התחלה// נולדה בבית החולים ביקור חולים למשפחה ירושלמית־חסידית המתגוררת על התפר בין שכונות קריית משה וגבעת שאול.
"שכונה של פעם. מצד אחד היה בית כנסת של כורדים, שני מטרים משם היה שטיבל של ברסלב – שם התפללנו. מצד שני, זו הייתה שכונה באווירה של מרכז הרב, למרות שלא היינו שייכים לישיבה".
אמא שלום// מחזיקה בשם שני בלעדי: אמא שלום. "כשאמא שלי הייתה בהיריון, ההורים שלי למדו על דמות נשית בתלמוד ששמה היה 'אמא שלום'. וזה השם שלי – דבורה אמא שלום".
אבא// הרב גרשון קיציס (77), איש הגות וספר. "כל האהבה שלי למילה הכתובה היא ממנו, הוא טיפח את זה אצלי". חוקר חסידות שהוציא השנה סדרת ספרים של פירוש על 'קדושת לוי' של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. צאצא ישיר לרבי זאב וולף קיציס, תלמידו של הבעל שם טוב, שקבור לצידו.
אמא// רחל קיציס (75), בתו של הרב אליהו כי טוב, מחבר ספר התודעה. עבדה שנים רבות בתור מורה, אך עיקר עיסוקה הוא באומנות. "ציירת בחסד עליון".
ספסל הלימודים// בבית הספר היסודי למדה ב'נעם בנות', בתיכון עברה ללמוד ב'חורב'. "בזמנו הוא היה מכונה 'בית חרושת לציונים' ואני לא הייתי כזאת, בעיקר רכשתי שם חברות. יחד הפכנו להיות מדריכות בתנועות נוער".
צפונה// אחרי סיום הלימודים שירתה שנתיים בשירות הלאומי. "הייתי מגיעה הביתה פעם בכמה שבועות. אלה השנתיים הכי מדהימות של חיי". את השנה הראשונה עשתה במרכז התורני בקריית שמונה. "היינו מסתובבות בבתי הספר של קריית שמונה ומעבירות שיעורים ביהדות. בשלב מסוים הרב דרורי ביקש ששתי בנות יפתחו סניף בני עקיבא לעולים מאתיופיה שהגיעו שנה קודם במבצע שלמה והתגייסתי למשימה".
עולים בכרמל// הפעילות בסניף המקומי גרמה לה ולחברתה להמשיך את הפעילות עם העולים, ששוכנו בינתיים באתר הקרוואנים נווה כרמל בכניסה לחיפה. שם עשתה את השנה השנייה של השירות הלאומי. "היינו עושים שם שבתות והמשכנו את הפעילות הסניפית".
הכי קרוב לתקשורת// עם תום השירות חזרה לירושלים, אל בית ההורים. "התחלתי לחפש את עצמי מבחינה לימודית. עד היום לא מצאתי. למרות שהסתובבתי בכמה וכמה בתי לימוד, לא סיימתי תואר ראשון. התחלתי במכללה ירושלים, כי אבא שלי לימד שם. למדתי בחוג למשאבי למידה שהיה הכי קרוב לתקשורת". אחרי שנה עזבה והלכה לבית הספר לקולנוע מעלה. "זה היה אחד החלומות שלי, אבל לא שרדתי שם את השנה. גיליתי שאני לא חושבת בתמונות".
לימוד הגאולה// בהמשך ניסתה לחזור למכללה, ואז עברה לחוג לספרות ותנ"ך באוניברסיטת בר אילן, אך גם שם לא מצאה את עצמה. במקביל עבדה לפרנסתה בחנות ספרי לימוד של הציבור החרדי בשכונת גאולה. "זה היה מפגש מרתק עם הציבור החרדי, ניהלתי איתם יחסי אהבה-שנאה. מאוד נהניתי, אבל ידעתי שזה לא המקום שלי וצריך לחשוב הלאה".
הלו, זה רדיו?// אחרי כמה שנים ב'ספרי גאולה' הרגישה מיצוי, עזבה את התפקיד וישבה בבית. "אבא שלי השתגע מזה שאני לא עושה כלום. הוא הרים טלפון לאברהם זיגמן ז"ל, שעבד כעורך בקול ישראל, ושאל אותו אם יש משהו בשבילי. מגיל אפס זה היה החלום שלי, לערוך מוזיקה. יום אחד אברהם זיגמן התקשר אליי, אמר שהוא מסיים את תפקידו כעורך התוכנית 'סולם הזמירות' במחלקת דת ברשת א' ושאל אם אהיה מעוניינת בתפקיד. לא הבנתי מאיפה זה נחת עליי, אבל כמובן קפצתי על המציאה. רק לימים הבנתי שאבא שלי רקח את המזימה".
כי טוב הזמר// "אברהם סלומון ז"ל, שניהל את מחלקת הדת, ראיין אותי ושאל מה אני מבינה במוזיקה חסידית. בבית היה חיבור למוזיקה חסידית אותנטית, ההורים שלי תמיד הביאו הביתה ניגונים, אבל הידע שלי במוזיקה חסידית־עכשווית של אותם ימים היה די קלוש. הכרתי בעיקר את אברהם פריד ומרדכי בן דוד. למזלי לא היה אף אחד שהתמודד מולי, אז קיבלתי את התפקיד. ברגע שנכנסתי לתפקיד, החליטו להוריד את התוכנית. במקום זה השיקו תוכנית חדשה: 'כי טוב הזמר', שאותה הגיש דן כנר ואותה ערכתי. משם התגלגלתי".
הגשה עצמית// שנתיים אחרי שהגיעה לקול ישראל החליטו להפריד את מחלקת הדת מרשת א' ולפתוח את תחנת רשת מורשת. "ואז, ברגע אחד נזרקתי למים של ההגשה. הלכתי לצפות במנחם פרי משדר כדי לקבל ממנו טיפים והשראה. למדתי מהשטח. התוכנית הראשונה שאותה הגה מנהל רשת מורשת דאז, אהרון ויזנר, הייתה מיקס של שירים ישראליים וחסידיים: 'שרים ביחד'. כך יכולתי לשלב שירים עבריים שמתכתבים עם העולם היהודי. הרגשתי שזה נתפר למידותיי".
שותפה למהפכה// אחת לשבוע החלה להזמין אורחים לאולפן, בתוכנית שנקראה 'שירה חדשה', שבה התארחו במהלך השנים כמעט כל אומני המוזיקה היהודית־ישראלית־חסידית. "החיבור שלי היה בעיקר למוזיקה היהודית המתחדשת, מה שהחל לקרות בהיחבא. אהרן רזאל עם האלבום הראשון, להקת המדרגות וכדומה. הלייבל 'נענע־מים' היה בחיתוליו. עד היום אני זוכרת את אהרן רזאל רוקד באולפן מול עיניהם המשתאות של הטכנאים. הייתי שותפה למהפכה, גודל השליחות מדהים בעיניי".
לחם ומים// "היו לי שם אינספור מפגשים אנושיים עם המון מוזיקאים. יום אחד הגיע אליי אלבום שהיה כתוב עליו 'עובדיה חממה'. בתוכו היה שיר שנקרא 'כבד על עפעפינו העולם' שמצא חן בעיניי. לא הכרתי אותו, אבל התקשרתי אליו והזמנתי אותו לתוכנית. הוא נענה בשמחה, וכיאה לבן משפחת 'חממה פיצוחים' פתח שולחן מלא בתקרובת. לקראת סוף התוכנית הוא הגיש לי שני סינגלים צרובים, אחד השירים נקרא 'נצח ישראל לא ישקר' עם גד אלבז וגיל עקיביוב. הוקסמתי. אמרתי לו: זה בדיוק הלחם והמים שאנחנו צריכים. לשם אני שואפת. הוא נורא התרגש ונוצר קשר. לימים, כשיצא 'אנא בכוח', הוא זכר לי חסד ובמיוחד את המשפט הזה".
כאן מסתגלים// לפני חמש שנים נסגרה רשות השידור ובמקומה נפתח התאגיד 'כאן', בו המשיכה לשדר. "סגירת רשות השידור הסבה לי צער עצום. התחושה הייתה שנסגר הבית. חבלי הקליטה היו קשים וכואבים. עזבנו מקום יפהפה ופתאום הגענו לעיר הגדולה. בנוסף לכך הייתי צריכה לבנות את התקליטייה מחדש, עקב בצד אגודל. ברשות השידור שידרנו מדיסקים וכאן הכול מהמחשב. מצד שני, זכיתי בתוכנית יומית מורחבת – 'שיר השירים', חל שיפור עצום ביכולת הטכנית של השידור, וההאזנה והחשיפה הן הרבה יותר גדולות. התחנה משדרת הרבה יותר מוזיקה ומביאה מנעד רחב וססגוני, בניגוד לשאר התחנות הדתיות והחרדיות".
קרליבך פינת ליפא// ביום העצמאות לפני חמש שנים הרימה את 'קרליבך פינת ליפא', פרויקט ייחודי המסכם שבעים שנים למוזיקה היהודית. "זו הייתה דריסת הרגל הראשונה שלי בתוך עולם הפודקאסט, כי הוא נערך בפורמט דומה. כתוצאה מכך השקנו פודקאסט נוסף של שירת נשים. בעיניי הוא חדשני בכך שהוא נותן מענה להתלבטות רבת השנים של שידור שירת נשים ברדיו הציבורי. אנחנו עובדים עכשיו על העונה השנייה".
מצטיינת מנכ"ל// בשבוע שעבר זכתה בפרס מצטייני מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי לשנת 2022. "בהשראת הפודקאסט קיבלתי את הפרס בהוקרה על שנים רבות של עשייה וזה ממש מרגש אותי. פעם ראשונה שמישהו ממורשת מקבל את הפרס, בהחלט כבוד גדול".
החצי השני// עידו גוטמן (58). "אב לשלושה בנים, נשוי איתי בשלישית. כשהכרתי אותו הוא היה שיפוצניק, היום הוא עובד כאיש צוות ומדריך בכפר הנוער גבעות בגוש עציון. איש מתוק מדבש".
חתונת השלג// הרבה שנים חיפשה את החצי השני שלה, עד שמצאה אותו. כשהשניים נפגשו זה קרה מהר מאוד. "הכרתי אותו בחנוכה ותוך שלושה חודשים כבר התחתנו". ביום החתונה היה צפוי לרדת שלג בירושלים. החתונה הוקדמה לשעות הצהריים, כדי שהאורחים יספיקו לחזור הביתה. "אנחנו חיים כזוג יונים, לא זכינו עדיין לילדים. למרות שאני כמעט בת חמישים, עדיין לא התייאשתי ואני עוד פועלת בכיוון".
אם זה לא היה המסלול// "החלום האמיתי שלי זה להיות סופרת, לכתוב פרוזה יהודית־מקורית. אולי זה עוד יקרה".
במגרש הביתי
בוקר טוב// "מאז שהתחתנתי סדר היום שלי מתחיל ממש מוקדם. אני קמה לפני שש ובשבע אני כבר בעבודה, שכוללת הרבה עריכות מוזיקליות, איתור של שירים חדשים, תכנונים לעתיד וניהול התקליטייה של כאן מורשת שדורשת תחזוק יומיומי".
פלייליסט// "מחוץ לשעות הרדיו אוהבת לשמוע שירי ארץ ישראל. זו עדיין האהבה הראשונה שלי, אחד הדברים שפותחים לי את הלב".
השבת שלי// "ביתית, משפחתית. את כל שעות הקריאה שלי אני דוחסת לשבת. בעיקר ספרות עברית וקצת רבי נחמן, פרשת שבוע ותהילים".
דמויות מופת// "ההורים שלי והרבנית ימימה מזרחי. בעיניי היא סמל בנגישות שלה לכל בת ישראל".
מפחיד אותי// "חתולים. זה הפחד הכי גדול שלי".
משאלה// "שתהיה לי משפחה משלי ושבעזרת ה' אזכה לילדים".
כשאהיה גדולה// "משפיעה".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***