ארגון חותם מציג את נתוני העתיד של סעיף הנכד. כמה זכאי חוק שבות על פי סעיף הנכד, כלומר שאינם יהודים, מפוזרים ברחבי העולם ובהחלטה של רגע כל אחד מהם יכול להחליט להגיע לישראל, ליהנות ממנעמיה ולשנות את מאזנה הדמוגראפי.
עמיטל בראלי, מנכ"ל הארגון, מציג את הנתונים בראיון לערוץ 7, אך מדגיש כי לא מדובר בעתיד רחוק אלא ש"כבר עכשיו מתחילים לחוות את העתיד. אנחנו מדברים על כ-18 מיליון זכאי חוק שבות ומתוכם עשרה מיליון שהקשר בינם לבין היהדות אינו על פי ההלכה. אלו נתונים שיכולים לטפוח לנו על הפנים".
"ישראל נחשבת מדינת רווחה והנתונים בה טובים ביחס ל-OECD וכפי שראינו ברוסיה כל טלטלה קטנה יכולה להביא לכאן עשרות אלפי מהגרים וכל טלטלה בצפון אמריקה יכולה להביא לכאן מיליוני מהגרים לא יהודים. לצורך העניין בצפון אמריקה מדובר בכ-7.5 מיליון זכאי חוק השבות שאינם יהודים מתוך כ-14 מיליון זכאי חוק שבות".
בראלי מציין כי ישראל הרשמית אינה מפרסמת נתונים אודות פוטנציאל העלייה ברחבי העולם אלא רק נתונים אודות מי שכבר עלו לישראל, אך מהמחקרים שכן התפרסמו ובחנו זהות יהודית בקהילות יהודיות, עולה שהנתונים הללו גם אם אינם מדויקים לחלוטין הרי שהם קרובים מאוד לאמת.
"זה לא רק העתיד. גם כיום חוק השבות ממלא את הייעוד ההפוך לזו שלשמו הוא נוצר. חוק השבות מעלה גם יהודים, אבל ישראל היא אחת הצפופות בעולם ולא תוכל לקלוט אינספור מהגרים לתוכה. כל יהודי שמגיע מבורך, אבל אנחנו מדברים על 54 אחוז בצפון אמריקה שהם לא יהודים וזכאי חוק השבות. במדינות חבר העמים מדובר על 660 אלף מתוך 820 אלף. למעשה במדינות הללו די מיצינו את העלייה היהודית משם. מי שהיו יהודים עלו בעליות הראשונות, אז 93 אחוזים מהעולים היו יהודים, והיום אנחנו מדברים על 28 אחוז בלבד שהם יהודים".
אנחנו מזכירים בשיחה עם בראלי את סוגיית הנין שגם היא מכניסה לישראל לא מעט לא יהודים על אף שהדברים אינם מעוגנים ישירות בחוק השבות על סעיפיו אלא בהתייחסות ההומניטארית לעולים שאין רצון להפריד אותם מילדיהם, ובראלי מוסיף כי אכן "נינים מצטרפים מכוח חוקי ההגירה שמדברים על איחוד משפחות. נין לא יוכל להביא את אשתו, אבל בפועל גם הם מצטרפים".
המציאות המלחמתית הנמשכת ברוסיה ואוקראינה גורמת לכמות גדולה יותר של מהגרים שמגיעים לישראל ואחוז היהודים שבהם קטן. המציאות הזו רק רומזת למה שעלול להתרחש במידה ותהיינה טלטלות נוספות במקומות ארים בעולם.
האם לתומכי השארת סעיף הנכד כפי שהוא יש טיעונים של ממש גם מול הדאגה לאופיה היהודי של ישראל? "הטענה העיקרית שאנחנו שומעים היא שצריך להעלות אותם ואחר כך לגייר אותם בגיורים מהירים, אבל זו טענה שלא מחזיקה מים כי הם לא רוצים להתגייר. הם מקבלים את כל הזכויות וטוב להם. בשנה האחרונה עלו למעלה מארבעים אלף שאינם יהודים והם יותר מהמתגיירים בישראל בעשרים השנים האחרונות", אומר בראלי ומוסיף כי "ידוע שיש כאן גם אינטרס פוליטי. ליברמן דרש שחוק השבות יחול גם על הנין ורואה בכך עוד מנדט שיצביע לו בבחירות הקרובות. להבנתי אלו השיקולים המרכזיים. מי שתומך בעניין הזה מחפש להגיע למדינת כל אזרחיה".
עוד מספר בראלי כי בשיחות עם החולקים על עמדתו נאמר לו ש"לא מעניין יהודי או לא יהודי, נעלה לכאן את כל מי שרוצה ואנחנו יכולים. יש מי שמביעים חשש מעשרים האחוזים של הערבים בישראל והם אומרים שכדי שנהיה יותר מהם נוסיף עוד מהגרים וכך נשמור על רוב שאינם ערבים, בין אם יהיה זה רוב של בעלי דת או חסרי דת". מול הטיעון הזה מזכיר בראלי את הנתון לפיו הילודה היהודית בישראל גבוהה מזו הערבית וגבהה בכלל לעומת המקובל במדינות המערב. המשמעות היא שאחוז הערבי בישראל הולך ופוחת.
באשר למחלוקת כולה מזכיר בראלי כי לא מדבור במחלוקת של דתיים מול חילוניים אלא במחלוקת בה הרוב הישראלי, כלומר המסורתיים, שותפים לעמדה הרוצה לראות בישראל מדינה בעלת אופי יהודי ואמירה יהודית. "רובם רוצים לשמר את האופי הבסיסי של מדינת העם היהודי. בקצוות, שמקבלים נוכחות בתקשורת ובאקדמיה, זה לא מעניין אותם, אבל הרוב רוצים שהמדינה לא תאבד את האופי המיוחד שלה ומזדהים עם הרצון לשמר את האופי היהודי".
"בשנות השבעים לא הבינו לאן המפלצת הזו תגדל וחשבו שייכנסו קצת גויים והדבר לא יהיה משמעותי, אבל היום הדברים מובנים. מה גם שרבים מהמהגרים עושים כאן סיבוב כלכלי. הם מקבלים סל קליטה, טיפול רפואי ואחר כך עוזבים למדינה אחרת. כארבעים אחוזים מהעולים בשנה האחרונה השתמדו בשיטה הזו ואזרחי ישראל מבינים שהם הפכו להיות קצת פראיירים. גם השיקול הזה מביא אנשים לחשיבה מחודשת".