מהות חג החנוכה
א. חג החנוכה מהותו ועניינו להודות ולהלל את הבורא יתברך על כל הניסים והנפלאות אשר גמל עם עמ"י בזמן זה. כמבואר בגמ', שבתקופת בית שני גזרו מלכי יוון גזרות על ישראל וביטלו אותם מדתם ולא נתנו להם לעסוק בתורה ובמצוות, ונכנסו להיכל בהמ"ק ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, עד שריחם ה' יתברך וגברו בית חשמונאי המעטים על היוונים הרבים ונצחום.
וזהו חנו-כה דהיינו חנו בכ"ה בכסליו מהמלחמה עם היוונים. (עיי' לבא"ח בחיבורו בן יהוידע שבת כא: ד"ה מאי חנוכה) ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור אלא רק פך שמן אחד חתום בחותמו של כה"ג, ופך שמן זה נעשה בו נס והספיק להם לשמונה ימים, וע"ז נקבעו ימים אלו לדורות לזכר הניסים הגדולים אשר נעשו לעמ"י שבאותו הדור.
ב. נוהגים לאכול מאכלי חלב, להזכיר מעשה יהודית שע"י שהשקתה את ההגמון בחלב נרדם והרגתו. (ע"ע בכה"ח סי' תר"ע אות טו"ב) וגם נוהגים לאכול סופגניות וכן ספינג' שמטוגנים בשמן עמוק, להזכיר הנס שנעשה ע"י ריבוי השמן במציאת הפך.
ג. הסעודות בימים אלו אינם סעודות מצוה אלא סעודות רשות. אך אם עושים בסעודות אלו דברי הלל ושבח לבורא יתברך ואומרים בהם דברי תורה, אז יחשבו סעודות מצוה.
ד. וימי שמחה אלו אסורים בהספד ובתענית, ואין מספידין אלא לחכם בפניו.
אופן ההדלקה
א. מצוות נר חנוכה מצוה חביבה היא מאוד, וע"כ צריך להיזהר בה כמבואר בגמ' (שבת כב:) "דהזהיר בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים".
ב. בלילה הראשון מדליק נר אחד ומכאן ואילך מוסיף נר כל לילה, עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות.
ג. וכשמדליק הנר ביום הראשון מדליק הנר הימני ביותר ובשאר הימים את הנר הסמוך לו משמאל לימין, וכן הלאה. ונכון שלפני ההדלקה יטה את גופו באופן שיפגע בנר שצריך להדליק באותו יום תחילה. וכך יעשה בכל יום.
ד. כמו"כ ראוי להקפיד בכל יום כשמדליק הנר ידליק עד שיראה שדולק הרוב היוצא מן הפתילה, ורק אז ממשיך להדליק את שאר הנרות.
ה. לאחר שהדליק הנר הראשון אומרים: "הנרות הללו שאנו מדליקין וכו' ".
ו. בלילה הראשון מברך ג' ברכות: א, להדליק. ב, שעשה ניסים. ג, שהחיינו. ורמזו לזה הפסוק: "עשה לך שרף (להדליק), ושים אותו על נס (שעשה ניסים), וראה אותו וחי" (שהחיינו).
ז. לאחר שהדליק את נר החיוב של אותו היום, אפשר את שאר הנרות להדליק ע"י קטן.
ח. אם שכח לברך אחת מן הברכות, כל עוד שלא סיים הדלקת הנרות יכול עדיין לברך. ובלילה הראשון אם הדליק הנר הראשון ונזכר שלא בירך, יכול לברך רק שהחיינו ושעשה ניסים.
ט. יש נשים שנהגו שלא לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקות, אך אפיה ובישול שרי. ובלאו הכי בחצי שעה הראשונה לכל הפחות ישבו כל בני המשפחה אל מול הנרות ויתפללו ויודו לה' יתברך, בשירה ובזמרה ודברי תורה, והוא זמן מסוגל מאוד, וכידוע שההבטה ארוכה בנרות מתקן כל מה שפגם בראיית עיניו.
זמן ההדלקה
א. לכתחילה צריך להדליק בזמן צאת הכוכבים בדיוק, לא לפני ולא אחרי. ובתוך חצי שעה לצאה"כ עדיין הוא זמן לכתחילה. ובדיעבד יכול להדליק בהמשך הלילה עד עלות השחר.
ב. ובחצי שעה הסמוכה להדלקה אסור להתחיל במלאכה, וכמו"כ שלא לאכול סעודת קבע (דהיינו 54 גרם מכביצה פת), אך סעודת עראי או פירות וירקות ומים וכדו' מותר.
ג. אם מתעכב מלהגיע לביתו בזמן צה"כ אך עדיין יגיע בתוך החצי שעה סמוכה, ראוי שימתינו לו בני הבית וידליק בבואו לביתו. וכן להיפך הוא ממתין לבני הבית. אך אם יגיע לאחר צה"כ יכולה אשתו להדליק ולהוציאו ידי חובה וכן להיפך. אמנם אם יש חשש של הפרת שלום בית או ההרגשה של בני הבית שמדליקים לבד בלי האבא או האמא, אפשר להמתין עד שיגיע וידליקו, (וכן הורה הראשל"צ מרן ר' יצחק יוסף שליט"א, והעיד שכך נהגה אימו להמתין למרן זיע"א אע"פ שהיה מגיע בשעות המאוחרות בלילה).
ואם הגיע מאוחר בלילה ובני הבית ישנים מדליק הוא בברכה, ואם יכול להעיר אחד מבני הבית עדיף טפי, אך אם יודע שזה יצער אותם לא יעיר וידליק לבדו. ואם עדיין לא התפלל ערבית, יתפלל קודם ואח"כ ידליק.
ד. כשבני הבית נצרכים להמתין לבעה"ב, מותרים לאכול אפי' אכילת קבע עד שיגיע וידליקו הנרות.
הידור בנר החנוכה
א. מעיקר הדין כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, אלא שמצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, כיון שבו נעשה הנס. וה"ה ל'שמן זית למאור' המצוי כיום בחנויות.
ב. פתיל צף המצוי בחנויות, אע"פ שהפתילה מצופה בשעוה, יוצא בה יד"ח, כיון שהשמן והפתילה הם גוף אחד.
ג. הובאו בפוסקים כמה דרגות הידור בחנוכיה. והנוהגים להדליק בחנוכיה מכסף או זהב, ומניחים בתוכם כוסיות זכוכית הרי הם בטלים לחנוכיה, ומקיימים ההידור לכתחילה. [יעוי' בכה"ח סי' תרע"ג אות ס']
מקום ההדלקה
א. נר חנוכה מדליקים בפתח הבית הפונה לרשות הרבים משום פרסומי ניסא, ומניחו מצד שמאל של הפתח, והוא כדי שיהיה מסובב במצוות בכניסתו לבית; דהיינו מזוזה בימין ציצית על גופו וחנוכיה משמאל.
ב. וכ"ז כשפתח הבית פונה לרה"ר, אך אם יש חצר לפני הבית מדליק בפתח החצר והו"ה כשאין חצר אך יש מרפסת או חלון שמדליק בה הנרות שהרי היא פונה לרשות הרבים.
ג. חצר שיש בה שתי פתחים, אין צריך להדליק בשניהם אלא בפתח אחד בלבד, וכן המנהג.
ד. צריך להניח החנוכיה ג' טפחים (24 ס"מ) מעל הקרקע, עד עשרה טפחים (80 ס"מ) מקרקע הבית, ואם מניח מעל י' טפחים יוצא בדיעבד, אך למעלה מעשרים אמה (כ- 10 מטר) לא יוצא יד"ח. ואם הדליק במקום גבוה שלא יוצא יד"ח ואח"כ נודע לו צריך לחזור ולהדליק במקום הכשר אך בלא ברכה.
ד. אם גר בבנין יכול להניח החנוכיה במרפסת או בחלון הפונה לבנין שמולו, ואם הוא בקומה גבוהה ואין בנין ממול יכול להניח בפתח ביתו. ואם חושש מחמת סיבות אחרות, יכול להדליק על השולחן בביתו ויוצא יד"ח, דזהו פרסום הנס לבני ביתו.
הדלקה עושה מצוה
א. כידוע שההדלקה עושה מצווה ולא ההנחה, לכן; א, צריך לכתחילה להדליק הנרות בצורה שימשיכו הנרות לדלוק כל זמן החיוב דהוא חצי שעה לכה"פ. ב, להדליקה במקום שלא יכבו הנרות ע"י רוח.
ויש מן הפוסקים שכתבו להחמיר בחנוכיית אקווריום, כיון שבשעה שמדליק אם לא יסגור את הזכוכית יכולה להיכבות, אך להלכה נקטינן שמותר להדליק בחנוכיה כזו כיון שדרך הדלקתה באופן שסוגר הזכוכית מיד כשמסיים להדליק, וא"כ זה לא נקרא שמדליק במקום שאינו ראוי.
ב. אם כבו הנרות, הכלל הוא: "כבתה אין זקוק לה", וא"צ להדליק שוב. אך נראה שאם כבו הנרות בתוך חצי שעה הראשונה ראוי לחזור ולהדליק בלי ברכה ולאחמ"כ אם כבה אין צריך.
ג. אדם חולה ששוכב במיטתו ואינו יכול לקום, לא יביאו לו החנוכיה להדליק ליד מיטתו אפי' אם יניחו לאחמ"כ את החנוכיה במקום ראוי. ולכן ימנה שליח שידליק ויברך במקום הראוי ויוציאו יד"ח.
ד. נוהגים להדליק בבית הכנסת בין מנחה לערבית משום פרסומי ניסא. אך אין צריך לתת שמן כשיעור חצי שעה. ונוהגים לתת לרב או לשליח הציבור או לאחד מהגבאים שידליק החנוכיה, ומ"מ טוב שלא לתת לקטן להדליק בבית הכנסת, משום פרסומי הנס בכבוד הראוי.
ה. מסיבות הנערכות באולמות וכדו' בימי החנוכה, נוהגים להדליק בהם נרות חנוכה בברכה משום פרסומי ניסא.
שבת חנוכה
א. נכון להדליק נר חנוכה תחילה ואח"כ נר של שבת. וכשמדליק הנרות בערב שבת, מדליק כרבע שעה לפני השקיעה, וע"כ צריך שיהיה שיעור שמן מספיק לשעה. דהיינו רבע שעה קודם השקיעה, רבע שעה של זמן בין השמשות ועוד חצי שעה שלאחר צאת הכוכבים.
ב. בערב שבת חנוכה טוב להתפלל מנחה קודם הדלקת נרות חנוכה, ובלבד שתהיה בציבור, אך אם אינו מוצא מנין, יכול להדליק ואח"כ להתפלל מנחה.
אכסנאי
א. אכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, א"כ במקום שמתארח צריך לתת פרוטה לבעה"ב כדי להיות שותף עימו בשמן של נר החנוכה. וראוי שבעה"ב יאמר לו שמקנה לו, וכן יוסיף מעט שמן בשבילו. ואם אין לו מעות, כתבו האחרונים שיכול להקנות לו במתנה. ועדיף שיעשה גם קנין הגבהה.
ב. בחורים בישיבות או חיילים בצבא, שמדליקים הוריהם בביתם, פטורים מלהדליק במקום שנמצאים.
ג. בן נשוי הסמוך על שולחן אביו, יוצא יד"ח בהדלקת אביו, ואין צריך להדליק לבדו. ואם רוצה מדליק בלי ברכה.
ד. זוג שמתארחים בשבת חנוכה; אם מתארחים קרוב למגוריהם ויוצאים מביתם סמוך לשבת, מדליקים הנר בברכה כרגיל. ואם יוצאים זמן רב לפני השבת, ישתתפו עם בעה"ב בשמן ויוציאם יד"ח. ובמוצ"ש יתכוונו שלא לצאת יד"ח בהדלקת בעה"ב ויזדרזו לחזור לביתם להדליק הנר בברכה. ואפי' אם הגיעו מאוחר בלילה מדליקים בברכה.
תפילות והוספות בחנוכה
א. בערבית ליל חנוכה אומרים "על הניסים" בתפילה, למרות שעדיין לא הדליק נר חנוכה, והוא לפני השקיעה. וכן הוא בכל התפילות כל שמונת ימי החג. וראוי להסמיך לברכת מודים עם ו' החיבור "ועל הניסים", דהוא המשך הודאה.
ב. טעה ולא אמר "על הניסים" בתפילה, אם נזכר באותה ברכה קודם שיאמר ה', כגון שאמר 'ברוך אתה..' ונזכר, אומר: "מודים אנחנו לך על הניסים ועל הנפלאות וכו' בימי מתתיהו" וכו'. ואם נזכר מיד כשאמר ה' אינו חוזר. וכן אם נזכר לאחר חתימת הברכה שאינו חוזר. ונכון שיאמרנו כשמסיים "אלוהי נצור", ולא לפני ברכת "שים שלום", משום הפסק.
אם טעה בהלכה וחזר לראש התפילה צריך לפסוק מיד ואפילו באמצע ברכה.
ג. אין לדלג או לקצר את נוסח "על הניסים" כדי להספיק לענות קדיש או קדושה.
ד. כמו כן מזכירים גם בברכת המזון לאחר "נודה לך", ואם שכח לאמרו ונזכר קודם שהזכיר שם ה', חוזר. ואם נזכר לאחר חתימת הברכה אינו חוזר. וטוב שאם שכח שיאמר בסוף ברהמ"ז: "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו וכו' בימי מתתיהו וכו'". ובברכת מעין שלוש לא מזכיר כלל "על הניסים".
ה. מי שאכל סעודת פת ביום השמיני של חנוכה, ונמשכה סעודתו עד לאחר צאת הכוכבים, אפי' הכי מזכיר "על הניסים" בברכת המזון.
סופגניה
א. נחלקו הראשונים מה ברכתו של בצק שעיסתו כלחם, אך במקום לאפותו הוא מבושל או מטוגן. יעוי' בב"י (סי' קס"ח סעי' י"ג) דדעת רבינו תם והסמ"ג שברכתו המוציא, ולדעת ר"ש והרמב"ן דברכתו מזונות ועל המחיה. ומרן בשולחן ערוך פסק כהרמב"ן. והוסיף שירא שמים יפטור ע"י אכילת פת גמור.
אמנם נראה שבסופגניה הדין שונה כיון שהיום, א', אוכלים את זה לקינוח. ב', כיון שמעורב בבצק סוכר ושמן, וע"כ ראוי ליר"ש שלא לאכול סופגניה בסעודה כלל, אלא לאחר ברהמ"ז. [יעוי' חזו"ע חנוכה עמ' י"ט, ובהלכה ברורה ח' עמ' תמ"ט, ובאורל"צ ח"ב פי"ב ה"ה. ותרו"צ]
ב. וכידוע שכיום הסופגניות עם הריבה הנמכרות בחנויות, יש בהן תוספת מים שאינם מבושלים ומכיוון שכך אין לחממם על הפלטה בשבת. ואם הכין סופגניות בביתו ומילא בתוכן ריבה קנויה יכול לחמם את הסופגניה על הפלטה.
פרפראות לחנוכה
"מצווה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל". (מרן הש"ע סי' תרע"א ס"ז)
כתב מהר"א אזולאי זצ"ל סבו של הרב החיד"א רמז לזה, וז"ל: "מפני שרוב השנים פרשת מקץ יוצאת בחנוכה וכתיב "מקץ שנתיים ימים" ניתן לרמוז "שנתיים", ר"ת: שמאל נר תדליק ימין מזוזה. והרב חיד"א הוסיף ע"ז: שנתיים "ימים" ר"ת: יניחנה מצד ימין מהיוצא".
ועוד ראה לרבינו יוסף חיים זיע"א בחיבורו הבן איש חי בפר' וישב שר"ת של מצוות אלו הן צמ"ח; ציצית מזוזה חנוכה, ובזכות זה נזכה לגאולה השלימה וביאת משיח צדקנו שכך שמו "צמח" כנאמר בזכריה (ו',יב').
ועל דרך המוסר כתב הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל – בספרו חכמה ומוסר (עמ' פו'): בג' מצוות אלו הן ג' בחינות של עבודת ה' – הציצית שמירה אישית מפני היצה"ר, המזוזה שמירת הבית, והנר שמדליקין בחוץ הוא להאיר לבחוץ ולתיקון הציבור. וכ"ז לאחר שאדם שומר עצמו מפני היצה"ר וכן את ביתו, אז יכול להאיר לאחרים שבחוץ ולהביא לתיקון הזולת.
יהי רצון שנזכה לשאוב מהנרות של החג קדושה וטהרה ונזכה לביאת גואל צדק אמן ואמן.