הצצה קטנה לעולמן המקצועי של הבלניות מעניקות לנו מספר בלניות המתארות תחושות ואירועים מיוחדים מעולמן הלא מוכר.
האירוע הראשון, עליו מספרת אורנה, הוא אירוע שהתרחש בליל שבת בו התנדבה להחליף חברה במשמרת הבלנות. במקווה המתינו מספר נשים לתורן אך היא בחרה לאפשר לטובלת שלא נראתה דתייה לעקוף את התור ולהיכנס לטבילה.
לממתינות שהתרעמו ורטנו על כך הציעה להתלונן עליה במוצאי שבת, אך כאשר הבאה בתור נכנסה לטבילה סיפרה לה בקצרה את סיפורה של האישה שעקפה ומדוע איפשרה לה זאת. המענה שהפתיע את הטובלת גרם לה לדמעות.
הבלניות המתראיינות לכתבה מספרות על הנסיבות שהביאו אותן למקצוע לעיתים מבלי שהתכוונו לכך. אורנה הייתה במשך שלוש שנים רכזת בלניות, ראיינה בלניות, העסיקה בלניות אך לא עסקה בפועל בתחום עד שהגיעה שעתה שלה למרות העבודה סביב השעות ו"גדוד הילדים", כלשונה שמחכה לה בבית, השתלבה בקורס בלניות.
אודליה אלון, מעצבת פאות, מספרת על קורס הדרכת הכלות של מכון פועה שעברה כחלק מהכשרתה כבלנית. אודליה מציינת כי לקראת התפקיד יש לקבל הכשרה רעיונית, הלכתית ומעשית. ,עשיתי את זה קודם לעצמי ואז החלטתי שאם אני עושה את זה כמו שצריך אני רוצה לעשות חוויה מתקנת למה שהיה לי".
אלון מציינת כי עד לא מכבר התקבעה בתודעה הציבורית המחשבה שבלניות עוסקות בדקדקנות וחדירה לפרטיותן של הנשים הטובלות תוך תחושה לא נוחה. אודליה מוסיפה כי כמי שבעברה הייתה אישה חילונית החוויה הייתה עבורה מזעזעת. "גרתי בבני ברק ופחדתי מהבלנית פחד מוות. היה לה שביס שחור ואמרתי אמן לכל מה שהיא אמרה, רק שתיתן לי להתחתן".
היעד אותו לקחה לעצמה אודליה וכך גם אחרות הוא "שתהיה להן חוויה שונה משלי". כיום, היא אומרת "אני צבעונית, שונה מהחברות שלי. אמרתי לרבנית שאם היא רוצה שאהיה בלנית, אז במקווה של חילוניות. אני רוצה לפגוש את הנשים, לדעת מה קשה להן", היא אומרת.
אודליה אלון מציינת את הקושי האישי של יציאה לעבודה במקווה בשעות בהן המשפחה מתכנסת ולמעשה העבודה מגיעה על חשבון המשפחה. "זה מגיע לשעות הכי קריטיות של ארוחת ערב, לעזוב את הבית בשעות לא נוחות", היא אומרת ואודליה מוסיפה: "מי שרוצה להיות בלנית צריכה לדעת שזו מסירות נפש ולראות זאת כשליחות".
אילנית לוי מספרת כי ילדיה שלה יודעים שאם היא לא מרגישה טוב היא תצא לעבודה ותחזור בריאה. "אני יוצאת וזה מה שקורה". אורנה מספרת על חוויה דומה כאשר היא חשה עצובה, גם אם זה לא קורה הרבה, ההליכה למקווה מחזירה אותה שמחה. כשהיא הולכת לשיעור אחרי העבודה רבות מהמשתתפות חושבות שהרעננות שלה מגיעה בעקבות שנ"צ אבל "לא היה לי שום שנ"צ. האנרגיה הטובה מגיעה ממה שאני רואה מסביב. היה לי סבבה אבל לא בשינה".
לוי וחברותיה מספרות על העבודה הטכנית של הבלנית להבטחת רמת הניקיון במקווה, איכות המים, טמפרטורת המים שצריכה להיות במדויק ובמותאם לנשים, בדיקת כלור ועוד ובפיקוח תקני משרד הבריאות.
עוד הן מספרות על תחושת המחויבות המיוחדת של בלנית במקומות ישוב שאינם דתיים. דווקא שם התחושה היא חובה לייצר מציאות אחרת, נגישה ומכילה. המספרים של נשים שנראות שאינן שומרות מצוות ומקפידות על טבילה הולכים וגדלים. הסוד של שמירת הזוגיות דרך שמירת הטהרה הולך ומתגלה, הן אומרות.