ככשמעתי לראשונה על ההצגה החדשה של החאן בתחילת קיץ 1970, לא ידעתי למה לצפות. כשראיתי שהשחקן היחיד בהצגה הוא שחקן מוערך, רצתי לצפות. ולכן, ראשית גילוי נאות. אני מעריך ואוהב את עבודתו של אחד מבכירי שחקני התיאטרון בימינו, יהויכין פרידלנדר .
כבר 30 שנה שאני עוקב אחר משחקו ובכל פעם נהנה מחדש. מהמשחק, מהכשרון, מהעברת המסרים.
ברוב ההצגות של תיאטרון החאן הוא מופיע כחלק מהרכב אבל הפעם בהצגה החדשה בתחילת קיץ 1970 הוא משחק בהצגת יחיד והוא במיטבו.
את הסיפור כתב הסופר אברהם ב. יהושע כשחלק מיצירותיו עובדו לתיאטרון, קולנוע, טלוויזיה ואופרה כמו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ועוד.
חיבתו של יהושע לתיאטרון היתה ידועה והוא אהב שספריו עובדו לבמה. מנהלו האמנותי של החאן, הבמאי אודי בן משה, אומר שיהושע מאוד רצה שיעלו מחזות שלו. "יהושע תמיד חיפש לתקשר את האמנות שלו וליצור עד הסוף" אומר בן משה.
הסיפור מחזיר אותנו לתחילת קיץ 1970 כאשר מנהל בית ספר תיכון רודף אחרי מורה לתנ"ך המסרב לצאת לפנסיה, ומבקש לבשר לו בשורה.
מה הוא רוצה לומר לו? האם הוא עומד לפטר אותו? ואולי כל זה בכלל קשור בבנו יחידו, שנשלח למלחמה? ולמה כל זה עתיד להתרחש שוב ושוב?
ההצגה כולה היא מפגש אינטימי הנוגע באומץ בנושאים אנושיים עדינים - זקנה אהבה ושכול ומה שביניהם. איך אותרם אצלנו? כשתגדלו -תבינו. אכן זה כך.
ההצגה מרתקת, כואבת ואפילו מזילה דמעה מידי פעם. איכותיות לשמה.