים ביהודה ושומרון הם 'שטחים פלשתיניים כבושים', ואנחנו עונים ראשית שאלו לא שטחים פלשתיניים ובנוסף שהם לא כבושים. זו סתם הבעת דעה פוליטית של הרוב שמצביע בעד זה ואין לזה שום סמכות משפטית.

"מי שמשקיע אנרגיות בעניינים האלה זו התקשורת. מי שבקי ברזי האו"ם ובית הדין הבינלאומי כלל לא נכנס לפאניקה מההחלטה הזאת. זה נכון שכל החלטה שמקבלים באו"ם נכנסת למערכת התקשורת של הארגון ונרשמת בהיסטוריה של החלטות ובמדינות מסוימות שבהן לומדים תוכניות לימוד שנכתבו על ידי אנשי האו"ם ילמדו את זה וכך גם בחלק ממדינות ערב. זה לא ישנה הרבה לאזרחי ישראל".

לדעתך ישראל צריכה לשתף פעולה עם מהלך כזה ולהציג עמדה בפני בית הדין?

"אני מתאר לעצמי שמשרד המשפטים ומשרד החוץ מטפלים בנושאים האלה. מניסיוני, כיועץ משפטי של משרד החוץ במשך הרבה שנים, אולי יחליטו לטעון שלבית הדין אין סמכות לדון בנושא. להערכתי ישראל לא תעסוק בכלל מול בית הדין בגופו של העניין".

בייקר חושב שהמהלכים הפלשתיניים הם בעיקר צעדים של ייאוש מהפיחות ההולך וגובר בחשיבות הסוגייה שלהם בעיני העולם. "כל התרגילים הללו של הפלשתינים נעשים משום שקולם לא נשמע בשום מקום אחר חוץ מהאו"ם. אפילו בקרב האוכלוסייה הפלשתינית אין תמיכה לאבו־מאזן ובחמאס צוחקים עליו".

"הדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא לבוא לקהילה הבינלאומית ולדרוש כל מיני דרישות. בשבוע שעבר, לדוגמה, הם יזמו החלטה שקוראת למדינת ישראל לוותר על נשק גרעיני. זו הרי החלטה טיפשית שאין לה כל משמעות ולא התקבלה בסמכות, אבל בכך הם מעסיקים את כל מדינות העולם. כי ברגע שהפלשתינים מניחים שאלות, גם אם הן לא לגיטימיות, המדינות באו"ם לא יכולות להתעלם אז הן מגיבות מתוך הבנה שאין לזה שום משמעות", הוא מוסיף.

אם נניח אותה הצעה לבית הדין בהאג הייתה מגיעה למועצת הביטחון – היא הייתה מאושרת?

"אם הצעה דומה הייתה מגיעה למועצת הביטחון אני בטוח שהיה מוטל עליה ווטו. בהצעות מהסוג הזה בסוף הכלבים נובחים והשיירה עוברת. הפלשתינים בונים על הרעש התקשורתי כדי לגרום לחששות בקרב אזרחי ישראל ונהנים כשהתקשורת מאדירה את המצב".

האמריקנים לא מתגייסים

במערכת המדינית הישראלית מעריכים, כאמור, שההחלטה תאושר בעצרת הכללית של האו"ם אבל פועלים נמרצות כדי להשפיע על תוצאות ההצבעה.

ההצעה בוועדה שעסקה בנושא עברה ברוב של 98 תומכות לעומת 17 מתנגדות ו־52 מדינות שנמנעו. השגריר ארדן מציין כי מדובר בירידה ניכרת בתמיכה בפלשתינים, שכן בעבר הצעות דומות היו זוכות לתמיכה של 140 או 150 מדינות.

כעת פועלת ישראל מאחורי הקלעים כדי להגדיל את מספר המתנגדות והנמנעות, שכן מצב ההצבעה עלול לאותת להרכב השופטים בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג כי דעת מדינות רבות במערב אינה נוחה מהתערבותו.

ישראל מסתמכת גם על תמיכה אמריקנית, למרות שהממשל הנוכחי מנסה פעם אחר פעם להציג מצג שהוא מחמם את יחסיו עם הפלשתינים – גם על חשבון צעדים שעלולים להיות כואבים לישראל – כמו ההתעקשות על פתיחת הקונסוליה.

הנציגים האמריקניים באו"ם כבר הבהירו שדעת ממשל ביידן היא שאסור לעשות צעדים חד־צדדיים ופנייה לבית הדין היא צעד כזה. מסרים דומים הועברו לישראל מגורמים אמריקניים רבים, אך במערכת המדינית לא מרגישים רוח גבית אמריקנית להובלת התנגדות נחרצת למהלך. מצד שני, כמה מידידותיה של ישראל באירופה, דווקא כן מסייעות מאחורי הקלעים לשינוי מאזן ההצבעה.

בינתיים השגריר ארדן מבקש להעביר מסר לכל המדינות שמצביעות עם הפלשתינים ומסתתרות מאחורי הטיעון שהן שוחרות שלום. "השקרים והצביעות של הפלשתינים לא יודעים גבול: הם אלה שדחו כל יוזמת שלום ותוכנית שלום מאז 1947 ועד היום, ועכשיו הם משתמשים בתירוץ שהסכסוך לא נפתר כדי לפנות לבית הדין בהאג? הסכסוך הזה לא נפתר בגלל תמיכתם בטרור, בגלל השנאה שלהם וסרבנותם לשלום. עכשיו כשהסכסוך יעבור לבית הדין, יהיה לפלשתינים תירוץ חדש להחרים כל דיאלוג ולהנציח את הסכסוך".

***