הביטוי הגדול ביותר לפירוד בנינו הוא כאשר המחלוקת והעימות לא מטרידים אותנו מספיק. הופכים לדבר שבשגרה שלא מזעזע את עולמנו. חשוב שכל אחד ושכל "שבט" יתעקש על הזכות שלו להביא את החתיכה שלו לפסיפס הישראלי. אבל בו בזמן לזכור שהפסיפס הזה יבנה מהחלקים של כולנו
בפרשת השבוע הקרובה, פרשת וישב, אנו צפויים לקרוא על מכירתו של יוסף לאחר שהושלך אל הבור בעמק דותן, פועל יוצא של היחסים המורכבים בין בניו של יעקב, בין האחים. לאורך כל הדורות המתיחות בין השבטים הייתה קיימת בעם ישראל ואף הפכה למציאות של מלחמות וממלכות נפרדות.
האחים ההולכים לרעות את צאן אביהם הולכים מחברון בה התגוררו אל אזור שכם. ממקום של חיבור, המקום בו קבורים האבות והאמהות, מקום בו אפילו עשו ויעקב מצאו את הדרך לקבור יחדיו את אביהם, אל מקום בו יחל הפילוג הגדול של ממלכת ישראל מאות שנים לאחר מכן. משם ימשיכו עוד צפונה אל צפון השומרון וישליכו את אחיהם אל הבור.
בסרטון שפרסם מרכז מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, בשותפות עם הרב שוקי רייס ממכללת הרצוג ובהשתתפות מתן צור ונדב נווה מאנדרדוס, מציגים השניים בצורה יצירתית את הקונפליקטים המלווים את עם ישראל לגווניו לאורך השנים, כאשר הם ישובים סמוך לבור יוסף. המסר המשמעותי היוצא מהסרטון, הפאנצ' שמכה בבטן בסצנת הסיום, הוא שהתורה מתארת לנו כי האחים 'ישבו לאכול לחם' לאחר שהשליכו את אחיהם אל הבור.
הביטוי הגדול ביותר לפירוד בנינו הוא כאשר המחלוקת והעימות לא מטרידים אותנו מספיק. הופכים לדבר שבשגרה שלא מזעזע את עולמנו. לא גורמים לנו 'לאבד את התיאבון'. גם בימים שלאחר בחירות, גם כאשר האידיאלים גדולים ואנו מבקשים לקדם את האמת שלנו, עלינו לזכור כי אחים אנחנו. כאשר אנו מתווכחים, תוקפים, נאבקים איש ברעהו לשים לב שאנחנו לא זורקים אף אחד אל הבור. להקפיד ולהזכיר לעצמנו כי המחלוקת ליוו אותנו בצורות שונות לאורך כל הדרך, אבל נותרנו עם אחד וכך עלינו לשאוף ולהישאר. עם אחד ומאוחד.
רגע לפני חנוכה אנו צריכים לזכור את הכוח שבאחדותנו אל מול האתגרים המאיימים עלינו, גם הגדולים והמפחידים ביותר. הזכות הגדולה לבנות מחדש את עם ישראל במדינתו כרוכה בהכרח במחלוקות נוקבות על גיבוש הזהות היהודית-ישראלית החדשה במדינה מודרנית. חשוב שכל אחד ושכל "שבט" יתעקש על הזכות שלו להביא את החתיכה שלו לפסיפס הישראלי. אבל בו בזמן לזכור שהפסיפס הזה יבנה מהחלקים של כולנו. לא לוותר על אף חלק. להבין עד כמה אנחנו חשובים אחד לשני, ועד כמה זה לא יצליח אחרת.
זה המסר הגדול ביותר שצריך לצאת ממנו מפרשת מכירת יוסף. זה המסר שצריך ללוות אותנו כלקח מאירועי חנוכה, כאשר אנו ניגשים לדיון הציבורי. שלא יפסיק להיות לנו אכפת. שלא נפסיק לחפש אחד את השני. 'את אחי אנוכי מבקש'.
הרב קובי בורנשטיין, מנהל התוכן במרכז מורשת גוש קטיף וצפון השומרון