הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון, מרצה בינלאומי, הגיע לביקור בישראל לרגל פסטיבל צמאה, ובראיון לערוץ 7 הוא מספר על פעילות ההסברה היהודית שלו שפרצה זה מכבר את גבולות העם היהודי בעולם כולו.
ההתוועדות בה השתתף הרב ג'ייקובסון המפתיעה כשנמשכה עד חמש לפנות בוקר, והוא עצמו אומר שהחידוש הוא לא נוכחותו שלו באירוע אלא שהאלפים אכן נשארו עד שעה שכזו. "התוועדות צריכה לזרום", הוא אומר לשאלתנו אם לאירוע שכזה מכינים דברים מסודרים או שמא הדברים זורמים מאליהם.
"בוודאי שצריכים להכין רעיונות, גישה, פיתוח של עניין, אבל בהתוועדויות כאלה של כמה שעות זה זורם. אנשים גם מעלים שאלות ודילמות, יש פידבק, מנגנים ניגונים והאירוע הוא יותר חווייתי", הוא מספר ומציין את הגיוון הרב של הקהל בהתוועדות. "מעניין שדווקא חסידי חב"ד היו ממש מעט. היו הרבה ליטאים, הרבה חסידים מכלל החסידויות, ראיתי הרבה ציונים דתיים ונוער מכל השכבות והגוונים".
אז איך קורה שכולם מתנקזים ליום חגה של חסידות חב"ד? "עם ישראל מרגיש שחסידות היא החמצן שלנו, וחמצן לא שייך לחסידים או ליטאים, דתיים או חילוניים או מודרניים. חמצן הא עולמו של הקב"ה", משיב הרב ג'ייקובסון. "החסידות גילתה פן ביהדות שבדורנו הוא לא רק בשביל הכיף והפינוק, אלא ממש חמצן. הגישה שלנו לאהבת ישראל, לאהבת ה', לאהבת התורה, ההתמודדויות עם ניסיונות, תסבוכות ואתגרים נפשיים ופסיכולוגיים, התמודדות עם נשירה בנוער, עם הפער בין דתיים וחילוניים, מעמד העם היהודי בעולם. על כל אלה החסידות שפכה אור חדש שהוא מאוד רלוונטי וכנסת ישראל מרגישה בעורקים שזה הדם והחמצן שלנו".
ההרצאות של הרב ג'ייקובסון מגיעות לציבור רחב, גם הרבה מעבר לגבולות העם היהודי. הוא עצמו אינו יודע כיצד הדבר קרה. כך הוא אומר. "הילדים שלי שואלים אותי מה אתה עושה לפרנסה. זו שאלה טובה. יום אחד קיבלתי טלפון מהפנטגון ואמרו לי שהמנהיגים הרוחניים של חילות צבא ארה"ב והאחראים על המורל והדת מתכנסים לשבוע השראה בדרום קרוליינה".
בכינוסים כאלה ישנו המטיף הראשי, שאחראי להיות השראה לחיזוק המורל לאותם שיעבירו את המסר הלאה לחיילים ולקצינים בשורות הצבא. "בדרך כלל הנואם הראשי היה בילי גראהם שנחשב למטיף הנוצרי הכי מפורסם. הוא מת לפני כשנתיים", מציין הרב ג'ייקובסון וממשיך את סיפורו:
בכיר הקצינים בצבא האמריקאי לחם במלחמת עיראק הראשונה, שם מצא את עצמו באוהל אחד עם יהודי חסיד שהיה היחיד בצבא האמריקאי בעירארק, "שמו היה יענק'ל גולדשטיין שגדל איתי באותו רחוב. הוא התקשר אליו ואמר לו שהוא צריך את הבילי גראהם היהודי והוא נתן לו את הטלפון שלי...".
אחרי הנאום קיבל הרב ג'ייקובסון 150 הזמנות להופיע בכנסיות, הוא מספר בצחוק. על המסרים שהוא מעביר לסוג כזה של קהל, הוא אומר "אני מגיע כיהודי שבמעמד הר סיני הצטווה שתפקיד עם ישראל הוא להשפיע על באי העולם לחיות חיים מוסריים, לקבל את שבע מצוות בני נוח. אני מגיע כיהודי מזרע אברהם אבינו שהקב"ה אמר לו 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'. הגעתי יהודי ששייך למה שנאמר עליו ממלכת כהנים וגוי קדוש ופירוס הדברים בספורנו הוא להכניס את המודעות לאלוקים ולקדושה בכל העולם כולו. זו השליחות שלי. זו ההזדמנות לדבר בפני מי שמסרו את נפשם".
"כשעליתי לבמה מול קהל שהוא לא הקהל הטבעי שלי, גויים שגדלו בקנטקי, נוצרים קתולים פרוטסטנטיים ועוד. הם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח, סיפרתי להם בדיחה טובה והם צחקו חבל על הזמן. הם יודעים לצחוק יותר טוב מהיהודים עם התסביכים הגלותיים, שחושבים על כל בדיחה מה הוא אמר, למה הכוונה, את מי הוא מעליב, ממי הוא גנב את הבדיחה וכו'".
בתקופת הקורונה הרחיב הרב ג'ייקובסון את פעילותו לעולם הווירטואלי. הנסיעות בכל קצות העולם התחלפו בתקופה הזו למציאות אחרת. "נפל לי האסימון שהקב"ה רוצה משהו חדש. מצאתי את עצמי בבית עם הרבה שיעורים ואני כמו בפנסיה. אוכלים בבית את כל הארוחות ולא יוצאים מהבית, והילדים כבר לא רוצים לשמוע את מה שיש שלרב ג'ייקובסון לספר. מה עושים? הבנתי שעכשיו מגיעה תקופה לשימוש בכלים שהקב"ה נתן לנו להפיץ את דברו ולקיים את מאמר הנביא 'ומלאה הארץ דעה את ה''. זה יצר שינוי בפרדיגמה כי אנשים התרגלו שלומדים בבית דרך המסך לימוד אמתי עם שאלות ותשובות".
"היו לי שיעורים כמה פעמים באותו יום, אחד באוסטרליה, אחד בישראל, בדרום אפריקה בפריז ובלוס אנג'לס. אנשים שואלים על זוגיות, על החיים, על מדע, על יהדות, על המוות, וזה יצר תנופה חדשה", הוא מספר אך כשהוא מתבקש להגדיר את עצמו הוא מעדיף לחזור להגדרת השליח. "כל יהודי הוא שליחו של הקב"ה בעולם".